Hiss Records

היום בתפריט של מסעדת היס רקורדס:
1. הופעות
2. חו"ל
3. מייספייס
4. קינוח מזרחי עם הרבה שקדים או משהו כזה
מיד יתפנה אליכם מלצר.

1. הופעות

שני קדר יקירת לבנו הופיעה ביום שישי עם בנימין והילה וייס במיני-פסטיבל "אולטרה-סאונד" שהתקיים בשישבת האחרון בתיאטרון תמונע בת"א. הייתם שם? מה דעתכם על ההופעה?
בן שלו מ"הארץ" היה שם, ואחרי שביקר ללא רחם את שתי ההופעות הראשונות, יסמין אבן והדס דגול, כתב שתי פסקאות משמחות למדי על החבר'ה שלנו:

"גם בהופעה של שני קדר יש מה לשפר, אבל היא היתה הרבה יותר טובה מההופעות החלשות של אבן ודגול והצליחה להעביר את יופיו השביר של אלבום הבכורה של קדר, "Bloodlines", שיצא לאחרונה. ההישג העיקרי של ההופעה היה הצלחתם של קדר ושותפיה לעקוף את הבעיה העיקרית של האלבום – הנטייה שלו למונוטוניות יתר, הן בקולה של קדר והן בלחנים הבסיסיים שלה. ההופעה אמנם נפתחה בדימוי המדכא (והנפלא) שפותח את "Bloodlines" ("הכל נופל מהקירות של הבית הזה"), אבל היא היתה הרבה פחות קודרת והיתה בה דינמיות שאיזנה את האלמנט המונוטוני ונבעה במידה רבה מהנגינה המוחצנת, רבת-העוצמה, של הבסיסט בנימין אסתרליס.

השיר היחיד שאיכזב היה "Fire", שבגרסתו המוקלטת כולל מעבר מהמם מנגינה אטית ומתוחה להתפרצות דיסטורשן געשית, מעבר שקשור קשר הדוק לטקסט שקדר שרה. ההופעה לא ניסתה לשחזר את הרגע הנפלא הזה, וחבל. אבל הכישלון הנקודתי היה זניח לנוכח הביצועים הרגישים לשירים אחרים מהאלבום, בחירת הקאוורים האינטליגנטית (קטע של פי-ג'יי הארווי ו-"Heartbreak Hotel", בין השאר) והשירה המשוחררת יחסית של קדר. "לקחתי שלושה רגיעונים לפני ההופעה", התוודתה הזמרת הנרגשת, שכמעט לא הופיעה עד כה. לנוכח הצלחת ההופעה, היא יכולה להוריד את המינון לשניים בפעם הבאה."

מי שפספס, וגם מי שהיה שם ונהנה, מוזמן לתפוס את שני בהופעה נוספת בקרוב. נספר לכם עוד פרטים על זה כשזה יתקרב.

2. חו"ל

מי בא לחו"ל ב-2007?
שני קדר, אנחנו מקווים. לא בגופה, כנראה (למרות שאי אפשר להבטיח שהיא תישאר בגבולות הארץ כל השנה), אבל המוזיקה שלה מתכננת לחצות גבולות בקרוב.

מראש תכננו שני שלבים להפצה של Bloodlines: השלב הראשון הוא בארץ, שהעבודה עליו נרגעה מאוד לאחרונה, כי סיימנו את מסע היחצ"נות העיקרי של השקת האלבום, ובעצם נשאר לנו רק הפוסטר לחנויות, שעדיין בהכנה.

