[תצלומים מאת: גיא, אביטל, ג'יימס ועידית]
אני אוהב מאוד את ימי שישי, במיוחד את ימי שישי בצהריים. למרבה האירוניה, דווקא השעות האלה מתכלות לי בדרך כלל בעבודה על "עונג שבת"… אבל אני אוהב אותן לא פחות. הצלילים, הריחות, ההרגשה, אפילו מזג האוויר כאילו מאט ונהיה רגוע ונעים יותר בשישי בצהריים.
את צהרי יום שישי האחרון לא אשכח במהרה. התעוררתי באחת עשרה לקול צלצול טלפון מחברי הטוב ג'יימס, שהתקשר לשאול איך מגיעים לבית של בני. הסברתי לו וחזרתי לישון בזרועות זוגתי אביטל, מתוך אמונה טיפשית שנתעורר בצורה טבעית בשעה הנכונה. ואכן, באחת ומשהו התעוררנו, מבוהלים, והבטנו בשעון באימה. אנחנו מאחרים!
אחרי התארגנות זריזה שארכה כמעט שעה (מה? רק התעוררנו!), יצאנו לדרך עמוסי מדבקות, במכונית נטולת-הרדיו של אביטל. כדי להעביר את הזמן, ניסיתי את כוחי כשדרן ערבי-ישראלי שמנגן מוזיקה מכל העולם, כולל נעימות מואזין, בלוז מהמיסיסיפי ופרסומות, ותוך זמן קצר הגענו לישוב של בני, מופתעים לגלות שאחרי כל הלחץ, הגענו ראשונים.
מצאנו את בני יושב במרפסת, רגוע ונינוח כולו, מעשן סיגריה ומלטף את החתולה. התגאינו בפניו בעוגיות מעשה ידינו ("בחלק מהם יש סמים ובחלק אחר יש רעל, נראה אותך מנחש"), ותוך רגע או שניים הגיעה מכונית נוספת שטמנה בחובה את שני קדר ואת ידידתנו עידית נרקיס מקול הקמפוס, כשבבגאז' שלהן ארגזים מלאים בעטיפות היפהפיות לאלבום של שני. רגע או שניים נוספים, והנה ג'יימס מגיע ומחפש חניה ברחוב הזעיר והצפוף. השישיה הושלמה.
כפי שסיפרתי בפוסט הקודם, מטרת הפגישה הייתה להכניס את כל הדיסקים של שני לתוך כל העטיפות, להוסיף מדבקה של הלייבל לכל עותק, לקפל ולהניח בצד. ערימות ענקיות של עטיפות ודיסקים עמדו בפנינו, ואני אישית חשבתי שזה ייקח לנו כל היום. התחלקנו לזוגות, עטינו כפפות והתחלנו לעבוד. מהר מאוד בני ועידית ברחו למטבח להכין ארוחת צהריים, ותוך בערך שעתיים, בניגוד לכל הציפיות של בני ושלי, הכל היה ארוז! כמה קל וכיף!
חגגנו את העניין בארוחת צהריים מאוחרת ונפלאה במרפסת של בני, שהתגלה כבשלן ראשון במעלה. מממ… דברים בתנור… שיכר תפוחים תוצרת בית… כוס קפה… ועוד אחת… סיגריות… פטפוטים… חיים וליאור הגיעו פתאום לבקר והצטרפו… אביטל נסעה הביתה (פרץ דמעות בלתי נשלט מצידי)… השמש הלכה ונעלמה…
זה הרגיש כמו משפחה. זה מה שבני ואני ראינו לנגד עינינו כשהחלטנו להקים לייבל. לא להיות ביזנס שמתעסק כל היום בחשבוניות, תעודות משלוח, ספקים ומחירים. אלא לעשות דברים יחד, עם חברים, להפוך את העבודה לכיף אמיתי.
וכאילו עד אז זה לא היה יום שישי סתווי ומושלם עם חברים, הגיע החלק היפה ביותר של היום.
נכנסנו כולנו לחדר השינה הגדול של בני (שחלקו משמש כאולפן), שהואר במנורה עמומה ומספר נרות קטנים, והתיישבנו על הרצפה מול שני והגיטרה, להופעה סופר-מגה-אולטרה-אינטימית. כל דבר יותר אינטימי מזה היה לשכב עם שני מתחת לשמיכה, ושהיא תפזם לך באוזן. היא שרה עשרה שירים, חלקם מהדיסק, חלקם קאברים. בשלושה האחרונים בני, שעד אז עמד ליד המחשב ושמר על ההקלטה, הצטרף אליה בטמבורין. שני שרה, צוחקת, טועה באקורדים וחוזרת לתקן.
אין לי כל כך מילים נכונות ומתאימות לתאר את האירוע הזה. המוזיקה, סמיכה וחמה, נשפכה עלינו מהרמקולים, אפשר היה לגעת בה. שני ישבה במרחק מטר וחצי מאתנו, שרה לנו, אבל הייתה כולה בתוך עצמה בזמן השירים, שרה בעיניים עצומות. בין השירים דיברנו, התבדחנו בינינו ועם שני – הכל הוקלט.
הכנו כמה עשרות עותקים מיוחדים מההקלטה הזו, ומי שיזמין עותק מהאתר שלנו יקבל, עד שייגמרו העותקים, דיסק מיוחד-מיוחד של הופעה מיוחדת-מיוחדת, שהייתה כל כך יפה, אישית וכובשת, שאף אחד מהנוכחים לא ישכח אותה, ובני כל כך התלהב ממנה, שהוא זומם להתחיל ליין הופעות כאלה בחדר השינה שלו.
וכדי שלא תרגישו שהשארנו אתכם בחוץ, הנה טעימה קטנה מההופעה הזו.
Shany Kedar – Stars (live Simply Red cover) (mp3)
ואחרי המנוחה בשבת (מנוחה = אריזת עשרות עותקי פרומו וקומוניקטים, בעזרתם הנפלאה של תומ, אסף וליאור), נסעתי היום לסניף הדואר עמוס חבילות, ושלחתי עותקים לעיתונים, תחנות רדיו ואתרי אינטרנט. לא את כל העותקים הספקתי לשלוח היום, אז אם קוראים פה אנשי מדיה שלא קיבלו דיסק – תגידו לי! אבדוק אם כבר שלחתי לכם או עדיין לא, ואם לא – אטפל בזה. בני נסע עם שאר העותקים למפעל הדיסקים, והם יארזו לנו אותם יפה בניילון נצמד כזה, מהסוג שמרגש לפתוח כשקונים דיסק חדש. בקרוב מאוד – הפצה לחנויות!
אז בואו. יהיה ממש כיף.
תגובות אחרונות