ארכיון תגית: אמן סודי

פרק ב': הכאב – טיזר שני

15 אפר

אוקיי, אולי הפעם מישהו יצליח לנחש?

התאהבנו

20 אוג


קיבלנו די הרבה דמואים מדי הרבה אמנים בשנה שחלפה מאז שיצא הייקו בלוז. חלקם אמנים מוכרים יחסית, חלקם אלמוניים לחלוטין, ופעמים רבות מצאנו את עצמנו עונים תשובה בערך בזו הלשון:

"הדיסק שלך נהדר, אבל יש לנו כל כך מעט משאבים והוצאת כל דיסק דורשת מאתנו כל כך הרבה מאמץ, שאנחנו צריכים ממש ממש להתאהב קשות באלבום כדי להוציא אותו. והדיסק שלך נפלא, אבל לא התאהבנו בו. מצטערים, אבל זה כנראה עניין של טעם".

אבל לפני שבועיים הגיע אלינו דיסק, שבעצם הגיע אלינו בפעם השנייה. בפעם הראשונה שמענו אותו לפני כשנה וענינו בדיוק כנ"ל, אבל בינתיים הוא הוקלט ברובו מחדש, ופשוט הפיל את שנינו מהרגליים בלי שהיינו אפילו צריכים לתאם את זה מראש.

"נו", התקשר אליי בנימין מהגליל כששהיתי ברעננה, "שמעת את הדיסק?"
"כן!" עניתי נלהב, "אני לא מפסיק לשמוע אותו, הוא מעולה!"
"כן, גם בעיניי. אז… מה אתה אומר?"
"אני אומר שהוא נשמע טוב יותר בכל האזנה, אבל שמעתי אותו די מעט פעמים. בוא נקשיב לו עוד קצת ואז נחליט. נדבר בעוד כמה ימים?"
"סבבה."

למחרת על הבוקר:

"תשמע, בני, אנחנו חייבים להוציא את הדיסק הזה".
"נכון?! זהו, אני מתקשר לקבוע פגישה!"

אז זהו, זה קרה. התאהבנו.
נפלנו שדודים, מוכים על ידי אלבום כל כך טוב שכל כך מרגש אותנו, שאנחנו רק רוצים לדאוג שהוא יגיע לאוזני כל מי שאנחנו מכירים – וזו האינדיקציה הטובה ביותר לכך שאנחנו חייבים להוציא אותו. בקרוב ניפגש עם מי שאחראי לדיסק הזה, ונדבר. הדברים עדיין אינם סגורים ולכן אנחנו מקפידים לא לחשוף פה עדיין שום דבר, אבל כרגיל אצלנו, ברגע שדברים יתחילו להתגלגל נעדכן אתכם בכל שלב בדרך. גם אם יהיה זה מפח נפש בסופו של דבר (ונקווה שלא יהיה), אתם תשמעו על כך.

אז אחלו לנו ולאמן המדובר בהצלחה, ו… תתחילו לנחש.

תמונה: cc

חדשות מהעבר ומהעתיד הקרוב

7 מרץ

הפוסטים האחרונים בבלוג שלנו עסקו באחורי הקלעים ובהמלצות (סטייל "איך לא להתייאש כשהדמו נדחה", "איך לא להידפק כאמן עצמאי" והפוסט הגנוז "איך לא להתייאש כשאמן עצמאי דופק אותך ואתה נדחה מהדמו שלו"), או במבצע המהפכני, חובק העולם והמגניב-אלוהים-אני-עוד-רגע-תולש-לעצמי-את-השיערות שלנו: Hiss Hiss bang bang.
אז הגיע הזמן לפוסט עדכונים פשוט, כמו בימים הטובים! בינתיים נגיד גם "ברוכים הבאים" ו"זהירות על הבהונות" לקוראים החדשים שהצטרפו אלינו. ברוכים הבאים! זהירות על הבהונות!

על מה אנחנו עובדים בהיס רקורדס בזמן האחרון?

