ארכיון תגית: היס רקורדס

פרק א' – מזמוזים

6 אפר


אזהרה: הוידאו מכיל קטעי עירום.

בואו לארוז איתנו דיסקים ולראות הופעה בחינם!

29 מרץ

כן חברים, הגענו ליום הכי כייפי בעבודה על "בצד של הרעים" – מפגש האריזה המגה-משמח!

מהו מפגש אריזה של היס רקורדס? האם עליי לחשוש?
כן, אם אתה שונא כיף! במפגש אריזה אנחנו נפגשים כולנו – בנימין ואני, נדב אזולאי, ובעיקר אתם, קוראים וחברים (וכאלה שרק קוראים, או רק חברים) – לצהרי שישי נחמדים, ואורזים ביחד את דיסק הבונוס של נדב אזולאי.

הנה, ככה זה נראה כשארזנו את הדיסק של דויד פרץ (אחת משתי הפעמים):

מה, באים לעבוד? זה לא נשמע כיף בכלל
גם אנחנו חשבנו שזה לא יהיה כיף, אבל זה התגלה ככיף אדיר. פוגשים אנשים, מפטפטים, תמיד יש אוכל טעים (תביאו משהו משלכם!), ואחרי שגומרים לארוז את הכל – נדב אזולאי יופיע בהופעה סופר-אינטימית ממש אצלי בסלון!

מתי כל זה קורה, ואיפה?
ביום שישי הזה, 3 באפריל, החל מ-14:00 בצהריים, בסלון שלי ברמת גן. רוצים להגיע? שלחו לי מייל ותקבלו הוראות הגעה מדויקות (אנחנו לא רוצים שכל סטוקר יבוא אליי הביתה, נכון?).

אבל אני לא בטוח שיש לי איך להגיע!
בשביל זה נועדו התגובות. ספרו לנו מאיפה אתם באים, אם יש לכם אוטו או שמא אתם זקוקים לטרמפ, וננסה לחבר כאן בין כולם. האמינו לנו, לפחות זוג מאורס אחד יצא ממפגשי האריזה שלנו (ברצינות! מזל טוב, עידית וערן!), כך שזה עשוי להשתלם לכם יותר ממה שאתם חושבים!

צריך להביא משהו?
נשמח מאוד מאוד אם תביאו אוכל או שתייה כלשהם (כולנו אוהבים עוגיות, אבל כל דבר אכיל יתקבל בברכה), כדי שיהיה שמח. תשתדלו לא להביא סמים כי זה לא ממש הקטע שלנו (וגם כך אסור לעשן בתוך הבית).

אפשר להביא גם חברים? צריך אישור מראש?
אפשר ורצוי, ולא צריך להודיע! תביאו מי שבא לכם, כל עוד הוא נחמד בעיניכם וירצה לעזור.

איך אדע אם יש פתאום איזה שינוי או עדכון חשוב?
הירשם לעדכוני ה-RSS שלנו או לעדכונים במייל.

אבל למה אתה מדבר אליי כל הזמן בלשון זכר? אני בכלל בחורה, יש לי ציצים!
אז אני מתנצל בדיעבד, ומבקש את סליחתך למפרע!

להורדה: Hiss Records Sampler 01

12 אפר


לחצו על התמונה או כאן להורדת האוסף המלא + עטיפה

בכלל לא תכננו לסכם או לחלק מלא שירים נדירים. רק רצינו לתת משהו מיוחד למי שיגיע לערב שערכנו בקפה זאפה, אבל כשהתחלנו לערוך גילינו שיש לנו לא מעט פנינים חבויות במעמקי ההארדיסק. הדחף לשתף באוצרות הביא לכך שאוסף דוגמיות קטנטן הפך ל-13 שירים, שחלקם היו אמורים להתפרסם רק בעוד שנה לפחות, אם בכלל. אבל ככה זה כשמוצאים אוצרות. רוצים להשוויץ.

בין הפנינים שנותרו עדיין חבויות (כלומר מחוץ לאוסף הזה) מצאנו, למשל, אאוט-טייק נפלא בשם "Papier Mache" מהאלבום Bloodlines של שני קדר (למרבה הצער, השיר הזה לא נכלל כאן אבל אולי עוד יראה אור בעתיד). אפילו שני לא זכרה אותו. גם סקיצות ורימיקסים לשירים של שני, דויד ומורפלקסיס צפו ונותרו על רצפת חדר העריכה (כלומר חדר השינה של בני). לפחות חלקם.

