Hiss Records

אל תגידו שלא אמרנו לכם קודם, חברים, הנה הרשת מתחילה לשים לב לדויד פרץ שלנו ולהייקו בלוז שלו. עוד אוסף לינקים קטן ממי שכתב, צילם והתייחס לדויד פרץ בשבועות האחרונים.

אתר הווידאו heep היה בהופעה בתמונע
ומלבד "כרטיס המועדון" (=ראיון קטן) עם דויד, קיבלנו גם את השירים "ניסיתי ונכלשתי" עם שרון מולדאבי (שמשום מה רשום כ"יפה כמו שקט"), ביצוע יפהפה ומרגש ל"יפה כמו שקט" עם נעה בביוף והרבה יותר מדי הד (שלא היה בהופעה עצמה) ובועז כהן על הקלידים, "הייקו בלוז + עצוב כמו מים", והשיר הראשון בהופעה: "היום זה עכשיו" (החצוצרות הוחלפו במשהו טוב לא פחות!)
יש עוד אחרי הווידאו!

אבי לבקוביץ' מראיין את דויד פרץ באתר של מוזיקה 24
"האמת שהרעיון לעשות אלבום כזה כל הזמן רץ אצלי, זה משהו שאמרתי לעצמי כל הזמן שנחמד יהיה לנסות", הוא אומר על הרעיון המוזר-מופלא שלו, שילוב בין טקסטים של הייקו (פולק-יפני) לנגינת בלוז, "תמיד הייתי מחובר לז'אנרים האלה, ולחבר ביניהם זה לקחת אותם לכיוון מיוחד, מין פורמט שהיית צריך להמציא אותו". ההמצאה של פרץ התבררה כמוצלחת, לפחות לפי דעתו המוסיקלית המנומקת. "מסתבר שיש מן המשותף ביניהם. שניהם במבנה פנטטוני, יש להם סולמות דומים".

שרון אריאלי מבקר ואוהב בוואלה תרבות
"יש הרבה יותר ב"הייקו בלוז" מאשר התארים המוגבלים של ביקורת המוזיקה הסטנדרטית. יש בשירים כמו "עוד שיר אחד" ו"היום זה עכשיו" הרבה יותר קסם חמקמק של יצירה, מאשר של אלבום עם ציון גבוה. בסיכומו של דבר, האלבום של פרץ מכניס את אלו שכותבים על מוזיקה ישראלית כאילו היא פח הזבל של ההיסטוריה לפרופורציות הנכונות."

איתי שטרן כותב, מצלם ומראיין ב-NRG
"ככל שנקף הזמן וההופעה נמשכה נדמה היה כאילו השעון התל-אביבי הפסיק לתפקד וזמן אחר (דרומי בהרבה) השתלט על המקום. הטקסטים של "הייקו בלוז" (שיצא במסגרת "היס רקורדס") תפקדו כפרוזאק איכותי במיוחד, בעוד שהלחנים לקחו את התודעה למסע ממושך באזורים בלתי מוכרים בעליל"

שגיא ב הרביץ סט תמונות בפליקר
עם הערות למיניהן

אורן ראב שומע שוב ושוב
"אבל האלבום מתחיל, בעצם, בצד הוויזואלי שלו. כשפותחים את האלבום, הדיסק יושב מצד שמאל ומצד ימין יש את חוברת המילים – והיא נפתחת בדף שמכיל רק את שם האלבום – “הייקו בלוז” – באותיות קטנות, לא גדולות יותר מאלו שבהן מודפסות מילות השירים. יש משהו בכיתוב הזה שמשקף את האווירה של כל האלבום. שירים קטנים וקצרים, שמכילים מעט מילים, אבל בעצם מכילים עולם ומלואו".

ובפינת הביזאר…
קריית גת און ליין
כותבים בחשד-מה: "לדבריו דוד פרץ הוא אמן רוק שפועל בבאר שבע ומרכז סביבו פעילות מוסיקלית ענפה של אמנים ולהקות מהדרום…"

והיום הסתבר לי שלדויד פרץ יש ערך בוויקיפדיה. מגניב!

