ארכיון תגית: עידכונים

ד"ש מב"ש מאי – עדכוני דויד פרץ להמונים (+הופעת סראונד במוצ"ש!)

7 מאי

כבכל חודש (טוב, מאז החודש שעבר), הנה העדכון החודשי של דויד פרץ המכונה "ד"ש מב"ש". שימו לב שמחר (מוצ"ש!) יש הופעת להקה מטורפת בסראונד באוזןבר (קינג ג'ורג' 48 תל אביב) ב-20:30. תבואו או שננשוך אתכם בתחת! דויד נושך חזק!

לפני שנתחיל עם דויד, שימו לב שעידכנו את ההופעות והאירוחים של אמני היס בבאר הימני – יש מלא דברים! ירושלמים, היכונו ליוני!

רשות הסיפור אליך, דויד:
———-

הי אנשי ד"ש מב"ש,

בחודש האחרון קבלתי כמה וכמה פניות של אנשים ששאלו מה זה אומר "הופעה בסראונד", שהזכרתי כלאחר יד בסוף המכתב הקודם. אז העניין הוא כזה.

מאז שהתחלתי להופיע חשתי שיש משהו מאוד משונה בלעלות על במה. יש לזה את הקסם של להיות במרכז העניינים, יש לזה הילה של מקום אחר ומיוחד, ויש לזה את היכולת לתת לך כוח לעשות דברים שאתה לא היית מעז לעשות לפני אנשים.

אבל

במשך כל השנים האלו שאני מופיע, התחלתי לחוש יותר ויותר שכל ההופעות כבר הופכות להיות טקסים קבועים שכאלו, אני לא אשיר את השיר הזה כדי לשמור אותו להדרן, אחרי זה ימחאו כפיים, ואחרי זה נעשה כאילו רוצים הדרן, ואז נרד ולא נחזור, אבל כן נחזור, ראבק הסיבה שהתחלתי עם העניין הזה היתה ששנאתי את כל הטקסים של בית ספר, אז דווקא בכל הופעה צריך לעשות הכל לפי הספר? ועוד הספר שלא אני כתבתי?

אז זה התחיל עם הדרנים, כל מי שהיה בהופעות יודע שמזה שנים אני מסרב לעשות הדרנים אוטומטיים (זאת אומרת עשיתי הדרנים, אבל רק אחרי שמבחינתי נתתי הכל ולא שמרתי כלום לאיזה הדרן והכי חשוב, הרגשתי שבאמת באמת רוצים שנעשה עוד דבר אחד לפני שנלך). ואז זה נמשך עם כל העניין של הלהקה והעיבודים בהופעות. רוב המוזיקאים בונים להם הופעה ואז מריצים אותה כמו טקסט קבוע, מין הצגה שחוזרת על עצמה מדי ערב רק מול קהל אחר. זה מובן לחלוטין כשאתה מוזיקאי בינלאומי שצריך להופיע ערב ערב בפני מאות אלפי אנשים שונים, אבל כשאתה מוזיקאי מבאר שבע שמופיע פעם בשבועיים במקרה הטוב, אין שום צורך למחזר כל הופעה את ההופעה הקודמת. בעקבות זה החלטתי שבניגוד לכל הלהקהות הקודמות שהיו לי – בלהקה הנוכחית אני לא מכריח אף אחד לנגן איזה תפקיד או איזה עיבוד שחשבתי עליו, מבחינתי העניין היה פשוט: אני מנגן את השירים ואתם תנגנו את מה שנראה לכם כדבר המתאים ביותר באותו רגע.

ככה נבנה ההרכב הנוכחי ולמרות שהיו רגעים שבהם חשבתי שלשמוע את מריונטות מנוגן במקצב סלסה סוחף זה אולי קצת אובר דה טופ, הלכתי עם העניין הזה כמה שיותר רחוק, כי ידעתי שהתוצאות שאני עשוי לקבל מהרכב שמרגיש שהמוזיקה היא חופש מוחלט ולא ריטואל קבוע מראש, יהיו גדולות.

אני משוכנע, שמבחינה מוזיקלית אף פעם לא היתה לי להקה טובה יותר מזו שאני מנגן איתה עכשיו. הדבר הכי טוב בצירוף הזה של נדב אזולאי, דודו חמד וגיל נמט הוא היכולת שלהם להקשיב לחלוטין למה שאני עושה ולהגיב לזה בזמן אמת. כך יצא שהם ניגנו איתי על הבמה שירים בפעם הראשונה, הם אתגרו אותי לעשות דברים על במה שבחיים לא חשבתי שאפשר, ובסופו של דבר גרמו לזה שאחרי הרבה הרבה שנים של הופעות, אני נהנה מההופעות האלו יותר מאשר בכל פעם אחרת בחיי.