כאן תמצאו שני שירים של מורפלקסיס שלא ראו אור מעולם, רימיקסים וביצועים מיוחדים, שני קאברים, ועוד כמה שירים שאתם מכירים כבר מאלבומי היס רקורדס הרשמיים, אבל באמת שאין לכם סיבה לקטר. יש עוד הרבה מה לספר, אז בואו פשוט נתחיל.

לחצו כאן להורדת האוסף המלא + עטיפה | כל השירים בקבצי mp3 באיכות 256kbps

01 Morphlexis – No luck in love
אני תמיד אוהב לשמוע איך מורפלקסיס (שהוא גם בנימין אסתרליס, ששנינו ביחד מנהלים את הלייבל הזה) לוקח גרוב עדין של מוזיקת Soul ו-Easy listening, מוסיף צלילים שנשאבים (לעיתים ישירות ממש) מפסקולים ישנים, אלקטרוניקה נבונה ואת קולו העמוק והקטיפתי, ורוקח מכולם מוזיקה מענגת. אחרי שלושה אלבומים מצוינים ושני אלבומים אינסטרומנטליים (החדש מתוכם ניתן אצלנו להורדה בחינם) עובד עכשיו מורפלקסיס על האלבום הרביעי וזה השיר הראשון שיוצא מתוכו אל אוויר העולם. למרבה המזל, מאז נכתב השיר המזל של בני השתנה.
מתוך: האלבום הבא, שמוקלט בימים אלו

02 דויד פרץ – ניסיתי ונכשלתי
המסע לעבר הייקו בלוז היה ארוך, מתיש ולפעמים בלתי אפשרי (וכדאי להתחיל מתחתית העמוד ולקרוא עליו). פעמים רבות זמזמנו לעצמנו את "ניסיתי ונכשלתי" והיינו בטוחים שככה גם ייגמר כל הסיפור הזה. אבל כמו שאמר דויד לאבי משולם בתכנית "רוק בישראל" ברשת ג': "לפעמים להגיד 'ניסיתי ונכשלתי' זה קצת כמו להגיד 'ניסיתי וניצחתי'". ואנחנו מרגישים שעם הייקו בלוז ניצחנו. למרות אבל כנראה בגלל המסע והדרך שעברנו, לפעמים ממש מילולית. השיר הזה, "שיר ניצחון של לוזר" כפי שהוא מכונה על ידי דויד, הוליד גם את פרויקט סיפורי הכישלונות, שכראוי לשמו פעל כחודשיים ועכשיו עומד לו נטוש.
מתוך: הייקו בלוז, 2007
וגם: אפשר להוריד את השיר בשלל פורמטים

03 Shany Kedar – Nymph
אנחנו משוחדים, זה ברור, אבל גם השדרנים של קול הקמפוס, בעלי הטעם המוזיקלי המשובח, לא הצליחו לעמוד בפני "Nymph" של שני קדר וכללו אותו באוסף החינמי שלהם Where is the sunshine, שניתן להורדה באתר התחנה וחולק בחינם יחד עם גליונות Time Out התלאביבי. שני הרעיפה מכשרונה גם על עטיפת האוסף היפהפיה, אותה עיצבה בעצמה ובלי שום עזרה בכלל.
מתוך: Bloodlines, שנת 2006

04 Morphlexis – As we fall Polaroid remix
פולארויד הם לא הרכב גרוב אלקטרוני שעושה רימיקסים, אלא סדרת אוספי אינדי ישראלי ששנינו, בנימין וגיא, ערכנו ביחד עבור המגזין של השרת העיוור עוד לפני שבכלל חלמנו להקים ביחד לייבל. במהדורה הראשונה של האוסף הופיע גם השיר הזה, ברימיקס מיוחד ושונה למדי מגרסת האלבום. גם לרימיקס אחראי מורפלקסיס עצמו, וזה כנראה סימן שהוא תמנון אמיתי.
מתוך: הגירסה המקורית מתוך Hidden Paths, הרימיקס מתוך פולארויד01

05 דויד פרץ – היום זה עכשיו
האקסיומה שמעולם לא הצלחנו לערער. היום זה עכשיו – כל "הייקו בלוז" סובב סביב העכשוויות הזו, המוחלטות של ההווה. מה שהיה כבר חלף, מה שיבוא עדיין לא כאן, כל מה שיש זה עכשיו, והיום זה עכשיו. ואם ניסינו ונכשלנו זה לא משנה, כי אנחנו כאן ממש ממש כרגע, והניצחון הזה דורש את כל החצוצרות שבעולם.
מתוך: הייקו בלוז, 2007

