ארכיון תגית: ראיון

בארץ הזאת אין נורמליות

13 ינו

"לפני שנתיים, בכל פעם שהיתה הופעה, מה שהיה קורה פעם, פעמיים בחודש, כולם היו באים. היום יש הופעה אחת לפחות בכל ערב. אני מתקשר לנדב (אזולאי) ואומר לו, 'שמע, יש הופעה, צריך ללכת', והוא אומר לי, 'דויד, יצרת מפלצת'. חלק מהחוויה של לחיות בעיר נורמלית זה גם לשבת בבית לפעמים, למרות שיש מה לעשות. בחצי השנה האחרונה אנחנו במצב של פריחה, שהיא בעיניי – מבלי להיות להיות נביא או לנחש – גם נראית לי באיזשהו מקום כמו תחילת הסוף. חשבתי שהגל הזה, הפריחה הזאת, יהיה מין מפץ שממנו תצמח נורמליות. הבעיה היא שבארץ הזאת אין נורמליות. מה זה טיל? טיל זה משהו שעוזר לאנשים לייצר תחושה של חורבן בית. אני חושב שלהרבה אנשים שחיים כאן יש תחושה שהמקום שהם נמצאים בו לא טבעי להם. (…) ברגע שנפל טיל בבאר שבע כולם קמו והלכו, היתה מאסה ענקית שהלכה ישר לרכבת ולא חזרה מאז".

דויד פרץ מתראיין לדנה פרנק בראיון מרתק בנענע על החיים והיצירה בדרום של היום, ממש היום.

למי תקראו? נדב אזולאי!

20 נוב

נויה כוכבי מסקרת בגלריה של "הארץ" את השירות החדש פטיפון שמציע הפצת סינגלים דיגיטליים לתחנות הרדיו במקום (או בנוסף) להדפסה והשליחה הפיזית – שירות מבורך לכל הדעות, שאנחנו מצפים להשתמש בו.

עיקר הכתבה מצוטט משיחה עם יוצר ואיש אולפן, אחד נדב אזולאי מבאר שבע, שבין השאר אומר: "רוב מי שמוציא סינגל 'מתקמבן' על 80% מהדברים. תמיד יש איזה חבר צלם או ידידה גרפיקאית. לרוב האמנים אין כסף לשלם על כל זה". זה נכון, והתרשים המפלצתי שמתאר הוצאות בסך 25 אלף ש"ח להדפסת 300 סינגלים הוא מפחיד וגורם לנו להתחבא מתחת לשולחן. מי שמוציא ככה סינגל חייב להתייעל, אנחנו משלמים על הוצאת סינגל משהו כמו… פחות מעשירית?

"היתה מהפכה גדולה הן באמצעי הייצור והן בדרכי הפעולה", הוא מוסיף. "מצד אחד, זה נפלא ופרץ הרבה סכרים. מצד שני, כשכל הסכרים נפרצים אתה מוצף בהרבה דברים שאין בהם טעם. דווקא כמי שעשה את הטעות הזאת, אני מקווה שלא ננצל את הטכנולוגיה כדי להקליט כל שני תווים שמישהו חיבר. יש דרך שאמן צריך לעבור לפני שהוא מקליט אלבום או סינגל". לעוד קריאה, הקליקו לכתבה המלאה.

נדב ואנחנו נוציא החודש סינגל ראשון, "אוטובוס אחרון". חפשו אותו בתחנות הרדיו הקרובות לאוזניכם.

לעשות אהבה עם כלי נגינה

13 ספט

איזה כיף היה בלבונטין ביום שלישי, אה?
lr_20070911_8315.JPG
תצלום: איתי סקלי

*בהמשך הפוסט – גם על מורפלקסיס, וגם על דויד פרץ

מי שלא הגיע, הפסיד הופעה גדולה של שני קדר שאמנם הייתה חולה, ואמנם הייתה קצת לחוצה, אבל לפרקים הייתה פשוט On Fire. זו הייתה הופעה ראשונה עם ההרכב שכולל לצד חיים רחמני וגיא ביבי גם את יהוא ירון הנפלא על הבס והקונטרבס, ואי אפשר להמעיט בתרומתו. סולו הקונטרבס שלו באחד השירים הרטיט לא רק את הרמקולים והקירות אלא גם את לבבות כל הנוכחים כולם. עברה בי צמרמורת ארוכה. הבנאדם פשוט עושה אהבה עם הקונטרבס, כפי שהגדירה זו חברתנו עידית. גם חברנו מורפלקסיס עלה לכמה שירים כגיטריסט נוסף והתגלה כמכשף-גיטרות ממדרגת הנויז הראשונה.
ובאמצע, בין כל הבחורים האלו עם הסמלים הפאליים שלהם ביד, ישבה שני. מפשירה לאט מול הקהל, מתמודדת בגבורה עם הפשלות הטכניות, ההצטננות ושאר הקשיים, וברגעי השיא מתיכה את כל האנשים השונים שעל הבמה ובקהל לאורגניזם אחד. גם בגלל השירים המצוינים והביצועים שלהם (שחלקם, יש להודות, דורש עוד ליטוש בהרכב החדש), ולפעמים מהסיבה הפשוטה והלפעמים נחבאת מעין, שרק בגללה כולנו היינו שם.