זו השאלה שאנחנו שואלים את עצמנו, את בני משפחתנו ואת חברינו בשבועות האחרונים. אם נדמה לכם שמבצע התמונות הכייפי הוא הדבר הכי מלהיב שקורה אצלנו כרגע, אז נכונה לכם הפתעה – אתם צודקים! לא, האמת היא שזה לא נכון, אתם טועים מאוד. אנחנו שוקדים במלוא המרץ על כמה וכמה דברים במקביל. אף אחד מהם עדיין לא הגיע לכלל השלמה, אבל כלייבל שחרט על דגלו את הפתגם הידוע מימי המקרא, "חצי עבודה מראים לחמור ולקוראים של הבלוג", החלטנו לספר לכם עליהם כבר עכשיו. נעשה את זה בצורה החביבה עליי: שאלות ותשובות.

מה עם האלבום הבא?
הו, שאלה מצוינת, וזו באמת השאלה שאנחנו נשאלים הכי הרבה בזמן האחרון. ולמרבה השמחה, אנחנו יכולים לענות ב"הוא עוד מעט מגיע!", תשובה שמספקת גם אותנו וגם את השואל, אף על פי שהוא נותר מתוסכל כשהוא שואל את השאלה הבאה:

מה יהיה האלבום הבא?
אה, את זה אנחנו עדיין לא יכולים לגלות.

מה? אבל למה? אפילו לא לי? אני חבר שלכם!
נכון, והאמת היא שאנחנו מתים לגלות כבר לכולם, אבל החוזה עדיין לא נחתם. האמן המסתורי (המכונה בינתיים "קורנליוס") ואנחנו לא הספקנו עדיין להתיישב על החוזה ולסגור את כל הקצוות, ואף על פי שיש כבר הסכמה עקרונית חזקה מאוד על כך שהאלבום שלו יצא אצלנו, ואף על פי שכבר התחלנו לעבוד על זה, אנחנו מעדיפים לא להכריז בקול רם. זו פשוט זהירות, כי תמיד יש סיכוי קלוש ונדיר שבזמן הישיבה על ההסכם עם האמן, פתאום תתגלע איזו מחלוקת שלא נצליח לגשר עליה, והעניין יתפוצץ. אנחנו כמובן לא צופים שזה יקרה, גם כי התנאים שאנחנו מציעים לאמן הם מצוינים וגם כי הוא בחור טוב, אבל שוב – אי אפשר לדעת.
אבל יש לנו פוסט מוכן וכתוב, עם כותרת בפונט גדול ותמונה, שמחכה כבר שלושה שבועות. ברגע שהדיו יתייבש על החוזה – נרוץ לבלוג לפרסם אותו, מבטיחים!

אמרתם שהתחלתם כבר לעבוד על האלבום החדש, מה זה אומר?
זה אומר שהתחלנו לעשות טלפונים ולתכנן תכנונים. העטיפה של האלבום הזה תהיה מגניבה במיוחד, ואף אחד מאתנו לא התעסק עם סוג עטיפה כזה בעבר, אז אנחנו לומדים את הנושא, ממששים סוגי ניירות שונים, מגרדים את הראש מול מונחים חדשים כמו "כרומו מט" ו-"CD foam dots" (אחד הדברים הכי מגניבים בעולם הדיסקים), ומבקשים הצעות מחיר משלל בתי דפוס. נשבענו בפתיחת הלייבל שלא נוציא שום דיסק בעטיפת פלסטיק, כי שנינו שונאים עטיפות כאלה ואנחנו רוצים שהדיסקים ירגישו אישיים ביד. את הדיסק של שני קדר הדפסנו בעטיפת קרטון נפתחת וזה היה נורא כיף (אף על פי שרבים מכם קיטרו – ובצדק – על היעדרה של חוברת מילים. בדיסק הקרוב תהיה חוברת). הדפסנו את העטיפה בדפוס מאי, שמתמחה באריזות לדיסקים, אבל הפעם קיבלנו הצעת מחיר מהירה ומפתה מאוד מבית דפוס אחר, ויכול להיות שנערוק.
חוצמזה, CDI, מפעל הדיסקים בכרמיאל, גם הוא הציע לנו הצעת מחיר טובה משציפינו, ויכול אפילו להיווצר מצב שנוכל להדפיס את הדיסק הזה, עם חוברת ושיכלולים והכל, בפחות כסף משהדפסנו את Bloodlines. זה כמובן ישמח לנו את הכיס, וגם ישאיר לנו אולי כסף לדברים חשובים אחרים סביב הדיסק, כמו הוצאות פרסום גדולות יותר, או דברים כאלה. אבל עוד נראה.