האתגר האחרון שנותר לי היה לשבור את מחסום הבמה.

תמיד חשתי שהחלוקה הזאת לקהל ולהקה היא קצת מלאכותית, הרי אחרי ההופעה ניגשים אליך ומדברים אתך ולפני ההופעה אותו דבר ורק באמצע אני צריך להרגיש שאני והקהל במישורים אחרים? למה?

מעבר לכך, הדבר הכי מתסכל בהופעה זה שאתה והקהל שומעים שני דברים שונים. לאמן יש מערכת סאונד על הבמה שמשדרת לו משהו שונה לחלוטין ממה שהקהל שומע, והקהל שומע דברים אחרים ואתה מסתכל על הפנים שלהם ולא יודע מה הם שומעים וזה מעצבן לאללה.

מעבר לכך, למה אני תמיד צריך להפנות את הגב למתופף? הרי כל חזרה שאנחנו עושים היא סוג של שיחה אינטראקטיבית ביני לבין הנגנים במבט, בקריצה, בתנועת גוף, ופתאום בהופעה כל הכיף הזה נעלם לחלוטין.

ואז עלה במוחי הרעיון של הופעה בסראונד.

בואו ננסה לשבור קצת את החוקים המעצבנים של להקה וקהל, ממילא ההופעות שלי הן כאלו שמספר האנשים שבא אליהם משאיר לנו כנגנים מספיק מקום לנגן בתוך הקהל עצמו, ואני לא חושב שיש משהו יותר אינטימי מאשר להיות בתוך הקהל ממש.

אולי יום אחד, כשאגיע לקיסריה, אני לא אוכל לעשות הופעה בסראונד. אבל בינתיים, כל עוד אנחנו מופיעים במקומות קטנים (ושמחים שכך), החלטנו לרדת מהבמה ולנגן בתוך הקהל עצמו ובעיקר מסביב לקהל.

איך זה מרגיש?

לנו זה מרגיש פנטסטי, אלו ההופעות הכי מיוחדות שהיו לנו אי פעם, והתחושה שהחוויה היא משותפת רק מעצימה את החוויה שלי כמוזיקאי.

ולפי התגובות של אלו שהיו בהופעות האחרונות בסראונד (חיפה, מצפה רמון, הארובה) זה בהחלט עובר שהכיף הוא הדדי.

אז יאללה חברים נתראה בארועים הבאים החודש.

יום טוב,
דויד

מוזיקה במתנה:
בלובנד להאזנה מלאה בבאנדקאמפ.
הייקו בלוז להאזנה מלאה בבאנדקאמפ.

הופעות חודש מאי:

9.5.09 – דויד פרץ ואיתי בלטר באוזן בר, מוצ"ש 20:30 (שימו לב הופעה מוקדמת) אוזן בר ת"א, קינג ג'ורג' 48 (הופעה בסראונד)
עם הלהקה: נדב אזולאי , דודו חמד וגיל נמט. כניסה: 40 ש"ח

20.5.09 – הופעת סולו עם לופר, "עשן הזמן" באר שבע, 21:00, כניסה: 30 ש"ח
ביקורת על הופעת הסולו באוגנדה.

ובינתיים בצפון

19 מרץ

לפני כמה דקות פרחה לה מכאן, שוב, משאית ההובלות של CDI והשאירה ארגזים של "בצד של הרעים" בפתח הבית. על אף שוידאנו הפעם שהכל יתנהל כהלכה וההדפסה תצא בסדר – היה לי חשש קל לפני ששלפתי את הסכין היפנית וחרצתי בסרט המסקינטייפ שחתם את הארגז העליון בערימה. זה היה חשש מסוג אלף-אלף, כזה שמתחיל כמו דגדוג בשיפולי הראש ונגמר במפולת סופנית בה הכל מתמוטט אל האין וכל מה שאתה רוצה זה שיניחו לך למות בשקט.

