ד"ש מב"ש מאי – עדכוני דויד פרץ להמונים (+הופעת סראונד במוצ"ש!)
7 מאי
כבכל חודש (טוב, מאז החודש שעבר), הנה העדכון החודשי של דויד פרץ המכונה "ד"ש מב"ש". שימו לב שמחר (מוצ"ש!) יש הופעת להקה מטורפת בסראונד באוזןבר (קינג ג'ורג' 48 תל אביב) ב-20:30. תבואו או שננשוך אתכם בתחת! דויד נושך חזק!
לפני שנתחיל עם דויד, שימו לב שעידכנו את ההופעות והאירוחים של אמני היס בבאר הימני – יש מלא דברים! ירושלמים, היכונו ליוני!
רשות הסיפור אליך, דויד:
———-
הי אנשי ד"ש מב"ש,
בחודש האחרון קבלתי כמה וכמה פניות של אנשים ששאלו מה זה אומר "הופעה בסראונד", שהזכרתי כלאחר יד בסוף המכתב הקודם. אז העניין הוא כזה.
מאז שהתחלתי להופיע חשתי שיש משהו מאוד משונה בלעלות על במה. יש לזה את הקסם של להיות במרכז העניינים, יש לזה הילה של מקום אחר ומיוחד, ויש לזה את היכולת לתת לך כוח לעשות דברים שאתה לא היית מעז לעשות לפני אנשים.
אבל
במשך כל השנים האלו שאני מופיע, התחלתי לחוש יותר ויותר שכל ההופעות כבר הופכות להיות טקסים קבועים שכאלו, אני לא אשיר את השיר הזה כדי לשמור אותו להדרן, אחרי זה ימחאו כפיים, ואחרי זה נעשה כאילו רוצים הדרן, ואז נרד ולא נחזור, אבל כן נחזור, ראבק הסיבה שהתחלתי עם העניין הזה היתה ששנאתי את כל הטקסים של בית ספר, אז דווקא בכל הופעה צריך לעשות הכל לפי הספר? ועוד הספר שלא אני כתבתי?
אז זה התחיל עם הדרנים, כל מי שהיה בהופעות יודע שמזה שנים אני מסרב לעשות הדרנים אוטומטיים (זאת אומרת עשיתי הדרנים, אבל רק אחרי שמבחינתי נתתי הכל ולא שמרתי כלום לאיזה הדרן והכי חשוב, הרגשתי שבאמת באמת רוצים שנעשה עוד דבר אחד לפני שנלך). ואז זה נמשך עם כל העניין של הלהקה והעיבודים בהופעות. רוב המוזיקאים בונים להם הופעה ואז מריצים אותה כמו טקסט קבוע, מין הצגה שחוזרת על עצמה מדי ערב רק מול קהל אחר. זה מובן לחלוטין כשאתה מוזיקאי בינלאומי שצריך להופיע ערב ערב בפני מאות אלפי אנשים שונים, אבל כשאתה מוזיקאי מבאר שבע שמופיע פעם בשבועיים במקרה הטוב, אין שום צורך למחזר כל הופעה את ההופעה הקודמת. בעקבות זה החלטתי שבניגוד לכל הלהקהות הקודמות שהיו לי – בלהקה הנוכחית אני לא מכריח אף אחד לנגן איזה תפקיד או איזה עיבוד שחשבתי עליו, מבחינתי העניין היה פשוט: אני מנגן את השירים ואתם תנגנו את מה שנראה לכם כדבר המתאים ביותר באותו רגע.
ככה נבנה ההרכב הנוכחי ולמרות שהיו רגעים שבהם חשבתי שלשמוע את מריונטות מנוגן במקצב סלסה סוחף זה אולי קצת אובר דה טופ, הלכתי עם העניין הזה כמה שיותר רחוק, כי ידעתי שהתוצאות שאני עשוי לקבל מהרכב שמרגיש שהמוזיקה היא חופש מוחלט ולא ריטואל קבוע מראש, יהיו גדולות.