השבוע האחרון היה מטורף, מדהים, מרגש ומלא חדשות. אבל היינו כל כך עסוקים, שלא הספקנו לכתוב כאן על הכל או להעלות תמונות לפליקר. אנחנו מקווים להשלים את כל העדכונים (ויש הרבה, והם טובים) והסיפורים האישיים בסופ"ש הזה. מזמינים יקרים – הדיסקים שלכם אצלנו, ויישלחו אליכם ביום ראשון ושני! צפו לקבל אותם עוד השבוע, אם אתם לא גרים בחו"ל (משלוח לחו"ל אמור לקחת כשבועיים, תלוי איפה אתם גרים).
בינתיים, עדיין לא נרגענו מההופעה של יום רביעי האחרון. אם הייתם שם אתם מבינים אותנו. אם לא הייתם (וגם אם הייתם ואתם רוצים להיזכר), בימים האחרונים דיברו וכתבו על ההופעה והאלבום החדש בכמה מקומות ברחבי הרשת הקטנה שלנו, אותה אנו מכנים בחיבה "האינטרווב". קבלו סבב טפיחות וירטואליות על השכם:

שרון רז ברשימות
"זו היתה אחת ההופעות המרגשות שחוויתי, וחוויתי הרבה מאוד בחיי. בועז כהן בירך ואמר שזהו שיא של דויד, שיא של ההופעה ואירוע ההשקה, שיא של יציאת האלבום, אבל כל השיאים הללו הם רק התחלה למשהו גדול שהמוזיקאי והאיש הזה ראוי לו ושבו יבוא. כל כך מדוייק ונכון. אז דויד לא מתעסק עם מה שיגיע אלא עם הכאן והעכשיו, והכאן והעכשיו הזה הוא פורה, יצירתי, משמעותי, כובש ומרגש."

ריי באתר אינדי
"כנראה שגם אם יופיע בקיסריה לעיני אלף ואלפיים אנשים, ירגישו כל אחד ואחת בקהל שפרץ מופיע בחדר ביתו הפרטי, בשעה שהינם במיטה ורגע לפני שהעיניים נעצמות, עם שירי הערש שלו למבוגרים שעדיין מעזים לחלום בשנתם"

עופר רגב בקול הקמפוס
"דויד פרץ מסיים עוד שיר בתוך מסע הבלוז הקוסמי שלו וכל תאטרון תמונע יושב, בדממה. אף אחד לא זז, מחכה לסימן שזה באמת נגמר, פרץ עושה סימן עם העיניים והקהל מריע מתוך הערצה, תדהמה וקסם שלא פג. זה הזמן להשמיע, כי את המוזיקה הזו אסור למדינה, לעולם, לפספס. מדובר במוזיקה שיוצאת מכל המקומות הנכונים ונעשה מתוך אהבה, למען האהבה ובשבילה."

בועז כהן ברשימות
"אם אתם הולכים לחתונה, או בר מצוה – חוץ מהצ'ק ההכרחי קחו איתכם עותק של הייקו בלוז וצרפו אותו למעטפה. הכסף מאפשר לחיות, אבל המוזיקה היא הטעם לחיות."

שלל אנשים בפורום מוזיקה ישראלית ב-Ynet
סטיבי מתחילה ואחריה מגיבים שונים. בין השאר כותב stochner: "במשפט אחד: ע נ ק, אחת החוויות המוזיקליות הטובות והמרגשות שחוויתי בארץ במשך זמן רב מאוד." עמית קלינג מצטט את דבריו של איתי בלטר לדויד: "עשית משהו טוב. תהיה גאה בעצמך. מותר לך."

ערן כ"ץ בלטאת האמבט
"קולו מתעתע בי. ספק רך ספק מחוספס. אצבעותיו פורטות על הגיטרה והלהקה שמצטרפת לאטה עד הרגע שבו פורצת המוזיקה ומתגברת ומתגברת ותאמינו לי שצריך לראות את הפנים המאושרות שלו באותו רגע ולהתרגש איתו יחד. בשביל זה יש הופעות."
וערן היקר גם כלל את "עצוב כמו מים" באוסף המוזיקה התקופתי שלו, "הדים מן האמבט", וכתב מילים יפות יפות.