רגע לפני שפתחתי את שיפולי כנפי הארגז, דימיינתי את אלף ואחת הדרכים בהן הכל יוכל להשתבש בצורה נוראית: העטיפה הקדמית בסדר הנכון אבל מישהו גזר אותה לחצי, במקום חוברת הדיסק יש שם גלויה פרטית של עובד בית הדפוס המתחזה לשימי תבורי, החליפו בין הארגזים של הדיסקים לבין ארגז סרטי הדרכה של "סוד השרירים הטבעתיים" מאת פאולה גרבורג. "בחיי", חשבתי לעצמי, "הכל כל כך יכול להשתבש, שזה ממש מפליא שאני עוד עומד כאן ונושם חמצן!" אז עצמתי עיניים ושלפתי מהר מהארגז את אחד מריבועי הפלסטיק המנויילן, הרחתי אותו מעט ואז פתחתי עין למחצה רק כדי לגלות את העטיפה הכבר-מוכרת של נדב אזולאי.

אין לכם מושג כמה שזה היה מרגיע לגלות שהם אכן ארזו את העטיפה הקדמית בצד הקדמי של הדיסק, אפילו התחלתי להתחרט על אין ספור הקללות והלחשים שפיזרתי בסתר על מותם משבץ מהיר של בתי דפוס ואריזה סוררים (תוך עינויים קשים כמובן).

אז עכשיו באמת אפשר לבשר באופן רשמי שהדיסקים של נדב כאן – עידכונים על מפגש לייבלי, דיסק בונוס, הופעת השקה ופרטים נוספים על מה שמחכה לנו, כאן בימים הקרובים, ווהו! עכשיו באמת מתחילים!

התאהבנו

20 אוג


קיבלנו די הרבה דמואים מדי הרבה אמנים בשנה שחלפה מאז שיצא הייקו בלוז. חלקם אמנים מוכרים יחסית, חלקם אלמוניים לחלוטין, ופעמים רבות מצאנו את עצמנו עונים תשובה בערך בזו הלשון:

"הדיסק שלך נהדר, אבל יש לנו כל כך מעט משאבים והוצאת כל דיסק דורשת מאתנו כל כך הרבה מאמץ, שאנחנו צריכים ממש ממש להתאהב קשות באלבום כדי להוציא אותו. והדיסק שלך נפלא, אבל לא התאהבנו בו. מצטערים, אבל זה כנראה עניין של טעם".

אבל לפני שבועיים הגיע אלינו דיסק, שבעצם הגיע אלינו בפעם השנייה. בפעם הראשונה שמענו אותו לפני כשנה וענינו בדיוק כנ"ל, אבל בינתיים הוא הוקלט ברובו מחדש, ופשוט הפיל את שנינו מהרגליים בלי שהיינו אפילו צריכים לתאם את זה מראש.

"נו", התקשר אליי בנימין מהגליל כששהיתי ברעננה, "שמעת את הדיסק?"
"כן!" עניתי נלהב, "אני לא מפסיק לשמוע אותו, הוא מעולה!"
"כן, גם בעיניי. אז… מה אתה אומר?"
"אני אומר שהוא נשמע טוב יותר בכל האזנה, אבל שמעתי אותו די מעט פעמים. בוא נקשיב לו עוד קצת ואז נחליט. נדבר בעוד כמה ימים?"
"סבבה."

למחרת על הבוקר:

"תשמע, בני, אנחנו חייבים להוציא את הדיסק הזה".
"נכון?! זהו, אני מתקשר לקבוע פגישה!"

אז זהו, זה קרה. התאהבנו.
נפלנו שדודים, מוכים על ידי אלבום כל כך טוב שכל כך מרגש אותנו, שאנחנו רק רוצים לדאוג שהוא יגיע לאוזני כל מי שאנחנו מכירים – וזו האינדיקציה הטובה ביותר לכך שאנחנו חייבים להוציא אותו. בקרוב ניפגש עם מי שאחראי לדיסק הזה, ונדבר. הדברים עדיין אינם סגורים ולכן אנחנו מקפידים לא לחשוף פה עדיין שום דבר, אבל כרגיל אצלנו, ברגע שדברים יתחילו להתגלגל נעדכן אתכם בכל שלב בדרך. גם אם יהיה זה מפח נפש בסופו של דבר (ונקווה שלא יהיה), אתם תשמעו על כך.

אז אחלו לנו ולאמן המדובר בהצלחה, ו… תתחילו לנחש.

