Hiss Records

גיאחה: מילים
בנימין: אנימציה וסאונד

מוקדש באהבה וגעגועים לאביר הבאר שבעי.

שני גנבים הם כנראה הסיבה שלא הפכתי להיות מייקל ג'קסון הישראלי. היה זה לילה חורפי וקר כשמעיל מייקל ג'קסון המבהיק שקנו לי הורי בשקם נגנב מחבל הכביסה. בהתחלה הייתי עצוב שהמעיל נגנב אבל כמה שבועות אחר כך קבלתי משחק טלוויזיה של אטארי ושכחתי לגמרי מהרצון שלי להיות מייקל ג'קסון ולעשות מון ווק בבאר שבע.

זה רגע מאוד מוזר כשאלילי הילדות שלך מתים פתאום. יושב גבר המתקרב לגיל ארבעים וקורא שמייקל ג'קסון מת, ובלי לדעת למה הוא נעצב אל ליבו. פתאום הבנתי שיחד עם מייקל מת גם חלק משמעותי מהילדות שלך. למרות שאני כבר מזמן יודע שאני לא הולך לעשות הליכת חלל באחת מההופעות שלי, ואין לי שום ספק שאני לא אאיים על מצעדי המוזיקה העולמיים, אי אפשר להתחמק מהעובדה שאלילי פופ, עד כמה שהם מתגלים כמטופשים כשאתה מתבגר, הם חלק משמעותי מאוד מהילדות שלך, חלק מהותי מהחיים שלך.

"לכל דור יש גיבור ממצעד הפזמונים" שר פול סיימון וכהרגלו דייק לחלוטין. בשבילי, מייקל ג'קסון היה גיבור פופ בדיוק ברגע שבו הכי נזקקתי לו ויכולתי להאמין לו בכל ליבי ומאודי. נכון שבעיניים מבוגרות ומפוכחות אתה רואה דברים אחרים, אבל הסוד הגדול ביותר של הילדות הוא היכולת שלך לראות את הקסם ולהאמין לו ולא לראות את החוטים שמחזיקים את התפאורה.

בהתאמה לטמפרטורות העולות ועולות, כך מצטמצמות ההופעות שלי בקיץ. החודש יש כמה אירועים שאני מעורב בהם וכהרגלי בקודש, מאז שיש לי מנהלת יעילה להפליא (ענת הבלתי מנוצחת ), אני מדווח לכם איפה אהיה ומה אעשה בחודש הקרוב.

ביום רביעי הקרוב אני והלהקה מופיעים ב"רביעי בסמילנסקי" ואני אוצר ערב שלם של מוזיקאים.
שמחתי מאוד להזמין את חברי משכבר הימים אריאל קליינר ולהקתו שעכשיו חוזר להופיע אחרי הרבה שנים שהוא היה במעין פרישה, מעבר לכך אני מאוד שמח לארח את אחד הקולות המעניינים ביותר במוזיקה העברית בשנים האחרונות – ירון בר עמי, שכדאי לכם מאוד מאוד לתת קפיצה למייספייס של הבחור ולשמוע אותו עושה בלוז בעברית.

במוצאי שבת ה-18.7 אני אופיע בתל אביב בצוזאמן יחד עם הלופר בהופעה רגילה בלי כוכבים ואורחים רק צלילים ורעשים

8.7 – פסטיבל סמילנסקי 22:00, רחוב סמילנסקי בעיר העתיקה בבאר שבע. כניסה חופשית
18.7 – צוזאמן, לילנבלום 25, 20:30, כניסה 30 ש"ח.

הירשמו לרשימת התפוצה של דויד פרץ, ד"ש מב"ש.

רוצים להתעדכן מדי חודש בהופעות ובמחשבות של דויד פרץ? הצטרפו לרשימת התפוצה שלו (כתבו בכותרת "גם אני"!).