השלב השני, אותו אנחנו מכנים בעגה המקצועית "השלב השני", הוא הכניסה לחו"ל. הרעיון הוא להכין את הקרקע ביחצ"נות, לפני שאנחנו מתחילים לחפש בכלל דרך הפצה. קל יותר לבוא לחברת הפצה ולהראות לה מה כתבו על האלבום, מאשר לבוא בידיים ריקות. זה מן הסתם קשה אלף מונים מאשר בארץ. בארץ יש כל כך מעט אמנים, שכלי התקשורת אשכרה פונים אלינו, אפילו שאנחנו (ושני) לא מוּכרים לאף אחד. עורך של עיתון או אתר קורא במקום כלשהו שיוצא דיסק לשני קדר, והוא פונה אלינו כי הנה סוף סוף יש לו על מה לכתוב. עושים לנו חיים קלים!
אבל בחו"ל (ובעתיד גם בארץ, כשיהיו פה יותר ויותר אמנים) לא מספיק מייל אחד לרשימת תפוצה ענקית כדי שכולם יכתבו עליך. מה גם שיש אינספור מגזיני מוזיקה, אתרי מוזיקה ובלוגים, כמות שלא תתואר בכלל, וכמות מפחידה עוד יותר של אמנים קטנים שרוצים חשיפה. אז מה עושים בכל אוקיינוס המידע הזה, בין עשרות אלפי הדגים המוזיקליים האחרים, כדי שישימו אלינו לב בכלל?

קודם כל, מתחילים ברשת. היתרון הגדול הוא שברשת לא חייבים לשלוח עותק פיזי, כזה שעלה לנו כסף ויש לנו ממנו מספר מוגבל, כדי להעביר את המוזיקה. היתרון הנוסף הוא שבמקרה שלנו, אנחנו מצוידים בצייד-בלוגים מיומן שמכיר היטב את שטח בלוגי המוזיקה (אני, ויש לי כובע ציידים וכילה נגד יתושי אנופלס). רוב הבלוגרים מתורגלים היטב בקבצי mp3 ובסטרימינג, והכנו להם עמוד מיוחד עם הסטרימינג של כל האלבום.

הרעיון הבסיסי הוא די פשוט: להכין רשימה גדולה גדולה של בלוגים מעניינים שעוסקים במוזיקה, ולפנות אליהם במייל. הביצוע קצת יותר מסובך מזה.
קודם כל, צריך להחליט למי לפנות ומתי. יש לזה השפעה וצריך לדלג בין בלוגים קטנטים לבלוגים גדולים. כמובן שנשמח אם שניהם יכתבו עלינו, אבל לא כדאי לפנות לכולם בבת אחת וליצור אנטגוניזם מיידי. במעבדות היס רקורדס פיתחנו אלגוריתם חדשני ומורכב כדי לקבוע איך לפנות, לאיזה בלוגר ובאיזה תזמון. זה סודי אז אנחנו לא יכולים לגלות. זה בערך כמו האלגוריתם של גוגל.
הניסוח של המייל לא יהיה יחצ"ני ועסקני כי אנחנו פשוט לא אנשים כאלה. הוא יהיה ידידותי ואישי, בערך כמו שאני כותב פה בבלוג. כבלוגר בעצמי אני יודע שלא כיף לקבל מייל ממישהו לא מוכר ששולח אותך להקשיב לזמר כלשהו, ולהבין ישר שמדובר פה במייל פרסומי. כן כיף לקבל מייל ממישהו לא מוכר שמדבר אליך ישירות ואתה רואה שהוא לא סתם עשה קופי-פייסט, ומספר לך על אמן שאולי תאהב לפי מה שהוא קרא בבלוג שלך. הגישה שלנו היא לא "תשמעו, זה ממש ממש טוב! אתם חייבים לכתוב על זה!" אלא "ראיתי שכתבתם על זה ועל זה, אולי תאהבו גם את שני קדר. בואו פשוט תקשיבו ותחליטו בעצמכם. אם תאהבו, יהיה ממש כיף אם תכתבו על זה. אם לא, תודה שהאזנתם".
אנחנו מאמינים במוזיקה שלנו, אבל לא מתכוונים לאנוס אף אחד לכתוב עליה אם הוא לא אוהב אותה. אנחנו סומכים על האוזניים שלהם.

אם אתם מכירים בלוגים או אתרים שעוסקים במוזיקה, ושווה לדעתכם לפנות אליהם, ספרו לנו כאן בתגובות, או במייל!