איך אתם באמת מתכננים את כל העבודה סביב הדיסק החדש?
הפוך. כלומר, בצורה הנכונה: אנחנו קובעים תאריך יציאה ראשוני, ואז מנסים להנדס לאחור. נניח שאנחנו רוצים להוציא את הדיסק ב-1 במאי (סתם זרקתי, זה לא מבוסס על כלום מלבד הסוציאליזם שזורם בדמי), פירוש הדבר ששבועיים קודם הדיסקים כבר צריכים להיות מוכנים כדי להישלח לתחנות רדיו, עיתונים ומכירה מוקדמת באתר שלנו. זה אומר… 24 באפריל, יום העצמאות (וגם יום הולדתו של אבא שלי!). שבוע לפני כן, ב-17 באפריל, הדיסק צריך כבר לעלות לאתר שלנו להאזנה עם כל הפרטים. שבוע *קודם* לכן, ב-10 באפריל, אנחנו צריכים כבר לשלוח את כל העיצוב והגרפיקה והמאסטר למפעלי הדיסקים והדפוס, כדי שיהיו מוכנים בזמן ל-24 באפריל. מבינים? זה בערך הרעיון. לתכנן מנקודת היציאה לחנויות אחורה, אחורה, אחורה, אחורה עד שאנחנו מבינים שהיינו צריכים להתחיל לעבוד על זה כבר לפני שבועיים, ואז אנחנו נלחצים ומתחילים להרים טלפונים לכל העולם.
סתם, נראה לי שנהיה בסדר הפעם. כל עוד העיצוב והמאסטר יהיו מוכנים בזמן, אני חושב שנהיה בסדר.

רגע, ומה עם הדיסק של שני קדר? הפסקתם לעבוד סביבו?
ממש לא. בינתיים המכירות הולכות לא רע, ואנחנו מתלבטים לגבי ניסיון פריצה לחו"ל. כלומר, אנחנו בהחלט רוצים לנסות, אנחנו פשוט מתלבטים איך. כרגע הדיון הגדול הוא אם אנחנו רוצים לנסות הפצה פיזית בחו"ל (כלומר ממש להפיץ עותקים מהדיסק בחנויות, הימור מסוכן בשבילנו כי כמות העותקים שלנו לא אינסופית), או אם אנחנו רוצים לנסות קודם בזירת האינטרנט הבטוחה-יחסית (כי כמה עותקים כבר צריך להוציא על זה?) ולמכור בחנויות רשת, כמו Amp Camp או Insound וכדומה. לחנויות כאלה אפשר לשלוח מעט עותקים בהתחלה, והן יכולות למכור לכל העולם. זה משתלם לנו יותר, למרות שבני טוען שהמון אנשים עדיין הולכים לחנויות והנוכחות הפיזית של העותקים בחנויות היא הכרחית. אני טוען כנגדו שאם ננסה ולא ילך לנו, "לך תאסוף עכשיו 300 עותקים מחנויות ברחבי בריטניה".
לא קל. הרבה גירודים בראש, אני אומר לכם.
אה, ונתקלנו בזה, שזה מצחיק.

ועכשיו ברצינות, מספיק עם המשחקים, מי האמן הבא שמוציא אצלכם דיסק, לכל הרוחות?!
אנחנו מוכנים לתת לכם רמז בדמות תמונה:
teaserpic.jpg
רוצים לנחש? לכו על זה. אנחנו, מצדנו, לא נאשר או נכחיש. ספקולציות פרועות יתקבלו בברכה! 🙂

עשו מנוי כדי להתעדכן תדיר בנעשה אצלנו: ב-RSS שלנו, או בעדכונים במייל!