שלום,

כל מי שרקד פעם דיסקו ביפו או גלגל כמה רולים בסושיה יכול להגיד לכם שמוזיקה מורכבת מכמה חתיכות קטנות שחוזרות על עצמן שוב ושוב, בדיוק כמו סושי. לרוב, החתיכות האלו יוצרות מוזיקה רקידה או כזו שמנסה להיות רקידה. נאמר האוס, היפ הופ, דיסקו וכיוצא בזה. אבל גם במוזיקה קלאסית מודרנית יש כמה חובבי סושי רציניים כמו פיליפ גלאס וסטיב רייך, שאוהבים לחזור על אותה נקודה שוב ושוב ושוב עד שאף אחד לא יוכל לפספס אותה. העניין הוא שבפולק ורוק, מוטיב רול הסושי החוזר על עצמו לא ממש רלוונטי. רוקנרול ופולק היו כמעט תמיד עניין אמריקאי של צ'יזבורגר וקוקה קולה או חטיפי גרנולה ושייק פירות, מה שאומר שהעניין של אנרגיה פרימטיבית פרועה ואקראית או לחילופין שלל רעיונות ומחשבות אסתטיות לא מתחברות עם סושי, סליחה, עם הלופ.

אולי בגלל שפגשתי חייזרים כרומוזומים כשהייתי בן שמונה, או סתם בגלל שאני מסטול מטבעי, לופים תמיד הילכו עלי קסם, יותר נכון הפנטו אותי לתוכם. כששמעתי לראשונה את העבודות של בריאן אינו בגיל עשרים ומשהו הרגשתי כמי שסוף סוף הגיע אל הסושיה שאליה הוא רצה להגיע מאז הרחם.

אינו לקח סרטי הקלטה באורכים שונים וגרם להם לנגן יחד שוב ושוב ושוב. בכל פעם שניגנו הסרטים הם נגנו את אותם התווים ממש, אבל מאחר וכמה סרטי הקלטה ניגנו ביחד, ובאורך שונה, בכל פעם שהסרט חזר על עצמו הסרטים השונים היו במקומות אחרים וככה נוצרה מוזיקה אינטראקטיבית, שאמנם נשמעה כמעט כמו משהו שחוזר על עצמו, אבל אם הקשבת מקרוב יכולת להבחין בשינוי הקטן שיצר כל מחזור של הסרטים הלא מסונכרנים.

נדמה לי ששיר טוב לא צריך שום הפקה בשביל לעבור – קח גיטרה אקוסטית וקול אנושי וזה כל מה שצריך בכדי לנצח את העולם. במשך שנים עבדתי קשה כדי להיות מסוגל להופיע לבד עם גיטרה ולהצליח להעביר את השירים שלי הלאה. אבל ככל שהופעתי יותר ויותר הופעות אקוסטיות הרגשתי שחסר לי משהו מהמרקם המוזיקלי של השירים שלי. בסך הכל השירים שלי הם די פשוטים מבחינה מוזיקלית, אין בהם אקורדים מסובכים או מהלכים הרמוניים מתוחכמים, לא בגלל שאני לא רוצה או לא יכול, פשוט אקורדים מסובכים נוטים להסמיך את המוזיקה, להעכיר אותה בהרבה גווני ביניים, ליצור עולם הרמטי ותחום ומה שאני הכי אוהב במוזיקה זה בעיקר את המרחב הגדול שהתווים הפשוטים רק מרמזים עליו, רק משרטטים אותו מרחוק, מרחב שאקורדים בסיסיים לא ממלאים עד סופו ומשאירים לך אפשרות למלא אותו בעדינות עם תוים שחוזרים על עצמם.

לופים.

למרות שאני נחשב כמי שבא מעולם הרוק-פולק, האמת היא שתמיד הייתי לופיונר בגישה המוזיקלית שלי. מהאלבום של בלובנד ועד הייקו בלוז, המוזיקה שלי הורכבה מהרבה לופים. "ערים וזכרון", "מריונטות", "יפה כמו שקט", "היום זה עכשיו", אלו דוגמאות מובהקות ללופים, אבל לא רק הם, וכשחשבתי כיצד להעשיר את ההופעות האקוסטיות בלי להביא עוד כמה נגנים, הגעתי אל הלופר.