מגזיני המוזיקה (ברשת ובדפוס) הם סיפור יותר מסובך ושם צריך לשלוח עותקים פיזיים מהדיסקים, ולכן כדאי לבחור בזהירות את המקורות אליהם פונים. בכל מקרה, יהיה כיף, ונעדכן אתכם פה לגבי התפתחויות, שאנחנו מקווים שאכן יהיו.

3. מייספייס

Support
Shany Kedar


on

4. קינוח מזרחי עם הרבה שקדים או משהו כזה
לא תתפסו אותנו משקרים.

נ.ב. כתבתם תגובה והיא לא התפרסמה? שלחו לנו מייל מיד וספרו לנו!

מדבקת היס מתחבאת במכללת עמק הירדן. מה איתכם, תצלמו ותשלחו לנו?

כבר שבוע אני רוצה לכתוב פוסט חדש בבלוג ולא יודע מה לכתוב. אז היום התיישבתי והתחלתי פשוט לכתוב, והסתבר שיש לא מעט מה לספר. אז הנה, מזגו לעצמכם כוס תה נאה ושבו לכמה דקות רגועות של קריאה.

כרגע אנחנו במצב ביניים שכזה: סיימנו את הבום של העבודה המאומצת סביב יציאת האלבום של שני, וכרגע הוא פשוט עושה את העבודה בעצמו בחנויות. יותר פרומושן משעשינו לא נצליח לעשות כרגע, ואנחנו מקווים שעכשיו שמו הטוב של האלבום יעבור מפה לאוזן בין המאזינים, או ממוכרים בחנויות שאהבו אותו אל הלקוחות המעוניינים.

ובאופק, עדיין קשה לומר מה יהיה הריליס הבא. בני ואני החלטנו מראש לקחת את הדברים באיזי, כדי לא למוטט את חשבונות הבנק שלנו לגמרי בבת אחת, אלא לפחות בשלבים. בכל מקרה – יש דיבורים עם כמה אמנים מוכשרים, חלקם כבר הוציאו אלבום אחד או יותר, חלקם עדיין לא הוציא כלום. אבל כרגע שום דבר עדיין לא סגור, ולמען האמת, לא בטוח שאנחנו ממהרים לסגור את האלבום הבא עכשיו. אחרי הכל, לאן אנחנו ממהרים? המוזיקה (ואנחנו) לא הולכים לשום מקום. רק הכסף (אמר גיא והתכסה טוב יותר ביריעת הברזנט היחידה שנותרה לו כבית).

סתם. בינתיים מתחילים לטפטף הנתונים מהמכירות. מכרנו לא רע בכלל דרך האתר (על אף רגיעה צפויה בשבועיים-שלושה האחרונים), וכמעט כל העותקים מדיסק הבונוס אזלו (נשארו בערך עשרה, אני חושב). חלק מהחנויות אליהן אנחנו מפיצים ישירות כבר הזמינו נגלה שנייה (לקוחות מוזיקה נטו – אל ייאוש! העותקים נגמרו לפני כמה ימים, והחבילה החדשה תגיע לחנות ממש בכל רגע!), והמפיץ שלנו, שמפיץ לשאר החנויות, מסתובב בארץ וממלא מחדש את הסטוקים בכל מקום בו נגמרו העותקים. מן הסתם, מכיוון שמדובר בדיסק אינדי באנגלית, רוב החנויות לא לוקחות יותר משניים שלושה עותקים, אבל גם למכור שלושה עותקים בהרבה חנויות זה משהו, ובחנויות הרציניות כמו האוזן השלישית, מוזיקה נטו וכדומה, הזמינו חבילות גדולות יותר, ולמרבה השמחה העותקים שם נמכרים!
השבוע סגרנו גם הסכם עם רשת טאוור, ואני חושב שבשבוע הבא או בזה שאחריו העותקים אמורים להגיע כבר לסניפים.

מה שמזכיר לי – אם אתם מתדלקים ברשת "אלון", מסתבר שהם מוכרים דיסקים בעשרה שקלים בחנויות "אלונית". בעוד רוב הדיסקים הם הראל מויאל ואוספים מזרחיים או רוסיים (not that there's anything wrong with that), הופתעתי למצוא שם את הדיסק המצוין של קוואמי (!) בעשרה שקלים בלבד (!!!) – אל תחמיצו, קנו שניים! אם אתם מוצאים שם עוד אוצרות, ספרו לנו. שווה לדעת.

