Hiss Records

(CC, Claire Yuki)

אנחנו מתרגשים. באמת.

כשהקמנו את היס רקורדס לפני ארבע שנים (שנראות כמו עשר לפחות), אחת המטרות העיקריות שלנו הייתה לחלוטין לא-מוזיקלית: רצינו להקים משפחה. משפחה קטנה של חברים, אוהדים וחובבי מוזיקה, שישתתפו בעיסוק הזה שלנו סביב האלבומים והמוזיקה שיוצאת בלייבל. הגשמנו את זה בפועל בעזרת הבלוג הזה ממש, בו כל הזמן סיפרנו ושיתפנו, ובעיקר במפגשי האריזה שערכנו עם כל אלבום חדש שהוצאנו. חברתי הטובה עידית נרקיס הייתה שם מההתחלה – היא הגיעה למפגש הראשון בו ארזנו, רק שישה אנשים, את אלבום הבכורה של שני קדר (ושל הלייבל שלנו), והיא הייתה שם בכל מפגש אריזה ever since.

במפגש האריזה של "הייקו בלוז" של דויד פרץ היא פגשה את ערן כ"ץ, בחור נהדר משכמו ומעלה שכותב את הבלוג "לטאת האמבט". הכרתי אותו דרך הבלוג והוא נענה להזמנה והגיע גם הוא למפגש (ולבאים אחריו). איפשהו שם, בין הספוגיות שהודבקו לדיסק אל המופע האינטימי של דויד והגיטרה שלו, הצטלבו העיניים ונוצר איזה ניצוץ בין ערן ועידית.

fast forward, אתמול בערב, בלופט ענקי ויפהפה בדרום תל אביב, עומדים עידית וערן תחת החופה, מוקפים חברים ומשפחה ומסונוורים מהחיוכים שמוקרנים אליהם מכל עבר. בין החברים נמצאים גם בני ואני, מנפחים את החזה שלנו מגאווה על כך שהיה לנו חלקיק זעיר בסיפור האהבה הזה, בין שני אנשים אדירים שאנחנו אוהבים. שמחים לגלות שגם אם לא נמכור עוד דיסק אחד לעולם, גם אם נסגור את הלייבל מחר, נדע שלמוזיקה יש כוח לחבר בין אנשים, אפילו באופן עקיף שכזה.

הרבי בחופה הגדיל לעשות, ואף סיפר לקהל המבולבל איך נפגשו השניים כשבחור בשם גיא חג'ג' שם מודעה באינטרנט וקרא לחברים לעזור לו לארוז את הדיסק החדש של זמר בשם דויד פרץ. מקומו של בני נפקד מהסיפור תחת החופה, אך לא מהסיפור האמיתי.

עידית וערן – אנחנו אוהבים אתכם ושמחים ומתרגשים וגאים ואפילו, בסתר, קצת מקנאים. מזל טוב, אהבה ענקית, וכמות בלתי חוקית של אושר. ומוזיקה, כי איך אפשר בלי?

בני וגיא

נ.ב. אל תחשבו שלא שמנו לב שבקבלת הפנים התנגן גם "As we fall" של מורפלקסיס (בגרסת הרמיקס)!

זה נראה לי כמו עשור, אבל למעשה עברה שנה בלבד מאז הוצאנו את הייקו בלוז של דויד פרץ לאוויר העולם. זוכרים? איך הכרזנו, עיצבנו, התרגשנו, התרגשנו, הדפסנו, התעכבנו, ארזנו לבד, ארזנו ביחד, השקנו, שמחנו?
בטח זוכרים!

לכבוד חגיגות השנה (תראו, הוא כבר הולך לבד!), ובדיוק כמו שעשינו במלאת שנה לבלאדליינז של שני, במשך כל חודש יולי תוכלו לרכוש את הייקו בלוז במחיר מבצע (30 ש"ח, וכרגיל המשלוח חינם), וגם להאזין לו במלואו ובאיכות משגעת. ג'אסט קליק. מזל טוב לדויד ולנו ולכם!

תראו מה סידרו לנו החברים הנחמדים מהאתר Qube – וידאו מלא של הופעת היומולדת הנהדרת של דויד פרץ ב-6 באוגוסט 2007, בתיאטרון תמונע. (לצפייה, לחצו מצד שמאל על הלשונית "מדיה").

הצילום נאה, ומדובר בקצת יותר מחצי הופעה, כולל הפתיחה הארוכה והנפלאה והמחוברת של פיאצולה בלוז, הייקו בלוז, ועריםוזיכרון2-אנולה-גיי-שונא (והאקורדיון הנופל של נדב – סוף סוף on tape!).
זוכרים כמה שמחת-עצוב הייתה שם? זו הייתה יום ההולדת של דויד, וההופעה האחרונה שלו עם להקת ההייקו בלו(ז)בנד המצוינת שליוותה אותו והוא אותה במשך כמה שנים.