עמי ברנד ברשימות
"ההופעה בתמונע הייתה מרגשת. האמת, יכולתי לכתוב את זה כאן כבר לפני שבוע, עוד לפני ההופעה. דויד הוא מוזיקאי מרגש. שוב, הסגנון יכול להיות בלוז עתיק המושפע משירת הייקו, או קאבר לאחיות פיק ברוח מאט ג'ונסון. זה בכלל לא משנה. הסיבה היא שדויד הוא איש אמיתי שנוגע בדברים האלה בסקרנות עם המון ידע אבל לא פחות חשוב, בצניעות ועם אהבה כנה ואמיתית".

גם ניימן היה בהופעה
"דויד פרץ הוא בחור שדורש תיאורים. מהקליאשתיים ביותר, ’ארקדי דוכין באר-שבעי‘, ועד המוזרים, כמו ’טרובדור בלוז לבנטיני‘. כל אחד מהתיאורים שתשמעו יכיל היבט מסוים של אמת. כל אחד מהם גם יפספס משהו, וכולם ביחד, ידגישו שפרץ הוא אחד מהחבר‘ה האלה, שפשוט מיוחדים לחלוטין. מיוחדים מדי מכדי להגדיר."

גרבולון הבלתי נלאה צילם תמונות נפלאות
עם הקאנון האדירה שלו

udilo כותב בבלוג הישראלי-באנגלית Culture in Israel
"Two days ago, I went to his show in Tel Aviv, you could feel the warmth coming from David to the audience and back…magnificent !!!"

עטר צילמה בהופעה וגם וידאו!
והיה כל כך כיף לפגוש אותה!

יובל היה בהופעה בבאר שבע יום קודם לכן
וחזר עם תמונות!

והנה יש כבר מאוכזבים
היה צפוי?

ודויד פרץ רק רוצה לומר…
תודה.

זהו בינתיים. אם מצאתם עוד משהו, תמונות או כל דבר מגניב אחר, ספרו לנו כאן בתגובות. מחר בנימין ואני נפגשים לארוז כמאתיים דיסקים (לצערנו, בגלל החיפזון והלו"ז הצפוף, לא הספקנו להזמין אתכם מראש לאריזות. אבל גם כך יש לנו כרגע רק כ-300 עטיפות, והשאר יגיעו בתחילת השבוע הבא – אולי נספיק לעשות משהו), להכניס אותם למעטפות ולשלוח אליכם, ולעשות עוד מיליון דברים חשובים על הדרך. נעדכן אתכם ממש כאן, בבלוג. אל תשכחו להירשם לקבלת עדכונים במייל, כדי לא לפספס כלום.

ישמור אותי אל המוזיקה, כבר שבועיים לא עדכנו את הבלוג! העמידו אותנו מול הקיר והצליפו בנו עם עקיצות שנונות, מהר, לפני שנתרגל!

יש כל כך הרבה חדשות והפתעות ועדכונים, אז לא אבזבז יותר מדי זמן על הקדמות משעשעות-אך-מיותרות, ונקפוץ ישר אל תוך המים. כלומר, אל הכותרות המסודרות לפי אלף-בית. כלומר, אל העדכונים עצמם.

האזינו ל-"Nymph" בזמן הקריאה:

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

א. Where is the sunshine (או: אני שותה רק קולה קמפוס)
החודש יצא לאור אוסף אינדי ישראלי מגניב במיוחד בהפקת קול הקמפוס, תחנת הרדיו הסטודנטיאלית מהמכללה למנהל בת"א. האוסף, Where is the sunshine, מ/י/חולק חינם עם גליון Time Out, וגם למאזיני התחנה שהצביעו בסיכומי סוף השנה. חוץ מזה, אפשר להוריד אותו חינם ובאופן חוקי! בין השאר אפשר למצוא שם יקירי אינדי כמו קטאמין, התפוחים, עמית ארז, רותם אור, וכמובן שני קדר שלנו! שני מופיעה שם, בעצם, פעמיים. פעם אחת עם השיר "Nymph" (עכשיו גם להורדה!) מתוך Bloodlines, ופעם אחת כמעצבת העטיפה היפהפיה.