חוצמזה אנחנו שוקדים על פוסטר קטן ומגניב שיחולק לכמה חנויות נבחרות, עם תמונת האלבום וכמה ציטוטים נאים שאספנו מהביקורות על האלבום ברשת ובעיתונות הכתובה. את הביקורת בקיוב, למשל, כבר ראיתם? אם יישארו לנו כמה עותקים ספייר, אולי נחלק לכמה גולשים נחמדים בדואר. נראה, קודם שני עוד צריכה לעצב אותו… בחורה עסוקה.

בינתיים, אל תשכחו את ההופעה של שני ומורפלקסיס (יחד עם הילה וייס המעולה) ב-29 בחודש בתיאטרון תמונע, ואם הכל ילך כשורה, חפשו את שני בתכנית "המקור" של גלגלצ בשבוע הבא כנראה – אבל זה לא סגור עדיין במאה אחוז.

אני חושב שבזמן הקרוב נרכז את המאמצים שלנו בלמצוא אנשים מתאימים לבניית ועיצוב האתר שלנו, כך שנוכל להציע בצורה נוחה גם עדכונים כמו זה, אבל גם פרטים זמינים על האמנים שלנו, נוכל לתת גם את הדיסקים של מורפלקסיס למכירה אונליין, להזרים את הקליפים שלו, ולפתוח מקום גם לאמנים הבאים שיבואו עלינו לטובה. אנחנו עדיין מחפשים אנשים מוכשרים שמוכנים לטפל באתר, גם בתשלום, אז דברו איתנו אם אתם כאלה, או מכירים כאלה.

צ'ירז!
The Hisses

"בוקר טוב, קוראים לי בנימין ואני מהלייבל היס רקורדס, אפשר לדבר עם האחראי על ההפצה?"
"כן, רק רגע – אני אקרא לו…"

אני ממשיך לצייר קווים מעוגלים על פתק ששמור במיוחד ליד הטלפון למצבים האלה. יש משהו מהפנט בלנסות לחזור על אותו מעגל שוב ושוב – ספירלות הן רישום-טלפון האהוב עליי, הן עוזרות לי לשמור על ריכוז בזמן שהצד השני של השפורפרת עסוק בלצרוח את שם האחראי-על-ההפצה ובו זמנית לעשות רעשים של גרירת גופה במסדרון בית חולים. אני ממתין בסבלנות.

"שלום" עונה קול חדש מהצד השני.
"הי, קוראים לי בנימין ואני מייצג את הלייבל היס רקורדס, הייתי רוצה להפי.."
"היט רקורדס?"
"לא, היס, פעמיים האות אֶס באנגלית."
"אֶף?"
"לא לא, היס – כמו הרעש בהקלטות ישנות."
"אההההה אוקיי, אפשר לעזור לך?"
"כן, היינו רוצים להפיץ לחנות שלכם את דיסק הבכורה של שני קדר."
"מי זו?"
"זמרת ממש טובה."
"וואלה? אז איך לא שמעתי עליה אף פעם?"
"כי זה דיסק הבכורה שלה."
"רגע רגע – זה הדיסק הראשון?"
"כן, זה גם דיסק הבכורה שלנו, אנחנו לייבל חדש מהצפון"
"אם אתם מפיצים רק דיסק אחד זה קצת בעייתי."
"למה?"
"כי לא משתלם לנו להתעסק עם לייבל של דיסק אחד."
"אנחנו גם מפיצים את הדיסקים של מורפלקסיס."
"מה זה, אלקטרוני?"
"לא בדיוק זה יותר שילוב של…"
"שנייה, אני אשאל את הבחור של אגף האלקטרוני."

אני אוהב עיגולים.
היד חוזרת על התנועה וחורטת עיגול בתוך עיגול עד בלי די על נייר מגובב במספרים וציורי-טלפון מופשטים, נראה לי שאספתי מספיק פתקים כאלה בכדי לפתוח בתערוכה. הנחתי את השפורפרת ויצאתי להפסקת קפה.
בשלוק החמישי, זימזומים מלוחששים הזכירו לי להושיט יד אל הטלפון.