אני זוכר. וזו אותה ההופעה שגם נתנו להורדה חינמית, כך שבהחלט ייתכן שמדובר בהופעה המתועדת ביותר של מר פרץ שלנו, תבוא הברכה על קרחתו. אני זוכר את זה כאחד הערבים היפים שהיו לי בשנים האחרונות. אני מקווה שגם אתם.

הנה חידה: האלבום החדש של שרון מולדאבי, "אל תפחד", יוצא היום.
יוצא לאן?

(cc)

בעוד קל לומר מאיפה הוא יוצא (מהראש של שרון מולדאבי, אני מניח), התשובה השנייה היא קשה יותר. כי "אל תפחד" של מולדאבי יוצא היום לחנות אחת בלבד. לא תמצאו אותו בטאוור, באוזן, בחנות השכונתית שלכם אם עדיין יש כזו והיא לא נסגרה. רק במוזיקה נטו, חנות דיסקים ישראלית שמוכרת גם ברשת.

הסיבה פשוטה: מולדאבי, בחור שעוסק כבר יותר מעשרים שנה במוזיקה ובתעשייה סביבה, פשוט התפכח.

בראיון ל"הארץ" הוא אומר היום: "אף חברת תקליטים לא רצתה לשים על האלבום הזה כסף, וכשהבנתי שאני עושה את זה בעצמי שאלתי מה חיוני לי ועל מה אפשר לוותר. היות שאין לי תקליטי פלטינה על הקירות, לצערי העמוק, ואין לי מה להציע בנגזרת הכוכבן הלוהט החדש שיככב בקמפיינים ושבועוני רכילות, הגעתי למסקנה שהקהל שלי הוא לא אנשים שייכנסו לחנות תקליטים, יראו את הפרצוף שלי ליד הפנים היפות של x או y ויקנו דווקא אותי".

לאחרונה, נראה שיותר ויותר אנשים נהיים מודעים לאמת שהייתה נכונה ומבאסת תמיד: אמנים לא ממש מרוויחים מדיסקים.

כן, ברור שאם אנריקו איגלסיאס ימכור 10 מיליון עותקים הוא ירוויח מזה אחלה כסף. אבל אתם יודעים מי ירוויח אפילו יותר ממנו על אותם הדיסקים? כמעט כל אחד אחר שמעורב בתהליך.

אני לא מגלה פה את אמריקה. מספיק כתבות, מאמרים ופוסטים בבלוגים התפרסמו על שיטת החלוקה הבעייתית של המוצר הקרוי דיסק (או תקליט, לצורך העניין, או אפילו קובץ mp3 שנמכר בצורה חוקית). הנה נתון פשוט שיבהיר לכם את העניין בלי לסבך יותר מדי: לרוב, החנות שמוכרת את הדיסק מרוויחה יותר מהאמן שכתב, הלחין, הקליט ושר בו.

איך זה ייתכן? (המשך…)

…של ערן מהבלוג לטאת האמבט, הוא הייקו בלוז של איזה אחד עם שם של ערס מבאר שבע.

""הייקו בלוז" הוא אלבום השנה שלי לא כי הוא האלבום הכי טוב שיצא השנה בארץ (או בכלל) – הוא בהחלט מהטובים שיצאו השנה (ויצאו הרבה טובים) אבל לאו דווקא הטוב ביותר. הסיבה שהוא אלבום השנה שלי היא הערך המוסף שהוא מהווה עבורי. האלבום הזה הפך לחלק ממני. [...] כל מי שעבר תהליך של בחינה עצמית אל מול שאיפותיו המקצועיות, אל מול חלומותיו, אל מול זהותו; כל מי שמצא את עצמו במקום לא טוב בחיים ורצון עז לעשות שינוי – ויקח את הייקו בלוז ויקשיב לו, ממש יקשיב לו – אני בטוח שיתחבר אליו עמוק, היישר אל הליבה. [...] בסופו של דבר [אפשר] לומר ש"הייקו בלוז" הוא בהחלט האלבום שעשה לי את 2007. גם כי הוא מהיצירות המוזיקליות והטקסטואליות שהכי אהבתי השנה – והרבה בזכות העובדה שבמובנים מסוימים הוא שינה את חיי."

פה מתבקש גילוי נאות בדמות "אני מכיר את ערן ומת עליו, יש לו בלורית נפלאה והוא אחד מחבריו הטובים של הלייבל שלנו", אבל כשחושבים על זה, אין פה שום צורך להתנצל. אנחנו מקפידים, או לפחות משתדלים, להכיר ולהתקרב אל האנשים שאוהבים את המוזיקה שנוצרת בהיס רקורדס. זה חלק מהרעיון הבסיסי שלנו, לשבור את המחיצות שבין "לייבל" ל"קהל". אז כן, ערן השתתף באריזות של הייקו בלוז והגיע להופעות והוא גם ידיד טוב שלי אישית. זה לא משנה, כי זה עובד הפוך: הוא לא אוהב את הדיסק הזה בגלל שהוא חבר שלנו, הוא חבר שלנו בגלל שהוא אוהב את הדיסק הזה (וגם בגלל שאנחנו סקסיים להחריד, בעיקר בני עכשיו כשהוא לא מסתפר). וזה הבדל גדול.