שינויים בהרגלי הכריכה
10 יוני
קודם כל: אם הזמנתם אצלנו את הדיסק, קראו עד הסוף או דלגו עכשיו לסוף הפוסט, יש שם הודעה מנהלית חשובה.
מן הסתם, מעולם לא ניהלתי בית דפוס ואני לא יודע איך זה לנהל בית דפוס, אבל אם יורשה לי להביע את דעתי הלא מקצועית, אני חושב שאם לא אעבוד זה יפגע לי בעסקים. לא ככה? מחשבה די דבילית, תאמרו ובצדק, אבל איך תסבירו את העובדה ש-90% מבתי הדפוס שפנינו אליהם – לא רק עכשיו, גם בפרויקטים אחרים בעבר – פשוט לא חוזרים אלינו עם הצעת מחיר? לא שהם חוזרים אחרי יומיים, או באיחור, או משהו כזה. הם פשוט לא חוזרים. בכלל. בטלפון כולם נלהבים, ו"בטח תשלח ונעשה לך מחיר טוב", ו"אני חוזר אליך עד סוף היום מקסימום". אבל הפקס שלי שומם, תיבת המייל מעלה אבק והטלפון שכח כבר איך מצלצלים.
כך או כך – קיבלנו הערכת מחיר (שזה שונה מהצעת מחיר) מבית דפוס אחד, והצעת מחיר מפורטת מבית דפוס אחר, שהבהירו לנו היטב שאם אנחנו עדיין רוצים להדפיס להייקו בלוז עטיפה בכריכה קשה דמוית-ספר כמו שחלמנו, אנחנו בהחלט יכולים לעשות את זה בקלות. עלינו רק למכור את כל נכסי המשפחות שלנו. ואז נמכור לכם את הדיסק במשהו כמו מאה שקל.
ובכן, לא ולא. That just won't do.
במהלך סוף השבוע דויד, בני ואנוכי התהלכנו בעצבנות כל אחד בחדרו, החלפנו טלפונים מכורכמים, גלגלנו בראשנו מחשבות וניסינו לשקול כל הזמן את המאזניים: עטיפת-חלומות או מחיר הגיוני? כריכה מיוחדת או כזו שאפשר לקנות בלי לבכות שנתיים? אל תשכחו שמחיר הגיוני הוא לא רק הגיוני לכיס של הלייבל, אלא גם הגון לכיס שלכם. גם אנחנו קונים דיסקים, ואנחנו לא חושבים שדיסק ישראלי צריך לעלות יותר לצרכן מכחמישים שקל. עכשיו אנחנו עושים הכל כדי שזה באמת לא יקרה.
אמת, ייצור דיסק ועטיפה מגניבה לא עולה חמישים שקל. אבל אל תשכחו שמתוך 50 השקלים שאתם משלמים בחנות כמעט שליש הולך לחנות עצמה, עוד שליש הולך למפיץ במידה והוא מעורב (ישנן חנויות אליהן אנחנו מפיצים ישירות, בלי מפיץ באמצע), והחלק שנשאר מתחלק בינינו לבין האמן. העוגה, בסופו של דבר, די קטנה. ואם עלות הייצור כל כך גבוהה (המחיר שקיבלנו נושק ל-20 שקלים לעותק, רק לאריזה! זה עוד לפני הדיסק עצמו וכל שאר העלויות שמסביב), הרי לא תישאר לנו פרוטה לפורתא או איך שלא כותבים את זה.
אחר הצהריים ביום שישי נסעתי עם זוגתי היפה אביטל לחצר האחורית של בנימין, ובאמתחתי כמה דיסקים. לא רק להנעמת הנסיעה אלא בעיקר כדי למשש, לקפל, להביט ולבחור איזה סוג עטיפה אנחנו רוצים, עכשיו מגילינו מה אי אפשר. ליודעי ח"ן, בערימת הדיסקים נכחו גם Vitalogy של פרל ג'ם, Summer make good של Mum, מריה טיילור הראשון ועוד ועוד.
בסוף בחרנו במשהו די פשוט. העטיפה של The Finches, שאני לא מוצא תמונה נורמלית שלה ברשת כדי להציג לכם, היא מאוד פשוטה: קרטון (לא מעובד, חום) שמתקפל לשניים כמו כריכה, ובפנים יש מגש פלסטיק עם הדיסק וחוברת שדבוקה לכריכה הפנימית. נורא פשוט, נורא כייפי לגעת, וגם די מקסים. דיגיפאק, קוראים לזה. אצלנו היא תהיה שונה קצת. הקרטון לא יהיה חום ותהיה עליו הדפסה יפה, ובמקום מגש פלסטיק תהיה ספוגית קטנה ונעימה למגע. אבל העיקרון דומה. זה לא מה שחלמנו, אבל זה משהו.
