ארכיון תגית: תמונות

כמה כיף זה תמונות יפות

7 יול

נדב אזולאי גיל נמט דרור פיק

דרור פיק, שלמרבה השעשוע נקרא באמת Pic ועוסק בתחביבו לצלם Pictures, היה בהופעה של נדב אזולאי וגיל נמט באוזן, וצילם תמונות יפות יפות. אם לא הייתם, עשו לעצמכם טובה ורוצו להופעה הבאה של הצמד הזה. אנחנו יודעים שאנחנו משוחדים לגמרי, אבל זו באמת אחת ההופעות הכי טובות שרצות היום. האינטנסיביות והכנות של נדב יחד עם המולטי-אינסטרומנטליזם המסחרר של גיל – נו, זה פשוט משהו שלא רואים כל יום. 26 ביולי בבר גיורא בתל אביב, תבואו.

במעבה הספירלה

21 יונ

כשאתה מתחיל לעבוד על קליפ, ובמיוחד על קליפ אנימציה שמופק בצורה עצמאית, אתה אף פעם לא יודע מתי זה יסתיים ואיך זה יגמר. זה יכול להתחיל כהרפתקאה צנועה, חיזיון ויזואלי תמים ששוחה לו בין הפיתולים האפורים של המוח ולהגמר בחצי שנה של עבודה סזיפית, ללא שינה סדירה ועם צורך עז לפרק את המציאות לשכבות דוממות של צורות כדי שתוכל לסדר אותן בקומפוזיציה קינטית.

אבל מה שאני בעצם רוצה לכתוב כאן שהתחלתי בהרפתקאה הזו עם השיר "ספירלה" של נדב אזולאי ואין לי מושג מתי אסיים, אז אם אתם מתקשרים או שולחים מיילים ואני לא עונה – עכשיו אתם יודעים למה. ובינתיים הנה כמה תמונות (ראשוניות!):

Untitled-4

Untitled-1

Untitled-3

Untitled-2

מפגש האריזה, מבט מבפנים (1)

5 אפר

את הפוסט הבא כתבה אלה, "שמש שמש", בפורום מוזיקה ישראלית של וויינט, והסכימה לנו לפרסם כאן שוב. תקראו, אנחנו התרגשנו.
הפוסט שלנו על מפגש האריזה הנפלא יגיע, אינשאללה, מחר (וגם התמונות!).

שני קדר אורזת את נדב אזולאי

לנדב אזולאי יש אלבום חדש. קראתי על זה בבלוג של היס רקורדס.

שאלה מס' 1: למה לכל הלייבלים הקטנים והחמודים שמסביב אין בלוג? אתר זה לא משהו שכיף לקרוא – לדעתי – כדי לגלות מה קורה במקומות קטנים. אשמח לטעות ולגלות שיש עוד בלוגי-לייבל בסביבה. מישהו מכיר?

בבלוג הזה היתה הזמנה: לבוא לבית של גיאחה (כן, ההוא מעונג שבת ) ולארוז את דיסק הבונוס לאלבום הזה. בדרך כלל אני עושה דברים אחרים בשעות הצהריים של יום שישי, אבל לארוז דיסק ישראלי חדש נשמע לי מגניב ברמות אחרות. נטשתי את תכניות הללכת לשוק / ללכת להתעמלות / לבהות / להכין את חלוקת הכרטיסים של השבוע הבא / לקרוא את הספר החדש של גדי טאוב / לקרוא את הספר החדש של אסף ענברי וכו'.

שאלה מס' 2: למה לייבלים לא עושים כאלה דברים מגניבים יותר? החולצה שהכנתי לעצמי באינדינגב הראשון יקרה לליבי הרבה יותר מהחולצה שקניתי בחוצמזה השני (וגם היא חולצה אהובה מאוד). הדיסק שעזרתי לעטוף אתמול משמח אותי הרבה יותר בתוך ערימת הדיסקים שלי מאשר דיסקים אחרים חדשים בערימה. במילים אחרות: ליצור בעצמך ותוך כדי כך לעזור ליוצרים עצמאיים זו חוויה נפלאה, ואם מוזיקאים/לייבלים רוצים להקים סביבם קהילות קטנות ותומכות, זו דרך מצוינת.

התחלקנו לחותכים/מדביקים/מקפלים/מחתימים/שמים במעטפה וסוגרים. אני טובה יותר בלקפל, אני בטוחה. היו שם 20 ומשהו איש, היה צפוף ומגניב, היה אוכל טעים מדי (מעל 7 סוגים של בראוניז? משהו כזה), והרגשתי שהנה, אני עושה משהו בשביל אלבום ישראלי חדש. אני רוצה תמיד לעזור לאלבומים ישראלים חדשים וזה חלק ממה שמניע אותי בפורום, ומפגש בלתי אמצעי עם קרטון, סכין יפנית ופלסטיק של קופסה של דיסק עוד לא היה לי.

שאלה מס' 3: האם הייתי מחליפה את חווית הפלסטיק של הדיסק במוזיקה שנמצאת רק על מחשב?
אי אפשר לגעת בקובץ, כמו שאי אפשר לשמוע בדיסק את החריקות שאני כל כך אוהבת של המחט של הפטיפון. זה לא עניין של נוסטלגיה, אלא של ערבוב חושים אחרים וצלילים לא קשורים בחוויית השמיעה. אני מניחה שיהיו לי דיסקים ותקליטים עד שלא יישאר לי מקום.

הלכתי הביתה עם דיסק ודיסק בונוס בעטיפת קרטון מוחתמת ומגניבה. השווצתי בה לכל מי שפגשתי. זה היה אחד הדברים הכי כיפיים שעשיתי בזמן האחרון.

