לא קל לקבוע הופעות בארץ, אם אתה לא עמוק-עמוק בברנז'ה. יש הרבה מועדונים אבל אפילו יותר להקות, כולם מתחרים על אותם המקומות ובמקומות רבים צריך לקבוע חודשים מראש. אני רואה במו עיניי אמנים שמנסים ומנסים ולא מצליחים לקבוע הופעה. וחבל. אלה אמנים מעולים.

דניאל קון, אמריקאי בעל ניסיון לא מועט ברוקנ'רול (בגיל 13 הוא כבר יצא לסיבוב הופעות עם סוניק יות'), טרח וכתב עבורנו 7 טיפים של אלופים אמיתיים. מניסיון (לא שלי, כלא-מוזיקאי, אלא של מוזיקאים אחרים), אני יכול לומר לכם בלב שלם שהכל כאן נכון ושריר וקיים ועובד. Get up your lazy asses, עקבו באדיקות אחרי 7 כללי היסוד האלה, ואם לא תשיגו הרבה יותר הופעות מבעבר, אחזיר לכם את הכסף (המטאפורי).

לדעתי אלה כללים חשובים באמת, אז החלטתי לתרגם גירסה מתומצתת וערוכה שלהם, אתם מוזמנים לקרוא את הגירסה המלאה באנגלית ואנא – הפיצו את הלינק הזה הלאה לחבריכם המוזיקאים! כשהם יודו לכם בכניסה חינם להופעות הבאות שהם ישיגו, תוכלו להגיע עם חיוך זחוח ולומר להם "רואה? אמרתי לך".

1. למה מועדונים ופאבים מארחים הופעות מלכתחילה
בעל המקום לא שם כדי להפוך אותך למפורסם ובטח לא כדי להיות נחמד. הם מארחים הופעות מסיבה אחת עיקרית – למכור עוד אלכוהול. לא פחות ולא יותר. הבאת להקות היא עוד דרך להשאיר את הלקוחות שלהם יותר זמן בבאר ולגרום להם להוציא עוד כסף. זה עצוב אך נכון, וחשוב להכיר בעיקרון הזה כשיוצאים לצוד הופעות ולבנות קשר עם מועדונים ופאבים.

2. בהתחלה, תסכימו לכל הצעה להופיע
כדאי להפתיע את בעל המקום ולבקש להופיע ביום ראשון או שני בערב. 99.9% מהלהקות האחרות יבקשו את שישי בערב, אבל כשאתם רק מתחילים, המטרה היא לא להופיע מיד מול מאות אנשים, אלא להוכיח את הערך שלכם לבעל המקום. תביא הרבה חברים ותנסה להפוך את יום שני בערב לרווחי ביותר מכל ימי שני שהפאב הזה הכיר, בכך שתמלא את חלקך בקשר העסקי בין הלהקה והמקום.

3. תן לבעל המקום את הדמו שלך באופן אישי
זה אולי נראה מוגזם, אבל זה קריטי. כשעשרים להקות נוספות מתחרות על אותם 5 מקומות להופיע בהם בעיר, חשוב ליצור קשר אישי עם בעלי מועדונים. [את הסעיף הזה מומלץ לקרוא במלואו באנגלית, ההרחבה חשובה]

4. תתרשתו בטירוף!
תעשיית המוזיקה בנויה כולה על קשרים והיכרויות. דאגו לקחת אתכם לכל מקום דיסקים שלכם, ותדאגו שהלהקה שלכם תהיה מרכז השיחה בכל שיחה עם אדם שאפילו קשור באופן קלוש לתעשיית המוזיקה.

5. הופעות שבועיות (או בארץ, כפי שנפוץ יותר: חודשיות)
זה אולי נראה כמו רעיון שעבר זמנו, אבל אם תציעו לבעל המועדון לנגן מדי יום שני בחינם, תקבלו הזדמנות מצוינת ליצור קשר איתם (ועם הקהל), והכי טוב – הזדמנות לעשות חזרה בחינם! אל תמעיטו בערך הופעה מול מעט אנשים. זו חווייה שמעודדת ענווה, מחזקת, ומכריחה אתכם להיות יוצאים מן הכלל במצבים קשים.