"הלו? הלו?"
"כן, אני פה."
"אז אתה שומע? הבחור מהאלקטרוני מוסר שאנחנו לא צריכים דיסקים של מורפלקסיס."
"וואלה?"
"כן, הוא לא מוֹכר."
"אוקיי."
"תראה, אני אהיה מוכן לקבל כמה דיסקים של שני, אבל בקונסיגנציה."
"מה זה אומר?"
"זה אומר שאם נמכור אז תקבלו את הכסף, אם לא – אז הדיסקים חוזרים אליכם."
"אוקיי."

למחרת שלחנו את הדיסקים לחנות הזו וכן לעוד מספר חנויות שהקשר הישיר והאישי שלנו איתם חשוב לנו ואת ההפצה הכלל ארצית הותרנו בידיו המיומנות של דדי ("היי פידליטי", "קצת אחרת") כך שבעצם בקרוב מאוד הדיסק של שני קדר יהיה על המדפים בחנות הקרובה לביתכם.

ליתר ביטחון, הנחתי ערימת פתקים קטנה ליד הטלפון במידה ואזדקק לרישום מדוקדק של עיגול או ספירלה מקווקוות.
גם מר קו מכונף נחשב?

הספר הנהדר "ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי" (מאת מייקל שייבון) נפתח בציטוט של ויל אייזנר: "יש לנו היסטוריה של מציאת פתרונות בלתי אפשריים לבעיות שאין להן פיתרון". מכיוון שהן הספר והן ויל אייזנר מזוהים באותה המידה עם ההיסטוריה של הקומיקס ועם זהות יהודית פוסט מלחה"ע השנייה – לא ברור עד היום על איזה מהנושאים הוא דיבר כשפלט את המשפט הנפלא הזה.

כשבנימין חזר מפרנקפורט, ישבתי מול מחברת הלייבל שלי עם עשרות סעיפים שיש לידם סימני שאלה.
יש לנו חודש עד שיוצא הדיסק. חודש. אולי חודש וחצי, ושום דבר לא סגור.
אין לנו חוזים, אין לנו הפצה, עוד לא התחלנו להדפיס את הדיסק בכלל, אין לנו אתר בנוי ללייבל, אנחנו לא מצליחים לשכנע את איזמרלדה לכתוב את השם שלה על העטיפה, צריך לקבוע תכנית שיווק, להדפיס מדבקות עם הלוגו של הלייבל – ושום דבר מהדברים האלה לא נעשה עדיין עד הסוף.

אז נפגשנו. בני הגיע אליי מדיף ריח גרמני ובידו שקית מתנות (תקליטים ואלכוהול מצופה שוקולד!), הכנתי לו קפה משובח והתיישבנו במרפסת להביט בנוף. ב"פגישות העבודה" הקודמות שלנו, תמיד תכננו לעשות הרבה דברים והספקנו רק חלק. הרבה דברים נשארו פתוחים, נשארו ב"צריך לבדוק…". הפעם, למרבה הפתעתי, פשוט עבדנו. וזה היה כיף. לפני חודשיים כשהגינו את הלייבל הזה, החלטנו שנעשה את זה רק אם זה כיף לנו. והפעם עבדנו, ממש עבדנו, וזה היה כיף נורא. למרבה ההפתעה (בעיקר שלי, אני חושב), לא רק שהספקנו כל מה שרצינו, אפילו הספקנו יותר מזה.

חילקנו תפקידים בינינו, עברנו על רשימות ההפצה, חישבנו עלויות להדפסת הדיסק, קבענו מחיר לחנויות ומחיר לצרכן (35 ש"ח), וחשוב לא פחות – פתרנו תוך עשר דקות שתי בעיות שניסינו לפתור במשך חודש, אחת בנוגע למבנה האתר (משהו שתקע אותנו בצורה רצינית), והשנייה בנוגע לעטיפה של איזמרלדה.