לא יודעים מה איתכם, לנו יש דיסקים של נדב אזולאי ביד

27 פבר

וככה הם נראים. מיד אחרי התמונות המרגשות – טקסט שכולל את החדשות הרעות (וגם אותו תקראו, יש לכם ברירה?)

החבילה הגיעה
בצד של הרעים - סוף כל סוף
מה זה, גבינה?
טה-דה!

נחשו מי עיצבה בכישרון-על את העטיפה אבל עדיין לא קיבלה את הכסף שלה? נכון, שני קדר!
ואת תמונת החזית צילם דני מכליס, אם אינני טועה בשם שלו. שם טוב, מכליס.

אז מה הבעיה, אתם שואלים?

אז זהו, האמת היא שמה שאנחנו לא מראים לכם בתמונות, מרוב בושה, הוא שיש חתיכת פאשלה ענקית בהדפסה הזאת. כלומר, כן, באלף העותקים שכבר הודפסו ושילמנו עליהם וקיבלנו הביתה בארגזים ממש ממש כבדים.

העימוד של החוברת לא נכון.

מן הסתם, בחוברת שמתקפלת לשניים ומחוברת בסיכות (כמו רוב החוברות בעולם), לא מדפיסים את הדפים ברצף ההגיוני שלהם, כי אז הכל עשוי לצאת מבולגן והלקוח יהיה ממש כועס וירצה להרוג מישהו. משנים את הסדר הטבעי בצורה הגיונית ומחושבת, כך שאחרי שכל הכפולות יודפסו ויהודקו בסיכות, דפדוף בחוברת יניב את הסדר הרצוי של הדפים. זה לא מה שקרה כאן, הכל יצא מבולגן והלקוח (אנחנו) ממש כועס ורוצה להרוג מישהו.

אז מה עושים, לכל הרוחות?
זהו, שאנחנו עדיין לא יודעים. אם זה לא מחורבן לגלות את זה אחרי ההדפסה, זה עוד יותר מחורבן לגלות את זה ביום חמישי אחרי הצהריים, כשאי אפשר כבר לתפוס אף אחד בבית הדפוס וצריך לחכות עד יום ראשון.

חרא.

אז אנחנו מקווים לטוב. האשמה היא בחלקה הקטן שלנו. קיבלנו דוגמה ממוחשבת לאישור, עם מספרי עמודים מאוד מבלבלים. נדב, בנימין ואני אישרנו כי הנחנו שזה פשוט חלק מהעולם המוטרף של בתי הדפוס בו אנחנו לא בקיאים. לעומת זאת, גם שני קדר – בעלת ניסיון רב עם בתי דפוס מתוקף היותה מעצבת – ראתה ואישרה. כך שאני די בטוח שלא כל הבעיה היא אצלנו.

כאמור, אנחנו מקווים לטוב. במקרה הכי גרוע, לכל אחד מהמאזינים יהיה משחק קטן (והאמת היא שיש לי לא מעט דיסקים מכובדים ומצליחים מחו"ל שהמילים לא מודפסות בהם בסדר השירים הנכון, ואני חושב שזה אפילו לא נובע מטעות).

זה דיסק מודפס ביד שלך או שאתה שמח לראות אותי?

20 פבר

תקשיבו, לא משנה מה אומרים לכם בנוגע לבתי דפוס, זה תמיד הרבה יותר גרוע. כמובן שאמירה כזו מכילה הסתייגויות: לא כל בתי הדפוס אותו הדבר ויש כאלה שתענוג לעבוד איתם או שהמחיר שלהם מצדיק הרבה חריקות שיניים בדרך, אבל ברצינות – אם היומן מייעד לכם פגישה עם בית דפוס בצהריים ואתם הלקוחות, כדאי שתביאו איתכם טונות של סבלנות, מגאפון וראש שום.

לשמחתי שלשום נקבעה לי פגישה בבית דפוס מהחביבים שנתקלתי בהם (הוא אפילו נמצא כאן בצפון!) כדי לאשר סופית את הדפסת העטיפה של נדב. כשהגעתי לשם הזהירו אותי מראש שזה עלול לקחת קצת זמן: "המכונות עושות לנו היום קצת בעיות אז תתאזר בסבלנות, רוצה לשתות משהו?"
ניצלתי את הזמן כדי לצלם קצת:

היו שם את כל ערימות פחי הצבעים הללו שלא יכולתי להתאפק ולצלם אותן בפוזות מגרות.


פתח היציאה של מכונת הדפוס, הרבה כפתורים וניתן להבחין בכבשן המאוורר שמייבש במהירות את ההדפסה כשהיא יוצאת.


צילום הישר לתוך הקרביים של הכבשן.


מנהל בית הדפוס סימן לי שעומדים להכניס את הגלופות של נדב למכונה, רצתי כדי להספיק לתעד את הרגע.


מכאן מזינים את הנייר.


זה הנסיון השלישי שיצא מהמכונה.


בדקנו שוב ושוב עם זכוכית מגדלת כדי לוודא שצבעי השחור, צהוב, אדום וכחול מסונכרנים ויושבים על אותו גריד, אחרת התוצאה תהיה פסיכדלית ומשעשעת – לא בדיוק מה שהתכוונו אליו.


זה הצילום האחרון שצילמתי לפני שעזבתי את בית הדפוס, אחרי שוידאנו שהכל יושב במקום והצבעים נראים כמו שצריך. ממש רגע אחרי אישרנו את ההדפסה והמכונות החלו לרעום.

עוד תמונות מהביקור בבית הדפוס תוכלו לראות בפליקר שלנו.

אני מקווה שלקראת סוף השבוע הבא כבר נוכל למשש את הדיסקים, ארוזים ומוכנים להפצה!