6. צרו קשר עם להקות שאתם אוהבים
בעלי מועדונים מקבלים דמואים כל הזמן, אבל כמה דמואים מקבלת להקה אחרת? מעט מאוד אנשים מנסים ליצור קשר עם הלהקה עצמה ולהציע חימום.

7. לכו להופעות ופגשו עוד להקות
שוב, העיקר הוא יצירת קשרים וכניסה לסצינה מסוימת.

אני ממליץ בחום לקרוא את המאמר המלא באנגלית, שמשותף תחת רישיון Creative Commons מסוג BY-NC-ND.

יש לכם הצעות ורעיונות משלכם? שתפו אותנו בתגובות.

הנה חדשה שאין לה הרבה ערך חדשותי, אבל יש מה ללמוד ממנה אם אתם מוזיקאים שמחזיקים מייספייס: לאחרונה שינינו כליל את עיצוב המייספייס של היס רקורדס. אבל מכיוון שיש מחשבה מאחורי העניין, כזו שעשויה לעזור גם לאחרים, החלטנו לספר כאן למה, בעצם, עשינו מה שעשינו.

אני יודע – לא מי יודע מה מרגש. בנימין עבד על העיצוב בפועל, אני הצצתי מדי כמה ימים ונדנדתי לו שיעיף כבר את התגובות וכאלה דברים. עשינו הרבה מאוד שינויים, ועכשיו עמוד המייספייס שלנו לא ממש נראה כמו עמוד מייספייס. אז למה בכלל להתאמץ?

הנה הנחת היסוד: חשוב להיות במייספייס.
אם אתה לא שם אתה עדיין קיים, אבל לא בעיניי רוב מי שמחפש אחריך בגוגל. אם ראיתי הופעה, קיבלתי פלאייר, המליצו לי על הלהקה שלך, אלך לחפש אותה בגוגל. אם יעלה לי מייספייס (ומייספייס עולה גבוה מאוד בתוצאות חיפוש של גוגל), אבחר בו כלינק הראשון, הרבה לפני פוסט שכתבו על הלהקה או איזכור שלה בוואלה. כי במייספייס אני מצפה לקבל כל מה שאני רוצה לדעת: איך אתם נשמעים, מי אתם, איך אתם נראים.

הנה הבעיה: מייספייס זה חרא.
הנגן שלהם מחורבן ומוגבל, העיצוב שלהם מזעזע (אוי ואבוי אם אתם שמים טפט מקושקש מאחורי טקסט – כבר הפסדתם חצי מהגולשים), והם עדיין מכוונים להיות רשת חברתית למרות שרוב המוזיקאים משתמשים במייספייס ככרטיס ביקור – ובפייסבוק ו\או טוויטר כרשת חברתית.

הנה הפתרון: תהפכו את מייספייס לשלכם.

זה מה שעשינו, וה"למה" שמאחוריו:

1. שינינו את העיצוב
למה? כי הוא היה מכוער ומבולגן. יש המוני אתרים שמציעים לכם עיצובים נאים מוכנים מראש כדי שלא תשבו שעות לריב עם הקוד. בנימין בחר בחוכמה בצבעים שקטים ונעימים, ובמבנה מסודר מאוד – אנטיתזה לבלגן השורר ברוב הפרופילים במייספייס. אפילו האמן הזה, שמקודם בעמוד הראשי של מייספייס, מחזיק עמוד זוועה: ארוך כמו הגלות, מלא בדברים לא חשובים, ובעיקר נטול סדר הגיוני.

2. סידרנו לפי חשיבות
למה? כי רוב האנשים לא גוללים. הם מגיעים לעמוד חדש ברשת, מסתכלים סביב, ואם הם לא מוצאים מה שחיפשו הם הולכים.
בפריים הראשון של המייספייס שלנו יש הסבר על מי אנחנו, קישורים לתמונות (דבר נחוץ אם אתם רוצים להיות עיתונאי-פרנדלי) ולמקומות החשובים שלנו (בלוג, יצירת קשר, טוויטר) והאזנה לכל האלבומים שלנו.
גללתם קצת? קיבלתם את ההופעות הקרובות שלנו. אחר כך החברים (ארבעת האמנים שלנו ראשונים, כי זה מה שאנשים יחפשו) והתמונות מפליקר. אחר כך קליפים ועדכונים מטוויטר. בסוף בסוף פוסטים במייספייס, בלוג שבו אנחנו לא ממש משתמשים.
פשוט: מהחשוב אל הלא חשוב – חשבו מה אתם רוצים להבליט, שימו אותו למעלה. ובבקשה, בלי תמונת כותרת עצומה.