תמונה: cc

איפה האלבום הבא של היס רקורדס? אצלכם

14 יונ

"אז מה קורה עם הלייבל?"
זו השאלה שמתדפקת על אוזניי ועל תיבת המייל שלי לאחרונה יותר מתמיד. הסיבה? עוד מעט עוברת שנה מאז יציאת האלבום האחרון שלנו (הייקו בלוז, סוף יוני 2007), ועל פניו שום דבר לא קורה.

זה קצת נכון.

ראשית, זה לא נכון. הוצאנו אלבום להורדה בחינם שהוא אלבום לכל דבר ועניין מלבד העובדה שקשה יותר להניח אותו על המדף. הוצאנו גם סמפלר, וחולצה, ערכנו ערב לייבל, ואפילו ערב לייבל בעירום מלא (אה, לא הזמנו אתכם?).

אבל אלבום חדש שאפשר להרים מהמדף בחנות ולקחת הביתה (הלו, תשלמו בקופה) – זה לא.

ועל כך שואל הילד המעצבן מהפרסומת: למה?

ובכן, כפי שאנחנו מסבירים לרבים שפונים אלינו במייל כדי שנקשיב למוזיקה שלהם (ותודה לכל הפונים!), התקציב שלנו מצומצם והטעם שלנו אנין. לכן אנחנו צריכים ממש להתעלף וליפול ארצה מאוהבים ממשהו חדש שאנחנו שומעים, כדי שנגיד – "אוקיי, בשביל זה אני מוכן להיכנס למינוס לחודשיים ולקרוע ת'תחת שלושה חודשים, כי האלבום הזה צריך להגיע לכמה שיותר אוזניים וידיים".

ולא שזה לא קורה. זה קורה.
זה קרה עם טליה אליאב, שבחרה בסוף בתו השמיני – אי אפשר להאשים אותה עם התקציב שלהם, ולמען האמת אני חושב שזה לטובת האלבום (המעולה!) שלה, שיוצא עוד מעט, ואין בלבי עליה דבר מלבד הערצה. זה קרה עם עוד כמה שמות קטנים וגדולים, וזה בסדר. זה מעט מתסכל לפעמים, אבל זה בסדר. אנחנו פה בשביל האמן ולא להיפך, ולא נכריח אף אחד ואפילו לא נעשה לו ריגשי (שמעת, ברי? זה בסדר! לנו זה לא מפריע שנשארת בנענע דיסק, מה פתאום שיפריע?!). (סתם).

אז מה קורה עכשיו, בעצם? עכשיו מחפשים, בסבלנות. מצד אחד כבר מדגדג לנו בקצות האצבעות להוציא משהו חדש, לא להיעלם מהשטח, לעשות. מצד שני, מה לעשות, עדיין לא התאהבנו (מוזיקלית, כמובן – שנינו מאוהבים מאוד, ולא רק זה בזה אלא בחברותינו הנפלאות).

כתבתי בעיקר כדי לעדכן את כולכם, אבל הנה עולה לי רעיון טוב יותר: למה שלא תמליצו לנו על אמנים?

הרי יש לכם אוזניים, ואם אתם קוראים בהיס רקורדס סביר להניח שיש לכם טעם מוזיקלי טוב. אל תחשבו "מה יתאים להיס רקורדס?", תחשבו "איזה אמן או הרכב ישראלי ממש ממש טוב אני מכיר?" – ושפכו את ההמלצות (לינק למייספייס יתקבל בברכה) בתגובות, או במייל אם לא נוח לכם כאן.

סומכים על סבלנותכם,
The Hisses

מהנעשה בלייבלנו (תירוץ לפוסט חדש)

3 מרץ


בתמונה: תמונה פרובוקטיבית בתקווה לפתות את הקוראים

לכאורה, נראה שהיס רקורדס רדומים בזמן האחרון, אבל האמת המשמחת היא שאנחנו עובדים על המון דברים מאחורי הקלעים. הנה כמה מהם, רק כדי לגרות את בלוטות הסקרנות שלכם. אם אכן יש לכם בלוטות כאלה, אנא פנו לרופא המשפחה. זה כנראה סופני (תראו מה קרה לחתול!).

אז… מה אנחנו עושים לאחרונה?