06 שני קדר – מי באש
ב-1974 לקח לאונרד כהן את תפילת "ונתנה תוקף", הרחיב אותה לתפילת תוכחה משלו והלחין אותה לאלבומו New Skin for the Old Ceremony. ב-2004 תרגמו שני קדר וגיא חג'ג' את השיר לגרסה משלהם, ושני הקליטה אותה לאלבום המחווה "שיר זר: משירי לאונרד כהן בעברית", שהופק על ידי דויד פרץ (כן, אותו אחד!) וגיא חג'ג'. באוסף השתתפו גם מורפלקסיס (אז הוא וגיא עדיין לא הכירו), שרון מולדאבי, סגול 59, גבריאל בלחסן ועוד. והוא ניתן להורדה באתר השרת העיוור במשך יומיים עד ש-NMC, שמייצגת את הזכויות של כהן בארץ, דרשה להסיר את האלבום. כהן עצמו, אגב, נתן את ברכתו לפרויקט אך זה לא ממש עניין את הפקידים, וכיום אי אפשר להשיג את האלבום בצורה חופשית (מלבד, כמובן, בסמטאות חשוכות).
מתוך: אלבום המחווה "שיר זר", 2004
הקלטה, עיבוד, מיקס – אלי פיקובר; שירה, עיבוד – שני קדר; קולות רקע, גיטרה – דיוויד בלאו; גיטרה בס – נעמה אבירם; פסנתר – טל גלבסקי

07 Morphlexis – הטבוע
ואם אנחנו כבר שרים בעברית… לפני שנה ומשהו הבטיח לי בני שהוא עובד על אלבום ראשון בעברית אחרי שלושה באנגלית. כמאוהב-עברית קבוע, שמחתי עד קצות כובעי. בחלוף הזמן והשינויים, גם האלבום הבא יהיה באנגלית, אבל השירים בעברית קיימים – כל אחד בשלב אחר של יצירה או גימור. "הטבוע" הוא השיר הגמור היחיד מאותו אלבום עברי שיום אחד עוד יצא. כמו שני, גם בנימין-מורפלקסיס יוצא מהמגרש הקבוע שלו והשפה החדשה משחררת אותו (או כופה עליו) לסגנון שירה אחר, שלא מאפיין אותו. אם אצל שני העברית הפכה את השיר לכבד וחמור סבר וקשה יותר, אצל בנימין היא דווקא הפכה את השירה לרכה. מצד שני, לא שמעתי כמעט אף שיר של מורפלקסיס שהשאיר עליי תחושת אימה נפלאה כזו. משהו כאן מקריפ ביותר.
מתוך: אלבום עתידי בעברית

08 דויד פרץ – הייקו בלוז מורפלקסיס רימיקס
הרבה לפני שהיה אלבום כזה, היה רעיון כזה. הייקו בלוז נולד מהעניין המשותף והמקרי למדי של דויד בהייקו יפני ובבלוז אמריקני, שתיהן צורות ביטוי דומות ומנוגדות בדרכים רבות. האגדות (הנכונות כולן) מספרות שהאלבום ישב מוקלט אצל דויד שלוש שנים עד שיצא לאור. האמת שונה: האלבום הוקלט, ובמשך שלוש שנים מוקסס שוב ושוב ושוב ושוב עד שמרטנו לדויד את מעט השערות שעל ראשו. אבל אי-אז, כשההקלטות רק הסתיימו, שלח דויד לבני את הערוצים המקוריים של השיר הזה, וכך נולד הרימיקס הזה, שונה לחלוטין מהשיר המקורי. עם זאת, המיקס הזה היה גמור שלוש שנים לפני המיקס הסופי של "הייקו בלוז", כך שמי יודע מה נחשב בעצם "מקורי"?
מתוך: ארכיון הלייבל העשיר

09 Shany Kedar – As we fall Morphlexis cover
אותו פרויקט פולארויד שהוזכר קודם נגמר באוסף הרביעי בסדרת האוספים. האוסף החמישי תוכנן כאוסף קאברים רטרוספקטיבי: אמנים שהופיעו בפולארויד מבצעים שירים אחרים שהופיעו בסדרת האוספים. דויד כינה את זה בעדינות "מציצה עצמית". אוסף הקאברים התמוסס, אך מתוכו נותרו כמה שרידים, אחד מהם הוא הביצוע הנפלא הזה של שני ל-"As we fall" של מורפלקסיס – קאבר אינטר-לייבלי. עוד בארכיונים הנעולים שלנו נמצא קאבר מטורף של רות דולורס וייס ל"יפה כמו שקט" של דויד. בחיינו.
מתוך: אוסף פולארויד05 הלא ממומש