סליחה, אתם מקבלים צ'קים?

9 אוק

שוב לא ממש הצלחתי להירדם בלילה.
אני תמיד מוצא את עצמי בעת האחרונה נכנס למיטה בארבע בבוקר, כשהמוח עדיין דוהר במחילות המקשרות בין האתמול למחר ופתאום אור בחוץ, שש בבוקר, ציפורים מצייצות ואוויר קריר, טרי של בוקר, נמזג כמו חלב מהחלון.
אין כבר טעם לנסות להירדם כי כל היום ילך לאיבוד.
ואני מאוד אוהב לישון.

הבוקר התחיל בטלפונים.
צריך לוודא שהאישורים של אקו"ם הגיעו ליעדם – כלומר לחברת ייצור הדיסקים בכרמיאל, צריך לוודא שאכן אנחנו רשומים שם כלקוחות ושעל הקבלות ירשם השם הנכון, שהעיצוב על הדיסק של איזמרלדה יראה בדיוק כפי שאנחנו רוצים ולוודא אלף פעם שאין טעויות – כלומר שאני "לא" מנחם פינטו מראשל"צ ושבעצם הזמנתי 5000 עותקים של אוסף לטיני ישראלי חדש.
לא, זאת איזמרלדה.
ווידאתי.
כשקיבלתי טלפון בצהריים מהמפעל ואמרו לי שהם רוצים את מספר כרטיס האשראי שלי, חיוך קטן של ניצחון עלה בי.
זהו, הגלגלים מתחילים להסתובב ולנוע קדימה.
המפעל יתחיל בקרוב בייצור.

הדפסת עטיפת הדיסק, לעומת זאת, לוותה עד כה בקשיים.
אי הבנות כאלה ואחרות בתקשורת עם בית הדפוס יצרה עיכובים, למעשה כמעט עמדנו להדפיס את העטיפה בפורמט שלא רצינו בו במחיר של הפורמט הרצוי (שהוא עולה מעט יותר) – והכל בגלל טעות קטנה בשטאנץ ששלח בית הדפוס.
למזלנו, אני ואיזמרלדה התגלגלנו ביום חמישי האחרון לבית הדפוס בכדי לבחון העתק שמש, דוגמית מהעטיפה – שם הבחנו בטעות. אני עדיין מאוד משועשע כשאני חושב על אנחת הרווחה המשותפת, שלי ושל איזמרלדה, כשחזרנו לאוטו ונסענו הלאה משם.
בקרוב מאוד מכבשי הדפוס יחלו לעבוד.

לעיתים אני מרגיש קצת כמו צופה מהצד על כל ההתרחשויות הללו. ולחשוב שרק לפני חודשיים זה היה רעיון מופשט, משהו שאני וגיא דיברנו עליו כמשהו משעשע – פתאום מתגשם לו אט אט מול העיניים שלנו.
חודש מרתק בא עלינו 😉

חג שמח !

פתרונות בלתי אפשריים לבעיות בלי פיתרון

2 אוק

הספר הנהדר "ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי" (מאת מייקל שייבון) נפתח בציטוט של ויל אייזנר: "יש לנו היסטוריה של מציאת פתרונות בלתי אפשריים לבעיות שאין להן פיתרון". מכיוון שהן הספר והן ויל אייזנר מזוהים באותה המידה עם ההיסטוריה של הקומיקס ועם זהות יהודית פוסט מלחה"ע השנייה – לא ברור עד היום על איזה מהנושאים הוא דיבר כשפלט את המשפט הנפלא הזה.