מי שהיה בהופעות האחרונות כבר מכיר את המכשיר האדמדם (Boss RC 50, אם אתם מוכרחים לדעת) שנמצא על הרצפה לצידי, ועליו אני יכול להקליט כמה וכמה לופים שפשוט מנגנים שוב ושוב ושוב ושוב עד שאני מחליט להחליף או להפסיק אותם.

רוב משתמשי הלופרים למיניהם משתמשים במכשיר כדי ליצור מצע קצבי למוזיקה שלהם, אבל אני מאוהב באפשרויות שהלופים מציעים לי כדי לחבר אותם אל המצע המוזיקלי של השיר. ככה שאחרי הרבה שנים, שבהן רציתי להגיע לאיזון בין האינטמיות של הופעות אקוסטיות לבין העושר המוזיקלי של עיבודים גדולים לשירים, נדמה לי שהלופר הזה הוביל אותי למקום חדש ומאוד מאוד מעניין מבחינה מוזיקלית.

טוב נראה לי שנמאס לכם מהלופים שלי,

אז רק אציין שהחודש יוצא לי להופיע עם כמה חברים ותיקים ומוזיקאים אהובים. בשבת הקרובה אני מופיע עם אריאל קליינר בבית פית/קית בתל אביב. לטעמי הוא אחד מהיוצרים הכי גדולים שיש כאן וזה שרוב האנשים עדיין לא מכיר אותו לא משנה את העובדה. הוא היה אחד משני הסולנים של "פרוייקט הגומיה" זצ"ל אבל הוא גם הוציא את אחד האלבומים הישראלים היפים ביותר אי פעם – "כשאנחנו קורים". למרות שאני סובייקטיבי להחריד, אני ממליץ לכם מאוד מאוד לשמוע אותו (תורידו בסולסיק – הוא כבר מזמן לא בדפוס ואי אפשר להשיג אותו יותר). אחרי כמה שנים שאריאל חצי פרש מעולם המוזיקה לטובת עולם האמנות, הוא חוזר עכשיו בתור חלק מלהקת מורה חיילת, ועוד כמה הרכבים מבית פית/קית.

בירושלים אני אופיע עם "כריכה רכה", שזה בעצם ההרכב של חגי נחתומי, מי שבעברו היה המתופף של בלובנד והוא עד היום אחד האנשים הנחמדים ביותר ביקום. למרבה הפלא התכונה הזו לא מפריעה לו להיות גם יוצר מוכשר ואחרי שעבדנו יחד בשנתיים האחרונות על האלבום שלהם – הוא סוף סוף מוכן וזו תהיה הזדמנות מעולה לשמוע את כל שירי המשוררים שחגי הלחין (רביקוביץ, ט. כרמי, רחל, תמיר גרינברג).

אחרי שטעמתם כבר מהאלבום של אורי ברנשטיין (שמתקדם מאוד לעבר יציאתו ועכשיו אנחנו בענייני עטיפה וגרפיקה) אני מצרף למייל הזה טעימה נוספת מהאלבום שיצא אחריו "הדרך הביתה" – והפעם מדובר בשיר הכה-טעון שנקרא "עשן הזמן".

למרות שאישית אני חי עם השיר הזה בעוני ובאושר, לצערי הרב רובו המכריע של חברי ומכריי לא אוהבים את השיר הזה ורואים בו "שיר תהילה מגוייס" לחנות הספרים-ביתקפה- מקום להופעות "עשן הזמן", כמו לעיר שבה אני חי – באר שבע.

אני מקווה שאתם תשכילו לראות מעבר לקוצר הרואי של חבריי, מכריי ומוקירי זכרי לעתיד, ולכשתקראו את הטקסט עצמו תגלו, כמו תמיד, שהדברים הם כמעט אף פעם לא פשוטים כפי שהם נראים.

בעיני השיר היה ועודנו שיר…

בעצם למה לספר לכם? תקשיבו בעצמכם ותגידו לי אתם מה השיר הזה.