10 Morphlexis – The cities are moving
מי שביקר פעם באזור הישוב הגלילי של בני בשעות הלילה, וראה את רצועות האור של מפרץ חיפה נוצצות כמו תכשיט (הדימוי הזה מופיע גם על עטיפת Dreamachines, אלבומו השני), יודע שבלילה בלילה בצאת הכוכבים אפשר באמת לעמוד ולהקשיב ולשמוע את הערים זזות. ואם אתם לא מאמינים, צפו בקליפ היפהפה שהכין בני לשיר בעזרת הפוטושופ בלבד (המשוגע לא הסכים להשתמש בתכנת אנימציה, ואני חושב שעד היום הוא מתחרט על החודשיים שהוא השקיע בזה).
מתוך: Hidden Paths, משנת 2005

11 בלובנד ורות דולורס וייס – כשהלילה יורד
איך קורה שאחד השירים הכי מרגשים בעברית אי פעם הוא אחד העלומים והנעלמים שבהם? "כשהלילה יורד" נכתב והולחן כחלק מהפסקול שיצרו דויד פרץ ואלעד שופן – הלא הם "בלובנד" – לסרט "המסע הארוך" של ערן קולירין, מי שלאחרונה קטף פרסים בכל העולם על סרטו "ביקור התזמורת". ערן כתב על השיר: "המלודיה הלירית של דויד ואלעד פוגשת בקולה המדמם והפוצע של רות דלורס וייס, אני נזכר במשפט של בוקובסקי 'אני שומע את סטרווינסקי מנקה את הלכלוך מתחת לציפורניים'. ביצוע קסום והורס, שעל פי השמועות הוקלט בפעם אחת ויחידה." השמועות נכונות. זהו מיקס חדש-דנדש לשיר, את המיקס הישן אפשר להוריד כאן.
נ.ב. נכון, רות לא חתומה אצלנו, אבל היינו ממש רוצים בה!

12 Shany Kedar – This House
השיר שהתחיל אתהכל. אני עדיין זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי את השיר הזה, ונרעדתי. אני עדיין מופתע מכך ששיר כל כך אישי וכל כך קודר ויפה, שבטח נכתב בחדרי חדרים, הפך ל"להיט" של שני, וכשהוא מתחיל בהופעות שלה אנשים מוחאים כפיים (באמת!). אני גם חושב שהיא מופתעת מזה אפילו יותר מאתנו. זה השיר שפתח את Bloodlines, שבלעדיו הלייבל הזה (כנראה) לא היה קם לעולם. ב-2006 גמרו בני (המפיק) ושני (הכותבת-יוצרת-זמרת-מעבדת) לעבוד על האלבום שלה, ופתאום לא היה להם איפה להוציא אותו. זו התוצאה.

13 Morphlexis – End acoustic version
אנחנו יודעים, זו הקלישאה הכי גרועה בספר, לגמור אוסף בשיר שנקרא End. אבל לא תכננו את זה, הוא פשוט התאים שם, עריכתית. חוצמזה, זה רק הסוף של האוסף הזה, לא של הלייבל ולא של העולם ולא של שום כלום מלבד לילה ארוך של עבודה מצד שנינו (בני וגיא) על האוסף הזה, העטיפה שלו, העמוד שלו, והפוסט הזה. "End" אפילו לא מסיים את האלבום שממנו הוא לקוח, יש אחריו עוד שלושה שירים! בכל מקרה, בפשפושינו בארכיון הלייבל מצאנו גם את זה, גירסה אקוסטית, ולמעשה הגירסה המקורית של השיר. הגירסה שבאלבום כבדה הרבה יותר, אבל האוסף הזה גם ככה כבד ומלנכולי כל כך, שעד עכשיו אתם גם ככה חושבים שאנחנו מדכאים. ואתם צודקים, אנחנו נכנסים לחדר וכל החיוכים נמחקים מפני האנשים, המוזיקה נפסקת וחושך יורד.
זה היה שקר, כמובן. תודה שהקשבתם. אנחנו אוהבים אתכם.
מתוך: הגירסה ה"רשמית" נמצאת ב-Hidden Paths משנת 2005

נהניתם? שלחו את הלינק הזה לחבריכם!
לא נהניתם? לא יכול להיות.