באדיבות פרנק זעתר

שיאי הערב, בשבילי, היו שני קדר ומורפלקסיס מבצעים את הגירסה המדהימה שלהם ל-"Heartbreak Hotel" (בוידאו), כולל גיטרת הבס שנפלה מבנימין באמצע השיר (גם החשמלית נפלה ממנו, משהו לא בסדר עם הבחור הזה) "Ink" שהיה פשוט מופלא ומדהים, ושני קאברים – אחד לשיר של The The, והשני ל-Stars (שאת הביצוע שלו, מהופעה אחרת, אתם יכולים להוריד בפוסט הזה).

הבחור שהגיטרות נושרות ממנו כמו עלים

אחרי ההופעה בנימין העמיס לאוטו הקטנטן שלו את הגיטרה, המגבר, הדיסקים שמכרתי בכניסה וגם אותי ואת שני אחיי ונסענו נסיעה לילית צפונה. אחרי בורקס גבינה וכוס קפה, כששני האחים נוחרים במושב האחורי, בני ואני פטפטנו לנו את כל הדרך היפה והשקטה, מנסים להרכיב "רשימת אלבומים מושלמים", מנתחים את ההופעה של הלילה ומספרים זה לזה חוויות מהימים האחרונים בהם כמעט ולא דיברנו, שלא כהרגלנו (אני הייתי אצל החברה, מה שאומר שלא ממש טרחתי לבדוק מיילים או לענות לטלפונים). כשהגענו אליי הביתה כבר היה שלוש וחצי בבוקר, אבל השמיים נצצו כמו ענק יהלומים והרוח הייתה סתווית אז נשארנו לשבת על קצה המדרכה ולדבר עוד ועוד. הפעם הנושא היה ההופעה העתידית המיוחלת של בני, הופעה אמיתית של מורפלקסיס כמורפלקסיס, עם הרכב קבוע מאחוריו. ניסינו לחשוב ביחד איך צריך להיות מורכב הרכב הנגנים שעל הבמה ואיך בני מתכוון לחבר בהופעה חיה בין כל הסגנונות שהוא נוגע בהם, מרוק ועד גרוב ואלקטרוניקה ואפילו נגיעות ג'זיות (בלי שהג'ז יהיה נחנחי). זו חתיכת שאלה קשה, והעלינו רעיונות ואז נסחפנו לדיון ארוך ומרתק על תהליכי יצירה אמנותית על צדדיה הרבים. היו רגעים בהם הצטערתי שאני לא מקליט את השיחה ומפרסם אותה אחר כך בבלוג.

"אני לפעמים מרגיש שאני חייב לפעול כמו תמנון, לשלוח ידיים להמון צורות של יצירה כדי לבטא את העולם הפנימי שלי, כמו שהמוזיקה שלי היא חלק ממשהו ויזואלי שאני רואה בראש שלי, משהו שאתה כמאזין יכול לדמיין אותו". המשפט הזה היה יכול לצאת בקלות מאוד מהשיחה הנהדרת של אתמול בלילה, אבל במקום זאת הוא יוצא מראיון מרתק שנערך עם מורפלקסיס שלנו, באחד הבלוגים של דה מארקר קפה. בואו לקרוא ליהנות, אפילו אני למדתי כמה דברים חדשים על הבחור שלנו. התגובות, אגב, מפתיעות בהתלהבותן. עוד על התכנית להשתלת מורפלקסיס בלבבות הרבבות – בעתיד הקרוב.