אני משוכנע, שמבחינה מוזיקלית אף פעם לא היתה לי להקה טובה יותר מזו שאני מנגן איתה עכשיו. הדבר הכי טוב בצירוף הזה של נדב אזולאי, דודו חמד וגיל נמט הוא היכולת שלהם להקשיב לחלוטין למה שאני עושה ולהגיב לזה בזמן אמת. כך יצא שהם ניגנו איתי על הבמה שירים בפעם הראשונה, הם אתגרו אותי לעשות דברים על במה שבחיים לא חשבתי שאפשר, ובסופו של דבר גרמו לזה שאחרי הרבה הרבה שנים של הופעות, אני נהנה מההופעות האלו יותר מאשר בכל פעם אחרת בחיי.
האתגר האחרון שנותר לי היה לשבור את מחסום הבמה.
תמיד חשתי שהחלוקה הזאת לקהל ולהקה היא קצת מלאכותית, הרי אחרי ההופעה ניגשים אליך ומדברים אתך ולפני ההופעה אותו דבר ורק באמצע אני צריך להרגיש שאני והקהל במישורים אחרים? למה?
מעבר לכך, הדבר הכי מתסכל בהופעה זה שאתה והקהל שומעים שני דברים שונים. לאמן יש מערכת סאונד על הבמה שמשדרת לו משהו שונה לחלוטין ממה שהקהל שומע, והקהל שומע דברים אחרים ואתה מסתכל על הפנים שלהם ולא יודע מה הם שומעים וזה מעצבן לאללה.
מעבר לכך, למה אני תמיד צריך להפנות את הגב למתופף? הרי כל חזרה שאנחנו עושים היא סוג של שיחה אינטראקטיבית ביני לבין הנגנים במבט, בקריצה, בתנועת גוף, ופתאום בהופעה כל הכיף הזה נעלם לחלוטין.
ואז עלה במוחי הרעיון של הופעה בסראונד.
בואו ננסה לשבור קצת את החוקים המעצבנים של להקה וקהל, ממילא ההופעות שלי הן כאלו שמספר האנשים שבא אליהם משאיר לנו כנגנים מספיק מקום לנגן בתוך הקהל עצמו, ואני לא חושב שיש משהו יותר אינטימי מאשר להיות בתוך הקהל ממש.
אולי יום אחד, כשאגיע לקיסריה, אני לא אוכל לעשות הופעה בסראונד. אבל בינתיים, כל עוד אנחנו מופיעים במקומות קטנים (ושמחים שכך), החלטנו לרדת מהבמה ולנגן בתוך הקהל עצמו ובעיקר מסביב לקהל.
איך זה מרגיש?
לנו זה מרגיש פנטסטי, אלו ההופעות הכי מיוחדות שהיו לנו אי פעם, והתחושה שהחוויה היא משותפת רק מעצימה את החוויה שלי כמוזיקאי.
ולפי התגובות של אלו שהיו בהופעות האחרונות בסראונד (חיפה, מצפה רמון, הארובה) זה בהחלט עובר שהכיף הוא הדדי.
אז יאללה חברים נתראה בארועים הבאים החודש.
יום טוב,
דויד
מוזיקה במתנה:
בלובנד להאזנה מלאה בבאנדקאמפ.
הייקו בלוז להאזנה מלאה בבאנדקאמפ.
הופעות חודש מאי:
9.5.09 – דויד פרץ ואיתי בלטר באוזן בר, מוצ"ש 20:30 (שימו לב הופעה מוקדמת) אוזן בר ת"א, קינג ג'ורג' 48 (הופעה בסראונד)
עם הלהקה: נדב אזולאי , דודו חמד וגיל נמט. כניסה: 40 ש"ח
20.5.09 – הופעת סולו עם לופר, "עשן הזמן" באר שבע, 21:00, כניסה: 30 ש"ח
ביקורת על הופעת הסולו באוגנדה.
תגובות אחרונות