מורפלקסיס, אחרי שהוציא אלבום אינסטרומנטלי משובח להורדה בחינם (יאי!) וזכה להורדות נאות ומשמחות, התאהב עמוקות ובצדק בהדפס העץ שהכין במו ידיו ומשמש כעטיפה. לכן כל אלה שאהבו את האלבום ולא היה להם לב להדפיס כל כך הרבה דיו בשביל עטיפה, או סתם רוצים ללבוש משהו יפה, ישמחו לשמוע שממש בקרוב נמכור כאן כמה עותקים מוגבלים מאוד של חולצות שחורות הנושאות את העיצוב היפהפה הזה.
הידעת? לאחרונה זכה מופרלקסיס במועמדות לתואר אבירות בריטי, אך החליט לוותר עליו.

שני קדר תופיע ב-17 במרץ בתמונע (התרגשות!) כחלק מפסטיבל המוזיקה הנשית שנערך שם תחת השם המשונה אמזונע (רק אני חושב על תל ברוך?). באותו ערב תופיע גם יקירתנו נועה בביוף, ואתם יכולים לקנות דרכנו כרטיסים מוזלים (שלחו מייל לגיא!). מי שראה אותה בהופעה האחרונה בגדה השמאלית יודע שההופעה משתנה כל הזמן.
הידעת? שני מתהדרת ביכולת המופלאה להפוך מהדק משרדי לכלי נשק חם תוך 7 שניות בלבד.

דויד פרץ, ועל כך נכתוב בהרחבה ממש בקרוב, ביצע גיחת חירום לאולפן שלו כדי להקליט את "ארץ שלא שם", שיר שיכולתם לשמוע בהופעות האחרונות שלו. המצב בשדרות והאיזור בלתי נסבל כבר מזמן, ובעקבות השיר הזה, בעקבות מייל שקיבלנו ממתן ואסף מארגני "אינדינגב" ובעקבות התחושה המצטברת שלנו כשני חבר'ה שישבו בצפון לפני שנה וחצי כשהטילים נחתו כאן ולא שם, החלטנו שאנחנו לא יכולים לשבת בחיבוק ידיים. אז צפו לעדכון בעניין בקרוב.
הידעת? דויד פרץ נקרא בחוגים מסוימים "הג'חנון הבוער מן המערב". אחד החוגים האלו הוא חוג תפירה לקשישים.

גיאחה עובד בפחות מרץ ממה שהוא היה רוצה על הגירסה הבאה של אתר הלייבל. הוא ייראה אחרת לגמרי ויהיה יותר לבן מהאפלוליות השוררת בו כרגע. זה ייקח זמן, אבל זה יגיע ואז גם יהיו עמודים נורמליים לכל אמן, סקציית הורדות נוחה ושלל חידושים אחרים. אם יש לכם רעיונות, או דברים שחשוב לכם לראות באתר המחודש (או דברים שמעצבנים אתכם בנוכחי ותרצו להעיף אותם), תרגישו חופשי לשפוך עצות בתגובות.
הידעת? לפני שלוש שנים גרם גיאחה לפיצוץ בבית מרקחת, ובדרך פלא יצא ללא פגע.

מתחת לתמונה: חשיפת האמן הבא של היס רקורדס!!!

מעל לתמונה: שקר

ומה עם הריליס הבא?!?!
מה אכפת לכם, חטטנים? סתם. הריליס הבא נמצא בדיונים כרגע. אנחנו מדברים עם כמה אמנים שהתאהבנו בהם וזה לוקח זמן, ובינתיים נמצאים תחת מטר קבוע של דמואים משלל אמנים ולהקות שלא תמיד אנחנו מספיקים לשמוע (סליחה!!!) כי הזמן קצר והדמואים מרובים. אולי פשוט ניקח יום שבת אחד ורק נאזין לדמואים כל היום. זה יכול לעבוד. חוצמזה, מורפלקסיס מקליט לאיטו את האלבום השלם הבא שלו, כך שגם זה מתוכנן לעתיד.
בנוסף לאלבומים חדשים, יש דיבורים גם על שיחרור רי-אישיוז לשני אלבומים נהדרים מהשנים האחרונות שאזלו מן המדפים. אחד מהם הוא The Quiz של יהודה לדג'לי, שמורפלקסיס הפיק, ועל השני אנחנו לא יכולים לדבר כרגע אבל האמינו לנו שזה דיסק שאתם אוהבים (ואם אתם לא מכירים אותו עדיין, אתם תאהבו אותו). ולא, זה לא בלובנד הראשון.

אל תגידו שאנחנו משאירים אתכם בחושך, או אפילו במקום קצת אפלולי עם נורה שרופה. לא ולא!

אצלנו בהיס מאמינים בכנות, תמיד כנות.

הידעת? שמעון פרס יודע לעוף.