אבל מה עם דויד פרץ?
לא שכחנו גם את דויד, אל דאגה. עד לאחרונה בכלל לא ידעתי שיש דבר כזה The Marker Women, אבל יש. ודבורה דויטש כתבה שם על הייקו בלוז דברים יפים.
חוצמזה, בחור נהדר בשם זולי, אותו אני מחבב וירטואלית כבר שנים, כותב ביקורת בהמשכים על הייקו בלוז בפורום מוזיקה ישראלי בוויינט. כיף שדברים כאלה קורים. הנה ציטוט טעים: "העובדה שמדובר במוזיקה אקוסטית לחלוטין מכניסה את "הייקו בלוז" לנישה פולקית שהוא ממש לא מתאים לה. בראש ובראשונה "הייקו בלוז" הוא אלבום מקורי, עצמאי ונועז. הוא לא מתחבר לשום סצינה ואי אפשר להשוות אותו לשום אמן חי. בטח שלא במקומותינו".
ועוד משהו מקסים – באתר של מוזיקה 24 עשו כתבת-שרשרת לראש השנה, בה שאלו את דניאל סלומון מהו אלבום השנה הישראלי שלו. הוא בחר בשלומי שבן, ואז שאלו את שבן, וכן הלאה. גם דויד שלנו נוכח שם למרבה השמחה, בין שני אמנים נפלאים לא פחות. תציצו.

וחוצמזה,
כמעט מיותר לציין אבל אף פעם לא באמת מיותר: שנה טובה לכולכם, חברים, מכולנו כאן בהיס רקורדס. שנה של בריאות ואהבה ואתגרים וסיפוק והעשרה מכל סוג שתרצו, והמון, אבל המון מוזיקה מצוינת.
מקווים להמשיך ולהפתיע, לעניין ולשמח אתכם עוד שנה נוספת לפחות.

The Hisses

דברים שכיף להקליק עליהם

15 יול

אל תגידו שלא אמרנו לכם קודם, חברים, הנה הרשת מתחילה לשים לב לדויד פרץ שלנו ולהייקו בלוז שלו. עוד אוסף לינקים קטן ממי שכתב, צילם והתייחס לדויד פרץ בשבועות האחרונים.

אתר הווידאו heep היה בהופעה בתמונע
ומלבד "כרטיס המועדון" (=ראיון קטן) עם דויד, קיבלנו גם את השירים "ניסיתי ונכלשתי" עם שרון מולדאבי (שמשום מה רשום כ"יפה כמו שקט"), ביצוע יפהפה ומרגש ל"יפה כמו שקט" עם נעה בביוף והרבה יותר מדי הד (שלא היה בהופעה עצמה) ובועז כהן על הקלידים, "הייקו בלוז + עצוב כמו מים", והשיר הראשון בהופעה: "היום זה עכשיו" (החצוצרות הוחלפו במשהו טוב לא פחות!)
יש עוד אחרי הווידאו!

אבי לבקוביץ' מראיין את דויד פרץ באתר של מוזיקה 24
"האמת שהרעיון לעשות אלבום כזה כל הזמן רץ אצלי, זה משהו שאמרתי לעצמי כל הזמן שנחמד יהיה לנסות", הוא אומר על הרעיון המוזר-מופלא שלו, שילוב בין טקסטים של הייקו (פולק-יפני) לנגינת בלוז, "תמיד הייתי מחובר לז'אנרים האלה, ולחבר ביניהם זה לקחת אותם לכיוון מיוחד, מין פורמט שהיית צריך להמציא אותו". ההמצאה של פרץ התבררה כמוצלחת, לפחות לפי דעתו המוסיקלית המנומקת. "מסתבר שיש מן המשותף ביניהם. שניהם במבנה פנטטוני, יש להם סולמות דומים".

שרון אריאלי מבקר ואוהב בוואלה תרבות
"יש הרבה יותר ב"הייקו בלוז" מאשר התארים המוגבלים של ביקורת המוזיקה הסטנדרטית. יש בשירים כמו "עוד שיר אחד" ו"היום זה עכשיו" הרבה יותר קסם חמקמק של יצירה, מאשר של אלבום עם ציון גבוה. בסיכומו של דבר, האלבום של פרץ מכניס את אלו שכותבים על מוזיקה ישראלית כאילו היא פח הזבל של ההיסטוריה לפרופורציות הנכונות."

איתי שטרן כותב, מצלם ומראיין ב-NRG
"ככל שנקף הזמן וההופעה נמשכה נדמה היה כאילו השעון התל-אביבי הפסיק לתפקד וזמן אחר (דרומי בהרבה) השתלט על המקום. הטקסטים של "הייקו בלוז" (שיצא במסגרת "היס רקורדס") תפקדו כפרוזאק איכותי במיוחד, בעוד שהלחנים לקחו את התודעה למסע ממושך באזורים בלתי מוכרים בעליל"

שגיא ב הרביץ סט תמונות בפליקר
עם הערות למיניהן 🙂

אורן ראב שומע שוב ושוב
"אבל האלבום מתחיל, בעצם, בצד הוויזואלי שלו. כשפותחים את האלבום, הדיסק יושב מצד שמאל ומצד ימין יש את חוברת המילים – והיא נפתחת בדף שמכיל רק את שם האלבום – “הייקו בלוז” – באותיות קטנות, לא גדולות יותר מאלו שבהן מודפסות מילות השירים. יש משהו בכיתוב הזה שמשקף את האווירה של כל האלבום. שירים קטנים וקצרים, שמכילים מעט מילים, אבל בעצם מכילים עולם ומלואו".