דויד פרץ – עשן הזמן – רוצים להוריד את השיר? הצטרפו לרשימת התפוצה של דויד פרץ (כתבו בכותרת "גם אני"!).

יום טוב וחודש מוצלח.

הופעות חודש יוני:
6.6 – בבית פית/קית ת"א, פרנצויז 14 פינת שניצלר. שעה 21:00
אריאל קליינר (עם שירים חדשים וישנים) ודויד פרץ (הופעת סולו עם לופר)- 2 הופעות בכרטיס 1 (20 ש"ח)

10.6 – בצוללת צהובה י-ם. רח' הרכבים 13. א.ת. תלפיות, שעה 21:00.
דויד פרץ ואיתי בלטר בהופעת סראונד עם ההרכב המלא (הופעה אחרונה בסיבוב המשותף) וגם חגי נחתומי (בלובנד, המשפחה, הלהקה שלא היתה) וההרכב החדש שלו "כריכה רכה" בהופעת טרום-השקה לאלבום . 2 הופעות בכרטיס 1 ( 40/35 ש"ח).

רוצים להתעדכן מדי חודש בהופעות ובמחשבות של דויד פרץ? הצטרפו לרשימת התפוצה שלו.

כמה עידכונים מהירים שיקלו על חייכם וישפרו אותם (הרבה יותר מ-20 מיליגרם של ויאגרה מזוייפת!):

- נדב אזולאי (עם גיל נמט והלהקה) יתארח היום (שלישי) בשעה 19:00 ב-"קול הקמפוס" (106FM תל אביב, ניתן להאזין און ליין באתר התחנה) בתוכנית "972" עם סער גמזו. מי שרוצה לקחת חלק כקהל בתוכנית מוזמן לשלוח מייל לכאן!)

- מחר (יום רביעי) דויד פרץ ינגן סולו עם הלופר הלא יאומן שלו, כל הפלא הזה יתרחש ב-"עשן הזמן" בבאר-שבע (מומלץ לצרוך את ההופעה הזו עם אלכוהול! מילה שלי!)

- ההופעה של נדב אזולאי שהיתה אמורה להתקיים ביום חמישי (21.5) בב"ש (בכפר הסטודנטים של איילים) – בוטלה. אנא מיחקו את ההופעה הזו מהיומן ובמקומה רישמו את:

- פסטיבל סמילנסקי הרביעי חוזר! כן כן, פסטיבל התרבות של באר-שבע חוזר לחגוג ברחוב סמילנסקי ולהפוך אותו לצבעוני והומה גברים נשים וטף. נדב אזולאי יופיע שם בבמת האוהל ביום שלישי (2.6) בשעה 22:00 ולפניו יופיע מורפלקסיס (עבדכם הנאמן) בשעה 21:00 אז בואו להגיד שלום!
בנוסף, המארגנים ערכו אוסף של אומני הפסטיבל – ביניהם החשודים המיידיים: נדב אזולאי, דויד פרץ, טל אורן (המבריקה!), יוחנן קרסל, איתי בלטר ועוד ועוד ועוד..
אז במקום לדבר הרבה, הנה הוא כאן: לבקשת המארגנים הורדנו באופן זמני את הלינק.

- נדב אזולאי, דויד פרץ, איתי בלטר וחגי נחתומי יעמדו ויופיעו על במה אחת ביום רביעי (10.6) ב-"צוללת הצהובה", ירושלים (רח' הרכבים 13, א.ת. תלפיות) – מכיוון שכל כך הרבה אנשים מוכשרים עומדים לאכלס במה ירושלמית אחת: הנוכחות היא חובה! בחיי, אתם תצטערו אם לא.

עידכון: ביום רביעי (10.6) בעת שחבורה של באר-שבעים מוכשרים יחרכו את במת ה-"צוללת הצהובה", מורפלקסיס יתארח כמה מטרים משם, באולפן FM 106 בהר הצופים מ-22:00 ועד חצות. מי שלא גר באזור חיוג 02 יוכל להאזין בסטרימינג איכותי דרך אתר התחנה.