כשבנימין חזר מפרנקפורט, ישבתי מול מחברת הלייבל שלי עם עשרות סעיפים שיש לידם סימני שאלה.
יש לנו חודש עד שיוצא הדיסק. חודש. אולי חודש וחצי, ושום דבר לא סגור.
אין לנו חוזים, אין לנו הפצה, עוד לא התחלנו להדפיס את הדיסק בכלל, אין לנו אתר בנוי ללייבל, אנחנו לא מצליחים לשכנע את איזמרלדה לכתוב את השם שלה על העטיפה, צריך לקבוע תכנית שיווק, להדפיס מדבקות עם הלוגו של הלייבל – ושום דבר מהדברים האלה לא נעשה עדיין עד הסוף.

אז נפגשנו. בני הגיע אליי מדיף ריח גרמני ובידו שקית מתנות (תקליטים ואלכוהול מצופה שוקולד!), הכנתי לו קפה משובח והתיישבנו במרפסת להביט בנוף. ב"פגישות העבודה" הקודמות שלנו, תמיד תכננו לעשות הרבה דברים והספקנו רק חלק. הרבה דברים נשארו פתוחים, נשארו ב"צריך לבדוק…". הפעם, למרבה הפתעתי, פשוט עבדנו. וזה היה כיף. לפני חודשיים כשהגינו את הלייבל הזה, החלטנו שנעשה את זה רק אם זה כיף לנו. והפעם עבדנו, ממש עבדנו, וזה היה כיף נורא. למרבה ההפתעה (בעיקר שלי, אני חושב), לא רק שהספקנו כל מה שרצינו, אפילו הספקנו יותר מזה.

חילקנו תפקידים בינינו, עברנו על רשימות ההפצה, חישבנו עלויות להדפסת הדיסק, קבענו מחיר לחנויות ומחיר לצרכן (35 ש"ח), וחשוב לא פחות – פתרנו תוך עשר דקות שתי בעיות שניסינו לפתור במשך חודש, אחת בנוגע למבנה האתר (משהו שתקע אותנו בצורה רצינית), והשנייה בנוגע לעטיפה של איזמרלדה.

עכשיו, סוף סוף, המנוע מותנע. במשך כל יום כיפור אנחנו רק לוחצים על הדוושה על ניוטרל ודוחסים גז לוורידים של הלייבל, אבל ביום שלישי בבוקר נעביר להילוך והרכב החדש הזה יתחיל לטוס! יש לנו חודש. בשבועיים הקרובים אנחנו הולכים להדפיס את העטיפות ואת הדיסקים עצמם, והתכנית היא שעד אמצע השבוע השלישי של אוקטובר, הדיסקים המוכנים, כולל עטיפת ניילון הדוקה, יהיו אצלנו ביד, לצד גלילים גדולים של מדבקות-לייבל שיודבקו על כל דבר שזז (כולל על עצמנו, על המשפחות שלנו, החברים שלנו, וישבנים חטובים ברחוב). מערך ההפצה צריך לקום עד אז והחוזה עם המפיץ צריך להיחתם, כנ"ל מערך היחצ"נות. באתר הרשמי שלנו יעלה עמוד פרומו מיוחד, ועותקי פרומו ישוגרו לתחנות רדיו, עיתונאים ואתרי אינטרנט. ועוד ועוד דברים שלא את כולם נגלה פה.

זה מרגש בטירוף, זה פיצוץ של אדרנלין, וזה מדהים לחשוב שצפויה לנו חודש וקצת של עבודה מאומצת (ומהנה מאוד!), שבסופה האלבום הראשון שלנו ושל איזמרלדה (שזהותה תיחשף בעוד שבועיים) יישב על מדפי החנויות בארץ, יסוקר במדורי המוזיקה, יושמע בתחנות רדיו מובחרות, ויהיה באוזניים של האנשים. אנחנו לא מצפים לסטארדום, תהילה, וכיבוש המצעדים. בכלל לא. אבל אנחנו כן מצפים לעשות את כל מה שאנחנו יכולים כדי שהאלבום הזה יגיע לכמה שיותר אוזניים אוהבות.
וזה מתחיל, רשמית, ממחר בבוקר. איזו התרגשות!