למה אנחנו לא מעדכנים כמו פעם?

1 אוג

קוראים חתיכים וקוראות מהממות,

בשבוע וקצת האחרונים אנחנו לא ממש מספיקים לעדכן כמו קודם, אבל זה בהחלט לא אומר שדברים לא קורים ושאין לנו על מה לדבר. יש המון! אבל איכשהו, בחוסר אחריות משווע עליו אנו מצטערים מדי בוקר, הגענו למצב בו ה-day jobs של שנינו די מכריעות אותנו ואנחנו מוצאים את עצמנו עובדים מהבוקר עד הלילה, ואת מעט הזמן הפנוי שנותר אנחנו מקדישים לעבודות לייבל מעשיות ולא כתיבה עליהן. וגם קצת שינה, כשאנחנו מספיקים.

אני ממש מקווה שנספיק לעדכן כאן בקרוב כי יש כל מיני דברים משמחים לספר עליהם וכתבות להעלות ואירוחים ברדיו ואפילו הופעה גדולה בתמונע ביום שני ה-6 באוגוסט עם אורחים והכל.
על ההופעה נכתוב פה כנראה מחר עם כל הפרטים.

בינתיים, אל תתייאשו. המשיכו להפיץ את המוזיקה שאתם אוהבים לחברים ובני משפחה ואנשים זרים שנראה לכם שעשויים לאהוב אותה. אנחנו, מצידנו, נעשה בדיוק את אותו הדבר.
בשביל זה אנחנו פה, לא? 🙂

גיא (וגם בשם בנימין, שנמצא כרגע בצד השני של הארץ ואני מתגעגע)

היום זה עכשיו

26 יונ

[זהירות, פוסט רגשני. והודעה חשובה למזמיני האלבום]

לפני כמה ימים, עת סגרתי את המחשב והעבודה לפנות בוקר והתכוננתי לישון, עשיתי משהו שלא עשיתי כבר כמה שבועות: הכנסתי את "הייקו בלוז" למערכת.

זה מוזר, אבל לאחרונה, עם כל העיכובים, העצבים, הלחץ והדחיות – העבודה על האלבום הזה הפכה… ובכן, לעבודה.
רק עבודה. עבודה אפורה ונטולת שמחה. הדיסק, שיושב דרך קבע על המראה בחדר שלי (מחובר בעזרת ספוגית-נדבקת שתכירו בקרוב בעטיפה של האלבום), העלה שם אבק במשך כמה שבועות. זה לא שהפסקתי לאהוב אותו, ממש לא – פשוט שכחתי שהוא מכיל מוזיקה. הוא הפך לפריט שצריך להדפיס, לשלוח, להעביר, לחלק, לעטוף. מוצר ותו לא. וזה מבאס, לעבוד ככה בלייבל.

אבל לפני כמה ימים הכנסתי את האלבום למערכת שלי, נשכבתי במיטה שלי, כיביתי את האור ופשוט הקשבתי בשקט.
כשהגעתי לחצי השני של "יפה כמו שקט", התחילה לחלחל פנימה הרגשה שניפחה את החזה שלי מבפנים, ועשתה אותי כל כך עירני ונרגש שלא יכולתי לישון. יראת כבוד. שמחה. גאווה.
לא האמנתי שאנחנו באמת מוציאים את האלבום הזה. זה שכבר הפך באוזניים שלי כמעט למובן מאליו, זה שהיופי נשפך ממנו כמו עסיס מאפרסק. נזכרתי כמה אני אוהב את האלבום הזה, איך הוא נכנס לי לנימים הדקים של הנפש ומנער מהם את כל האבק וקורי העכביש.
נזכרתי בפעם הראשונה ששמעתי אותו, כשדויד שלח לי עותק mp3 שלו אי שם לפני שנה ומשהו. אמרתי לו שהאלבום הזה מוזר בעיניי, כי אין בו תחושה קוהרנטית אלא מלא תחושות וקשה לי להחליט מתי לשמוע אותו: כשאני שמח, עצוב, עייף, עירני, בחורף, בקיץ… דויד אמר לי "תאמין לי, גיא, יום אחד תעמוד על המרפסת שלך בערב קיץ ותגיד לעצמך – אח, מה שאני הכי צריך עכשיו זה לשמוע את הייקו בלוז". צחקתי. מאז הדיסק עבר כמה שינויים ומיקסים וחלק מהשירים יצאו ממנו ואחרים השתנו ושינו את מקומם. ומאז אני מקשיב לדיסק הזה בכל רגע שאני רק יכול. כמעט שכחתי את זה.

