הספר הנהדר "ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי" (מאת מייקל שייבון) נפתח בציטוט של ויל אייזנר: "יש לנו היסטוריה של מציאת פתרונות בלתי אפשריים לבעיות שאין להן פיתרון". מכיוון שהן הספר והן ויל אייזנר מזוהים באותה המידה עם ההיסטוריה של הקומיקס ועם זהות יהודית פוסט מלחה"ע השנייה – לא ברור עד היום על איזה מהנושאים הוא דיבר כשפלט את המשפט הנפלא הזה.
כשבנימין חזר מפרנקפורט, ישבתי מול מחברת הלייבל שלי עם עשרות סעיפים שיש לידם סימני שאלה.
יש לנו חודש עד שיוצא הדיסק. חודש. אולי חודש וחצי, ושום דבר לא סגור.
אין לנו חוזים, אין לנו הפצה, עוד לא התחלנו להדפיס את הדיסק בכלל, אין לנו אתר בנוי ללייבל, אנחנו לא מצליחים לשכנע את איזמרלדה לכתוב את השם שלה על העטיפה, צריך לקבוע תכנית שיווק, להדפיס מדבקות עם הלוגו של הלייבל – ושום דבר מהדברים האלה לא נעשה עדיין עד הסוף.
אז נפגשנו. בני הגיע אליי מדיף ריח גרמני ובידו שקית מתנות (תקליטים ואלכוהול מצופה שוקולד!), הכנתי לו קפה משובח והתיישבנו במרפסת להביט בנוף. ב"פגישות העבודה" הקודמות שלנו, תמיד תכננו לעשות הרבה דברים והספקנו רק חלק. הרבה דברים נשארו פתוחים, נשארו ב"צריך לבדוק…". הפעם, למרבה הפתעתי, פשוט עבדנו. וזה היה כיף. לפני חודשיים כשהגינו את הלייבל הזה, החלטנו שנעשה את זה רק אם זה כיף לנו. והפעם עבדנו, ממש עבדנו, וזה היה כיף נורא. למרבה ההפתעה (בעיקר שלי, אני חושב), לא רק שהספקנו כל מה שרצינו, אפילו הספקנו יותר מזה.
חילקנו תפקידים בינינו, עברנו על רשימות ההפצה, חישבנו עלויות להדפסת הדיסק, קבענו מחיר לחנויות ומחיר לצרכן (35 ש"ח), וחשוב לא פחות – פתרנו תוך עשר דקות שתי בעיות שניסינו לפתור במשך חודש, אחת בנוגע למבנה האתר (משהו שתקע אותנו בצורה רצינית), והשנייה בנוגע לעטיפה של איזמרלדה.
עכשיו, סוף סוף, המנוע מותנע. במשך כל יום כיפור אנחנו רק לוחצים על הדוושה על ניוטרל ודוחסים גז לוורידים של הלייבל, אבל ביום שלישי בבוקר נעביר להילוך והרכב החדש הזה יתחיל לטוס! יש לנו חודש. בשבועיים הקרובים אנחנו הולכים להדפיס את העטיפות ואת הדיסקים עצמם, והתכנית היא שעד אמצע השבוע השלישי של אוקטובר, הדיסקים המוכנים, כולל עטיפת ניילון הדוקה, יהיו אצלנו ביד, לצד גלילים גדולים של מדבקות-לייבל שיודבקו על כל דבר שזז (כולל על עצמנו, על המשפחות שלנו, החברים שלנו, וישבנים חטובים ברחוב). מערך ההפצה צריך לקום עד אז והחוזה עם המפיץ צריך להיחתם, כנ"ל מערך היחצ"נות. באתר הרשמי שלנו יעלה עמוד פרומו מיוחד, ועותקי פרומו ישוגרו לתחנות רדיו, עיתונאים ואתרי אינטרנט. ועוד ועוד דברים שלא את כולם נגלה פה.
זה מרגש בטירוף, זה פיצוץ של אדרנלין, וזה מדהים לחשוב שצפויה לנו חודש וקצת של עבודה מאומצת (ומהנה מאוד!), שבסופה האלבום הראשון שלנו ושל איזמרלדה (שזהותה תיחשף בעוד שבועיים) יישב על מדפי החנויות בארץ, יסוקר במדורי המוזיקה, יושמע בתחנות רדיו מובחרות, ויהיה באוזניים של האנשים. אנחנו לא מצפים לסטארדום, תהילה, וכיבוש המצעדים. בכלל לא. אבל אנחנו כן מצפים לעשות את כל מה שאנחנו יכולים כדי שהאלבום הזה יגיע לכמה שיותר אוזניים אוהבות.
וזה מתחיל, רשמית, ממחר בבוקר. איזו התרגשות!
תגובות אחרונות