ב. קוואמי ♥ שני קדר (או: איך למדתי להפסיק לדאוג ולאהוב את גלגלצ)
מי שעדיין לא התעדכן מוזמן לפתוח את הרדיו שלו על גלגלצ מדי יום ראשון בעשר בערב: עקב חילוף המנהלים בגלגלצ, אהובנו קוואמי חזר לשדר אינדי ישראלי ב"הקצה", ובשתי התכניות האחרונות השמיע גם מהאלבום של שני! כיף לדעת שאנחנו (ושני) אוהבים את קוואמי, והוא אוהב אותנו בחזרה. ♥

ג. Subculture magazine (או: מגזין תתרבות, כל הדרך מסווינגינג לונדון)
עדיין לא ממש הספקנו לשלוח עותקי פרומושן למגזינים וכל מיני מקומות בחו"ל, אבל מיד כשיצא האלבום פנה אלינו בחור ישראלי שעורך בלונדון את מגזין המוזיקה המגניב-לגמרי Subculture magazine, וביקש עותק. "בטח!" ענינו לו מיד בהתלהבות, "קח מאתנו הכל!"
אחרי שגמר לרוקן את חסכונותינו הדלים ולנצל את נשותינו עד תום (טוב, כנראה שלא היינו צריכים לומר לו את זה), הוא גם קיבל מאתנו דיסק והעביר אותו לאחד הכתבים במגזין, שפרסם השבוע ביקורת פשוט מדהימה על Bloodlines. אנחנו חייבים להודות על האמת, לביקורת כל כך מהללת (וכתובה היטב!) לא פיללנו מהמקום הראשון אליו שלחנו עותק בחו"ל. מי שרוצה את השורה התחתונה מוזמן לקפוץ (מן הסתם) אל השורה התחתונה בביקורת, אבל באופן כללי זו ביקורת מעניינת ורהוטה, ואנחנו מאושרים ממנה לגמרי.

ד. פי האתון (או: סטודנטים מקשיבים למוזיקה של סטודנטים)
גם בארץ ממשיכים, לשמחתנו, לבקר את Bloodlines, ועוד עושים זאת בחיוב. אני חושב שהביקורת שהכי נהניתי לקרוא בארץ על שני היא זו שהתפרסמה השבוע בשבועון הסטודנטים באוניברסיטה העברית, "פי האתון". ידידנו אבי טרח וסרק לנו את הביקורת היפהפיה שכתבה ענבל מתן. כמו הביקורת ב-Subculture magazine, גם כאן רואים שהמבקר(ת במקרה הזה) באמת האזינה לאלבום מתוך עניין ולא מתוך כורח (=חייבת לכתוב ביקורת), וכתבה מתוך ראייה עמוקה ורחבה של האלבום ושל המוזיקה בכלל. זה תענוג לקרוא ביקורת כזו, גם לו הייתה קוטלת ולא מהללת, ולדעת שהכותב באמת האזין, שוב ושוב, ולא כדי לצאת ידי חובה. איזה כיף.

ה. יש מכות במוזיקה נטו! (או: מוזיקה, ברוטו)
עמוד האלבום של שני קדר בחנות הרשת של מוזיקה נטו הפך לשדה קרב בזעיר אנפין, כשהאוהבים והשונאים נפגשו בתגובות. זה מעניין, שיש שם רק תגובות של אוהב או שונא, לא משהו באמצע.