ובפינת הביזאר…
קריית גת און ליין
כותבים בחשד-מה: "לדבריו דוד פרץ הוא אמן רוק שפועל בבאר שבע ומרכז סביבו פעילות מוסיקלית ענפה של אמנים ולהקות מהדרום…" 🙂

והיום הסתבר לי שלדויד פרץ יש ערך בוויקיפדיה. מגניב!

DVD Peretz + קצת חדשות טובות

20 יונ

קצת חדשות טובות בניסוחו של גיאחה:
א. העטיפות לדיסק – הדבר שעיכב אותנו עד עכשיו – נמצאת ברגעים אלה ממש בבית הדפוס, שקיבל השבוע אישור עבודה ועובד במלוא המרץ, בכוונה לספק לנו כמה מאות עותקים עוד בסוף השבוע הזה, או מקסימום ביום ראשון. האריזות האלה יילקחו צפונה לגליל הנאה והחמים, ושם יודבקו עליהן ספוגיות והדיסקים עצמם, הן ייארזו בניילון עם מדבקת Hiss טריה וחתיכית בפנים, וירוצו-יאוצו לשני מקומות עיקריים: 1. אליכם, החבר'ה שהזמינו מראש! תקבלו גם פיצוי קטן ודבילי (כמו שאנחנו אוהבים), על כך שנאלצתם לחכות. 2. למכירה בהופעות ההשקה של דויד בשבוע הבא – יום שלישי (26.6) באוניברסיטת בן גוריון, יום רביעי בתמונע בת"א ויום שבת בבית המוסיקה בי-ם. בחלק מההופעות יהיו גם אורחים שווים, אז אל תפספסו!
ב. ה-DVD, כמו שיציין בנימין עוד רגע, כבר מוכן, וגם חוברות הבונוס נמצאות עכשיו תחת מכבשי הדפוס. הכל מגיע לכדי סיום, לו חיכינו כולנו יותר מדי זמן.
ג. תזכורת קטנטנה: מחר, יום חמישי, שני קדר שלנו תופיע עם הרכב מעודכן (חיים רחמני, גיא ביבי ואירוח של אבישי אפרת) ב-"גדה השמאלית", תל אביב, בשעה 21:30. בנימין ימשול בגאון בעמדת הסאונד, וגיאחה יריע בקולי קולות בין השירים. במקום יימכרו גם דיסקים של שני במחיר לייבלי (30 ש"ח – בדיוק כמו עלות הכרטיס להופעה). תבואו!
ועכשיו, המקלדת לבנימין…

* * *

לאחר שבוע ומשהו קצרי נשימה, ללא שינה ועם תזונה לקויה (דבר שתוקן במהרה בזכות טלי הבלתי נלאיתתודה בייב!), הסופ"ש קרב לו ומפריח חיוך של סיפוק על פנים שלרוב אני מזהה כשלי. למה החיוך? ובכן, אני ממליץ לכם להתעדכן כאן בימים הקרובים (בנימין ממלא את פיו בקפה רותח וסובל בשקט).

בעצם רציתי לכתוב כאן קצת על הדיוידי, הבונוס המיוחד (עם חוברת) למזמיני מהדורת הדה-לוקס של "הייקו בלוז".
אני חושב שהרעיון לדיוידי החל כשהחלטנו להוציא לאור את כתבי "הדרך להייקו בלוז" של דויד, חשבתי שזה יהיה רעיון טוב לא להזניח את הסרטונים הקטנים שליוו את הטקסטים הללו וגם הרגשתי קצת מתוסכל מהרזולוציה הנמוכה שיו-טיוב העניק להייקו הויזואלי הנ"ל. אז למה לא להעניק את הסרטונים הללו באיכות משובחת? גיא ודויד הסכימו באופן עקרוני, אבל טענו בצדק שזה לא מספיק. דויד הציע שנכניס לשם את "הייקו בלוז" בגרסת ה-24bit (רזולוצייה גבוהה יותר של צליל) ועם סאונד קצת שונה, הרעיון כמובן התקבל בתשואות רמות והתווסף מייד.
נזכרתי שבמהלך המיקסים והמאסטרינג האחרונים שדויד ערך לדיסק צילמתי לא מעט קטעי וידאו כדי לתעד את ההווי האינטנסיבי של אותם יומיים מוטרפים באולפן. עברתי על חומרי הגלם וערכתי אותם לכדי קליפ קצר בשם "אבודים בבאר-שבע" כשלצורך הפסקול השתמשתי בסקיצה לשיר חדש שדויד ניגן לי באחת מאותן ההפסקות שבהן ניסינו להקל מעט על האוזניים הרצוצות אחרי שעות מרובות של האזנה קדחתנית לשירים ותיקונים אחרונים ל"הייקו בלוז".
אבל עדיין זה לא היה מספיק.