אחרי שמיששנו ולחצנו והדבקנו ספוגיות לניסיון על כל מיני קרטונים ואביטל השתוללה עם הכלבה של בני עד ששתיהן נותרו חסרות נשימה על הדשא, התקשרנו לדויד ושמנו אותו על הספיקר. גם שיחות עסקים הופכות למעניינות, מצחיקות ומפתיעות כשדויד פרץ מעורב בהן, והשיחה הזו – שהייתה אמורה להיות דיון יבש בענייני קרטונים יבשים – נעה כל הזמן בין ייאוש קיומי קל למשבים של תקווה, בדיחות קרטון (שזה כמו בדיחות קרש אבל עם הומור דק יותר) ושלל איחולי שבת שלום לבביים.
היום בנימין הגיע לבית הדפוס בכרמיאל עם המפרט הקרטוני החדש שלנו, וקיבל הצעת מחיר מבהילה ביותר. העדפנו להניח שהמחיר הגבוה הוא בעיקר בגלל בית הדפוס ופחות בגלל המפרט שלנו. הרי דיגיפאק (עטיפת קרטון עם מגש פלסטיק לדיסק) היא עטיפה שכיחה ונפוצה, אין מצב שהיא עולה מספר דו ספרתי של אלפים. ואנחנו עוד מבקשים להדפיס אותה בלי הפלסטיק.
אז מהרגע שהתעוררתי אני מתקשר לעשרות בתי דפוס בצפון ובמרכז ומבקש הצעות מחיר. נחשו מה – כולם הבטיחו לחזור אליי. בינתיים עברו רק שלוש שעות כך שאני עדיין אופטימי, אבל זה לא משנה את העובדה שאנחנו נורא ממהרים. נמאס לנו להתעכב, נמאס לנו לאחר, אנחנו רוצים להוציא כבר את הדיסק הזה! מצד שני, אנחנו מעדיפים לחכות שבוע נוסף מאשר להוציא את הדיסק בצורה מעפנה. כי לחכות שהדיסק יגיע זה מבאס, אבל לנו נראה שלהחזיק במשך שנים דיסק מכוער על המדף זה מבאס הרבה יותר. אז אנחנו מסתכלים לטווח הרחוק ומשתדלים לעשות כמיטב יכולתנו.
חדשות טובות? ה-DVD מוכן, והוא נפלא. אני מקווה שבני ימצא השבוע זמן לכתוב על זה פוסט.
סוג של נ.ב.
שלומי שבן התארח היום אצל טל השילוני ב-88FM, ולקראת סוף התכנית היא שאלה אותו מה עם האלבום השני, לו כולם מחכים כבר שנים. הוא ענה בביטחון ש"האלבום יוצא ב-1 ביולי. פשוט עוד לא גמרתי לעצב לו את העטיפה". לא יכולתי אלא לגחך. 1 ביולי, הא? כן כן.
עכשיו שימו לב: לאור כל העניינים האלה, והאיחור (המתמשך) של הדיסק, חשוב לנו להבהיר: אנחנו לא מוכנים שמישהו יישאר מקופח או לא מרוצה. אם הזמנתם את הדיסק באתר שלנו ונמאס לכם לחכות, אפשר לבטל כל הזמנה תוך 60 יום מרגע קבלתה. כמובן שנצטער אם תעשו זאת, אבל נבין אם סבלנותכם פקעה. אנחנו עובדים בשבילכם ולא להיפך, ואם אתם לא מרוצים ממשהו, לא מאמינים שהדיסק הזה אי פעם יצא (הוא יצא, באמת!), או שסתם החלטתם שאתם כבר לא רוצים את הדיסק מאיזו סיבה שלא תהיה – פנו אלינו במייל עם פרטי ההזמנה שלכם ואנחנו נשיב את כספכם מיד. אתם יודעים מה? עזבו אתכם מ-60 היום ש-Paypal מקציבים. בכל רגע שלא תהיו מרוצים, אם יעבור הרבה זמן ותרצו לבטל את ההזמנה מכל סיבה שהיא גם אחרי 60 הימים, אנחנו נשיב לכם את כספכם. מתחייבים.
גם אם חס וחלילה תקבלו מאתנו דיסק עם פגם או מה שלא יהיה, שלחו אותו אלינו בחזרה ונשלח לכם אחד חדש. עלינו. אף אחד לא יישאר אצלנו לא מרוצה, שמעתם?
תגובות אחרונות