ו. MySpace. The final frontier (או: אם צחקקתם מהכותרת הזו, אתם חנונים אמיתיים)
אין כמו השילוב בין תרבות הרשת למסע בין כוכבים כדי לזהות גיק אמיתי.
אף פעם לא אהבתי במיוחד את מייספייס. העיצוב מכוער נורא והשימוש לא נוח (איך באתר הכי מצליח ברשת אי אפשר לנהל שיחה באותו עמוד? צריך לקפוץ בין העמוד שלי לעמוד של בן השיחה שלי ובחזרה), אבל אולי זה העניין, אולי זה אתר שגם מפגרים יכולים להשתמש בו ולכן הוא מצליח כל כך. לא משנה. בכל מקרה, מייספייס הוא דפי הזהב של היום, אם אתה לא שם, אתה לא קיים וצוחקים עליך ברחוב ואחר כך אימא שלך מנשלת אותך מהירושה ואתה חי ברחוב. מכיוון שחיי הרחוב לא מתאימים לשני מפונקים שכמותנו, החלטנו לפתוח עמוד מייספייס, עליו סיפרנו לכם כבר בעבר. העניין הוא, כך הסתבר לי, בתול מייספייס שכמוני, שלא מספיק להיות שם. צריך חברים. המון חברים. עוד ועוד חברים. כי ככה זה, רשת חברתית, לא? צריך חברוּת. אז חברתי אביטל ואני התלבשנו על היוזר של היס רקורדס, ובכמה שעות מרתוניות הוספנו מאות חברים. עכשיו, במקום 106 חברים, יש לנו כבר 282, והיד עודנה נטויה. אני חושב שזה יהיה הריפוי בעיסוק שלי בזמן הקרוב. בכל פעם שיהיה לי זמן פנוי ולא אדע מה לעשות, אלך להוסיף חברים. זה הרי לא באמת משנה את מי אתה מוסיף, אף אחד לא ממש מחטט לך ברשימת החברים המלאה. לכן בעוד אביטל הוסיפה שלל זמרים ואמנים בינלאומיים בעלי שם, אני הוספתי בנות 16 מטבריה, ערסים תל אביביים ובחורות שעמוד המייספייס שלהן מנצנץ בצבעי ורוד וזהב. מה זה משנה? זה נורא כיף. אז אם יש לכם מייספייס, אתם מוזמנים להוסיף אותנו!

ז. סבתא שלי (או: סיפור קטן לשבת)
בסוף השבוע האחרון סבתא שלי הגיעה לבלות אצלנו קצת. בשלב מסוים היא נכנסה אליי לחדר והתחילה לשאול את השאלות של סבתא: מה שלומי, איך הולך בעבודה, ונו שמעתי שעכשיו אתה מוציא תקליטים. אז דיברנו קצת על הלייבל והסברתי לה מה בעצם אנחנו עושים ומי זו שני קדר, וכששאלתי (לגמרי מתוך נימוס) אם היא רוצה לשמוע את האלבום של שני, היא ענתה בהתלהבות שבטח, בטח, היא תשמח! טוב, למה לא. הכנסתי את הדיסק והזהרתי אותה שזה באנגלית. לא היה לה אכפת. אחרי שיר וחצי היא אמרה שהיא לא כל כך מבינה את המילים אבל היא ממש אוהבת את הקול שלה והמוזיקה מאוד יפה.
"לכל הרוחות", חשבתי, "שני ידעה על מה היא מדברת כשהיא שמה נשים זקנות על העטיפה!"

ח. תגיות (או: סוף סוף מישהו עושה פה קצת סדר)
סוף סוף התקדמנו לעולם החדש, לווב 2.0 (כמו שמישהו כתב לא מזמן: "אפשר לחשוב ש-1.0 היה כל כך טוב ששווה לעשות לו סרט המשך"), והנה אנחנו מוסיפים לבלוג שלנו גם תגיות, tags בלעז. זה בעיקר אומר שמעכשיו, לא כל הפוסטים שלנו יקוטלגו תחת "כללי", אלא רק חלק מהם. בשאר נוסיף תגיות כאלה ואחרות כראות עינינו הטובה עלינו, ואולי – רק אולי – זה יקל איכשהו על הניווט כאן. את התגיות תוכלו למצוא בתחתית כל פוסט.

ונסיים בברכת החלמה מהירה לבנימין התנין: בני, חבר שלנו, תחלים מהר ובקלות מהשפעת! שתה אפילו יותר תה מהרגיל!