אתמול בלילה בנימין ואני נפגשנו באחד הצמתים בצפון. זה נראה מפוקפק מאוד: שני גברים (ואחיו הקטן של אחד מהם) נפגשים בצומת חשוכה-למחצה באחת וחצי בלילה, מדברים בשקט, אחד מהם נותן לשני ארגז מסתורי, השני מעביר לו בתמורה מעטפה חשודה.
האמת היא שבני העביר לי ארגז מלא בפריטים הבאים: דיסקים של DVD, חוברות בונוס ומעטפות עם הדפס נהדר של גיטרת דוברו. החוברת והדיסק ייכנסו למעטפה ויצורפו למהדורה הרגילה של האלבום, ובכך יהפכו אותה למהדורה מיוחדת. בתמורה נתתי לו הפתעה קטנה, שאלה מכם שהזמינו את האלבום מראש ונאלצו לחכות, יקבלו יחד עם הדיסק. פיצוי קטן על ההמתנה.
אחר כך הלכנו לאכול גלידה.

לפנות בוקר הכנסתי את ה-DVD למערכת שלי. הייתי צריך לוודא שהוא עובד כמו שצריך ואין תקלות. רפרפתי בין גלריות התמונות עם המוזיקה הנהדרות, הקליפים, והגירסה המיוחדת של האלבום באיכות שמע מדהימה של 24bit. הכל עבד נהדר. ואז הגעתי לראיון אחד של דויד. "דויד'ז בלוז" הוא נקרא, וצילמה אותו עדה אתגר. בשבועות האחרונים דויד פרץ הפך לקול בטלפון, לאדם שנועצים בו, מתדיינים איתו ומדווחים לו. ללקוח, או מעביד, תלוי איך מסתכלים על זה. במשך כמה דקות ישב דויד בבאר שבע בתוך הטלוויזיה שלי, ניגן בלוז ודיבר על בלוז. לא הרבה יותר מזה, אבל שוב, כמו עם הדיסק – פתאום נזכרתי כמה אני אוהב את הדויד הזה. כמה אני בר מזל ואסיר תודה על כך שבנימין ואני מוציאים דיסק של אמן שאנחנו פאקינג מעריצים. הבנאדם שיצר את הדיסק הכי טוב והכי אהוב עליי בשנה האחרונה הוא אותו אדם שאיתו אני מתבדח בטלפון על למכור דיסקים בתוך פיתות, או מחליף איתו מיילים על רשימת מוזמנים להופעה.

התעוררות כזו.
פתאום האבק מתנער מהשגרה היומיומית של העבודה והטלפונים והעצבים סביב הוצאת הדיסק הזה, ואני נזכר באהבה שמניעה אותי, אותנו, לעבוד על כל זה.
וזה קורה בתזמון טוב. ברגעים בהם אני כותב את הפוסט הזה, בנימין נוסע (או יותר נכון – עומד בפקקים) בדרך לבית הדפוס בתל אביב, שם יאסוף את העטיפות. הוא ייקח אותן לבאר שבע ויארוז מהר-מהר כמה עותקים שיימכרו (גם מהמהדורה המיוחדת) בהופעה הערב באוניברסיטת בן-גוריון. מחר יהיו לנו גם דיסקים למכירה בהופעה בתמונע, בתל-אביב. אני אגיע לשם עם מארזי ה-DVD והחוברת הנוספים שאארוז היום, ואהיה זה שיושב ליד השולחן עם הדיסקים. תבואו להגיד שלום!

לכן שימו לב, מזמינים יקרים: הבטחנו לכם תמיד שתקבלו את הדיסק לפני התקשורת ולפני החנויות, וכך יקרה. אם הזמנתם את הדיסק מראש ותהיו בהופעה היום בבאר שבע או מחר בתל אביב – גשו אל בני או אליי והציגו את עצמכם. אם נמצא אתכם ברשימת המזמינים שלנו (זה עשוי לקחת רגע כי לא הספקנו לסדר אותה אלפביתית), תקבלו על המקום את הדיסק עליו שילמתם, יחד עם חיבוק מאיתנו!
אם לא תגיעו להופעות, הדיסק שלכם יישלח ביום ראשון (או אפילו חמישי הזה, אם נספיק) ויגיע לידיכם במהרה, יחד עם ההפתעה הקטנה שהבטחתי קודם.

כלום לא נחשב.
היום זה עכשיו.