"תגיד דויד, יש לך במקרה צילומים או איזה תיעוד וידאו מעניין אחר שאוכל להכניס לדיוידי?"
"תן לי לחשוב רגע. אני חושב שיש איזה סרט קצר שעדה (זוגתו של ניסים מסס מההרכב של דויד) צילמה לפני חצי שנה בערך.."
"וואלה, מה מצולם שם?"
"אני זוכר שקצת דיברתי על בלוז ויש גם תיעוד קצר של חזרה עם "הייקו בלו(ז)בנד", תדבר איתה ותבדוק אם אפשר להשתמש בחומרים האלה."
"היי, מגניב – אעשה זאת!"

לאחר שיחה קצרה ונעימה עם עדה, היא הסכימה ללא היסוס לתרום את הסרט הקצר לדיוידי.
"זהו טוֹבַרישים, יש לנו דיוידי." בישרתי בדרמטיות לדויד וגיא.
"רגע, רגע." הפסיק אותי הדויד, "פתאום נזכרתי שלפני שנתיים צילם אותי יורם קופרמינץ לאיזה ראיון שהיה אמור להיות משודר בטלוויזיה אבל בסוף ירד, אני חושב שיש שם גם כמה שירים שאני מבצע עם רות דולורס-וויס."
"באמת? למה לא אמרת את זה קודם?"
"טוב, נזכרתי בזה רק עכשיו. צור קשר עם יורם ותשאל אותו אם החומרים הללו עדיין קיימים."

אחרי התכתבות עם יורם הבנתי שהחומרים קיימים ועוד איך – אך מעולם לא עברו אפילו את שלבי העריכה אלא נשארו מיותמים על קלטת קטנטנה, אותה אספתי ממחבוא כפי שסיכמנו באחד מהביקורים שלי (הנדירים – יש לציין) בתל-אביב. כשדגמתי את החומרים למחשב עריכה ובהיתי בהופעה המוזרה הזו של דויד ורות באמצע כיכר ריקה בבאר שבע ואח"כ כששמעתי את הראיון, שהיה די מקיף – על מוות, בלוז, דיסקים אהובים ואהובות מוזיקליות, באר שבע כגן עדן תרבותי והתוכניות לעתיד ("אני מתכנן להוציא ממש בקרוב דיסק חדש בשם הייקו בלוז" – 2005) – הבנתי שנפל לידיים שלי אוצר. אחרי עריכה אינטנסיבית שנמתחה אל הלילה והבוקר שמיהר מדי לעלות, הצלחתי לקצר חומר גלם של שעה ל-20 דק' מזוקקות. התייעצתי עם יורם איזה שם ניתן לתת לסרט הזה. "הראיון – גרסת הבימאי", כתב לי בלי למצמץ.
אל כל התבשיל הויזואלי-אודיופאלי הנ"ל צירפנו גם אלבום תמונות קטן וחביב מצלמים שונים עם תיעוד הופעות, רגעים קטנים באולפן ופוסטרים למיניהם, ועמוק עמוק בפנים החבאנו כמה ממתקי הפתעה למי שידע ללחוץ נכון על כפתורי השלט 🙂
הדיוידי הושלם ומוכן.

ובהזדמנות זו אני רוצה להודות לעדה אתגר וניסים "מונו" מסס, יורם קופרמינץ ואתי ניר, לכל הצלמים והצלמות ששיתפו עימנו את אוסף התמונות הפרטי שלהם עבור הדיוידי הזה.
תודה.

* * *

"מורפיוס, תקשיב, יש עוד מקום בדיוידי?"
"דויד, הדיוידי פרץ כבר מוכן – למה אתה שואל?"
"כי הגיע לידיי צילום הופעה בקלאב-הד באיכות צליל מדהימה."
"מה?? למה לא אמרת לי את זה קודם?"
"רק עכשיו זה הגיע לידיים שלי…"
"יופי דויד."