עכשיו, סוף סוף, המנוע מותנע. במשך כל יום כיפור אנחנו רק לוחצים על הדוושה על ניוטרל ודוחסים גז לוורידים של הלייבל, אבל ביום שלישי בבוקר נעביר להילוך והרכב החדש הזה יתחיל לטוס! יש לנו חודש. בשבועיים הקרובים אנחנו הולכים להדפיס את העטיפות ואת הדיסקים עצמם, והתכנית היא שעד אמצע השבוע השלישי של אוקטובר, הדיסקים המוכנים, כולל עטיפת ניילון הדוקה, יהיו אצלנו ביד, לצד גלילים גדולים של מדבקות-לייבל שיודבקו על כל דבר שזז (כולל על עצמנו, על המשפחות שלנו, החברים שלנו, וישבנים חטובים ברחוב). מערך ההפצה צריך לקום עד אז והחוזה עם המפיץ צריך להיחתם, כנ"ל מערך היחצ"נות. באתר הרשמי שלנו יעלה עמוד פרומו מיוחד, ועותקי פרומו ישוגרו לתחנות רדיו, עיתונאים ואתרי אינטרנט. ועוד ועוד דברים שלא את כולם נגלה פה.

זה מרגש בטירוף, זה פיצוץ של אדרנלין, וזה מדהים לחשוב שצפויה לנו חודש וקצת של עבודה מאומצת (ומהנה מאוד!), שבסופה האלבום הראשון שלנו ושל איזמרלדה (שזהותה תיחשף בעוד שבועיים) יישב על מדפי החנויות בארץ, יסוקר במדורי המוזיקה, יושמע בתחנות רדיו מובחרות, ויהיה באוזניים של האנשים. אנחנו לא מצפים לסטארדום, תהילה, וכיבוש המצעדים. בכלל לא. אבל אנחנו כן מצפים לעשות את כל מה שאנחנו יכולים כדי שהאלבום הזה יגיע לכמה שיותר אוזניים אוהבות.
וזה מתחיל, רשמית, ממחר בבוקר. איזו התרגשות!

א. בני חזר!!! כן כן, אחרי שבועיים שלמים של געגועים וכאבי לב, הגברבר שלנו חזר מטיול בברלין שמח וטוב לב, ונראה שהוא אפילו שמח לחזור לארץ הקויידש.

ב. סוף כל פאקינג סוף הצלחתי לתפוס את המפיץ. איכשהו, ביומיים האחרונים לפני שבני חזר, סוף סוף הצלחתי לעשות דברים שקשורים ללייבל. תפסתי את המפיץ והוא שלח מה שהוא צריך לשלוח, אפילו עורכת הדין חזרה אליי, מה שאומר שיהיה לנו חוזה חוקי (ומאוד מאוד מינימלי והוגן) עם איזמרלדה ושאר האמנים העתידיים.

ג. עיצוב העטיפה לאיזמרלדה גמור, ועכשיו בעצם נותר, אחרי שבני ואני נסדר בינינו כמה עניינים כספיים, להדפיס אותו!

ד. במקביל – ליצור קשרים עם כמה שיותר חנויות כדי שנוכל להפיץ אליהן ישירות. כמה שפחות נעביר דרך המפיץ, ככה ינגסו לנו פחות בעוגה, ויותר הכנסות יגיעו לאמן ואלינו.

ה. קצת נתקענו עם בניית האתר. זה מתסכל כי התכנון היה שהאתר יהיה גמור עד סוף אוקטובר, פחות או יותר במקביל להוצאת האלבום, ונוכל למכור גם דרכו. בינתיים נראה שהאלבום יצא הרבה לפני שהאתר יהיה גמור. אנחנו לא נחכה עוד עם האלבום רק בגלל האתר, אבל זה עדיין קצת מעצבן. בינתיים אנחנו מחפשים מישהו או מישהם שיעזרו לנו בבניית ועיצוב האתר שלנו. יש מתנדבים?

ו. שיט, אני אמור לעבור על רשימת הפרומושן עכשיו, ובמקום זה אני כותב פוסט בבלוג. ביי בינתיים, וגמר חתימה טובה!