חדשות, בקשות, הצעות, או הזמנות לאורגיות המוניות קיבלנו, תודה! – פה

כבכל חודש (טוב, מאז החודש שעבר), הנה העדכון החודשי של דויד פרץ המכונה "ד"ש מב"ש". שימו לב שמחר (מוצ"ש!) יש הופעת להקה מטורפת בסראונד באוזןבר (קינג ג'ורג' 48 תל אביב) ב-20:30. תבואו או שננשוך אתכם בתחת! דויד נושך חזק!

לפני שנתחיל עם דויד, שימו לב שעידכנו את ההופעות והאירוחים של אמני היס בבאר הימני – יש מלא דברים! ירושלמים, היכונו ליוני!

רשות הסיפור אליך, דויד:
———-

הי אנשי ד"ש מב"ש,

בחודש האחרון קבלתי כמה וכמה פניות של אנשים ששאלו מה זה אומר "הופעה בסראונד", שהזכרתי כלאחר יד בסוף המכתב הקודם. אז העניין הוא כזה.

מאז שהתחלתי להופיע חשתי שיש משהו מאוד משונה בלעלות על במה. יש לזה את הקסם של להיות במרכז העניינים, יש לזה הילה של מקום אחר ומיוחד, ויש לזה את היכולת לתת לך כוח לעשות דברים שאתה לא היית מעז לעשות לפני אנשים.

אבל

במשך כל השנים האלו שאני מופיע, התחלתי לחוש יותר ויותר שכל ההופעות כבר הופכות להיות טקסים קבועים שכאלו, אני לא אשיר את השיר הזה כדי לשמור אותו להדרן, אחרי זה ימחאו כפיים, ואחרי זה נעשה כאילו רוצים הדרן, ואז נרד ולא נחזור, אבל כן נחזור, ראבק הסיבה שהתחלתי עם העניין הזה היתה ששנאתי את כל הטקסים של בית ספר, אז דווקא בכל הופעה צריך לעשות הכל לפי הספר? ועוד הספר שלא אני כתבתי?

אז זה התחיל עם הדרנים, כל מי שהיה בהופעות יודע שמזה שנים אני מסרב לעשות הדרנים אוטומטיים (זאת אומרת עשיתי הדרנים, אבל רק אחרי שמבחינתי נתתי הכל ולא שמרתי כלום לאיזה הדרן והכי חשוב, הרגשתי שבאמת באמת רוצים שנעשה עוד דבר אחד לפני שנלך). ואז זה נמשך עם כל העניין של הלהקה והעיבודים בהופעות. רוב המוזיקאים בונים להם הופעה ואז מריצים אותה כמו טקסט קבוע, מין הצגה שחוזרת על עצמה מדי ערב רק מול קהל אחר. זה מובן לחלוטין כשאתה מוזיקאי בינלאומי שצריך להופיע ערב ערב בפני מאות אלפי אנשים שונים, אבל כשאתה מוזיקאי מבאר שבע שמופיע פעם בשבועיים במקרה הטוב, אין שום צורך למחזר כל הופעה את ההופעה הקודמת. בעקבות זה החלטתי שבניגוד לכל הלהקהות הקודמות שהיו לי – בלהקה הנוכחית אני לא מכריח אף אחד לנגן איזה תפקיד או איזה עיבוד שחשבתי עליו, מבחינתי העניין היה פשוט: אני מנגן את השירים ואתם תנגנו את מה שנראה לכם כדבר המתאים ביותר באותו רגע.

ככה נבנה ההרכב הנוכחי ולמרות שהיו רגעים שבהם חשבתי שלשמוע את מריונטות מנוגן במקצב סלסה סוחף זה אולי קצת אובר דה טופ, הלכתי עם העניין הזה כמה שיותר רחוק, כי ידעתי שהתוצאות שאני עשוי לקבל מהרכב שמרגיש שהמוזיקה היא חופש מוחלט ולא ריטואל קבוע מראש, יהיו גדולות.

אני משוכנע, שמבחינה מוזיקלית אף פעם לא היתה לי להקה טובה יותר מזו שאני מנגן איתה עכשיו. הדבר הכי טוב בצירוף הזה של נדב אזולאי, דודו חמד וגיל נמט הוא היכולת שלהם להקשיב לחלוטין למה שאני עושה ולהגיב לזה בזמן אמת. כך יצא שהם ניגנו איתי על הבמה שירים בפעם הראשונה, הם אתגרו אותי לעשות דברים על במה שבחיים לא חשבתי שאפשר, ובסופו של דבר גרמו לזה שאחרי הרבה הרבה שנים של הופעות, אני נהנה מההופעות האלו יותר מאשר בכל פעם אחרת בחיי.

האתגר האחרון שנותר לי היה לשבור את מחסום הבמה.

תמיד חשתי שהחלוקה הזאת לקהל ולהקה היא קצת מלאכותית, הרי אחרי ההופעה ניגשים אליך ומדברים אתך ולפני ההופעה אותו דבר ורק באמצע אני צריך להרגיש שאני והקהל במישורים אחרים? למה?

מעבר לכך, הדבר הכי מתסכל בהופעה זה שאתה והקהל שומעים שני דברים שונים. לאמן יש מערכת סאונד על הבמה שמשדרת לו משהו שונה לחלוטין ממה שהקהל שומע, והקהל שומע דברים אחרים ואתה מסתכל על הפנים שלהם ולא יודע מה הם שומעים וזה מעצבן לאללה.

מעבר לכך, למה אני תמיד צריך להפנות את הגב למתופף? הרי כל חזרה שאנחנו עושים היא סוג של שיחה אינטראקטיבית ביני לבין הנגנים במבט, בקריצה, בתנועת גוף, ופתאום בהופעה כל הכיף הזה נעלם לחלוטין.

ואז עלה במוחי הרעיון של הופעה בסראונד.

בואו ננסה לשבור קצת את החוקים המעצבנים של להקה וקהל, ממילא ההופעות שלי הן כאלו שמספר האנשים שבא אליהם משאיר לנו כנגנים מספיק מקום לנגן בתוך הקהל עצמו, ואני לא חושב שיש משהו יותר אינטימי מאשר להיות בתוך הקהל ממש.

אולי יום אחד, כשאגיע לקיסריה, אני לא אוכל לעשות הופעה בסראונד. אבל בינתיים, כל עוד אנחנו מופיעים במקומות קטנים (ושמחים שכך), החלטנו לרדת מהבמה ולנגן בתוך הקהל עצמו ובעיקר מסביב לקהל.

איך זה מרגיש?

לנו זה מרגיש פנטסטי, אלו ההופעות הכי מיוחדות שהיו לנו אי פעם, והתחושה שהחוויה היא משותפת רק מעצימה את החוויה שלי כמוזיקאי.

ולפי התגובות של אלו שהיו בהופעות האחרונות בסראונד (חיפה, מצפה רמון, הארובה) זה בהחלט עובר שהכיף הוא הדדי.

אז יאללה חברים נתראה בארועים הבאים החודש.

יום טוב,
דויד

מוזיקה במתנה:
בלובנד להאזנה מלאה בבאנדקאמפ.
הייקו בלוז להאזנה מלאה בבאנדקאמפ.

הופעות חודש מאי:

9.5.09 – דויד פרץ ואיתי בלטר באוזן בר, מוצ"ש 20:30 (שימו לב הופעה מוקדמת) אוזן בר ת"א, קינג ג'ורג' 48 (הופעה בסראונד)
עם הלהקה: נדב אזולאי , דודו חמד וגיל נמט. כניסה: 40 ש"ח

20.5.09 – הופעת סולו עם לופר, "עשן הזמן" באר שבע, 21:00, כניסה: 30 ש"ח
ביקורת על הופעת הסולו באוגנדה.