3. העפנו את התגובות
למה? זו הייתה ההחלטה הכי שנויה במחלוקת, והיחידה שבנימין ואני באמת התווכחנו עליה. אני אמרתי תעיף, הוא אמר תשאיר. בסוף העפנו, לשמחתי (ואפילו בנימין מודה שעדיף ככה!). אבל למה? ראשית, התגובות הן בלוק ארוך מדי בעיצוב. שנית, הן לא מעניינות אף אחד. בימינו, כאמור, אם אתה רוצה לדבר עם אחרים ברשת אתה תלך לפייסבוק או לטוויטר. מייספייס? אף אחד לא באמת מגיב במייספייס, אלא מפרסם. וזה מאוד יפה שללהקת שולמית והציציות יש הופעה ביום שישי, אבל זה לא צריך להופיע אצלנו. עמוד המייספייס הוא כרטיס ביקור שלכם, לא לוח מודעות של אחרים.
לא רוצים להעלים לגמרי? בסדר, אז תעיפו הכי למטה שאפשר, וחסמו את האפשרות לפרסם תמונות. זו הדעה שלנו, לפחות.

3. העפנו את הנגן
ושמנו במקומו נגנים של Bandcamp לכל האלבומים שלנו. זה כל כך מובן מאליו מבחינתי שלא ממש צריך להסביר, ובכל זאת: הגולשים רוצים מוזיקה, לכן הם באו למייספייס. הנגן מגביל אתכם? תיפטרו ממנו, יש אלטרנטיבות טובות יותר.

זהו. בשבילנו זה עובד, ובתכל'ס זה לא לקח יותר מדי זמן או כוח לעשות.

עוד פרופיל מעודכן וחכם: Al Hotchkiss שם את הכל בטור אחד, מהחשוב ביותר להכי פחות חשוב.
זוועה: The Sleepers.

מסכימים עם הגישה שלנו? העבירו לחבריכם המוזיקאים, ועדכנו אותנו אם שיניתם את המייספייס.

לא מסכימים? נשמח לשמוע את דעתכם בתגובות. אנחנו לא נושכים, להיפך, אנחנו אוהבים ללקק.

הירשמו לעדכונים במייל | עקבו אחרינו בטוויטר | בואו להופעה של Morphlexis VS Pits במוצ"ש!

"בשקט בשקט מחלחל אליך האלבום "הייקו בלוז", במעין צורה סודית כזאת, כמו האיש ששר אותו, כאילו לעצמו, אבל נוגע לך, בדרכו השקטה, במקומות נורא יפים בלב" – טל גורדון מראיינת את דויד פרץ.

חוץ מזה, רציתי לספר לכם משהו מגניב ושימושי, שכל אחד יכול להשתמש בו אבל הוא אקסטרה-שימושי למוזיקאים וללייבליסטים שביניכם.

[CC]

החברה הישראלית Hingi (שהיום למדתי שראשי התיבות של שמה הם Hear It N' Get It) מפעילה כבר כמה חודשים את מוקד 4144, שירות מצוין שמטרתו העיקרית פשוטה: לספר לכם מה אתם שומעים ממש עכשיו.
מה זאת אומרת? נניח שאתם יושבים באוטו ובדיוק התחיל ברדיו שיר יפהפה, אבל השדרן, יימח שמו, לא טורח לציין איך קוראים לשיר. מה עושים? האם מתקשרים לתחנה? מחכים לבדוק אם מישהו יעלה פלייליסט לאינטרנט? מתקשרים לכל החברים ושואלים "מה זה היה עכשיו, ממש עכשיו, בגלי צהל?!"
לא. פשוט מסמסים את תדר התחנה למספר 4144, ומקבלים מיד מידע על שלושת השירים האחרונים שנוגנו: שם אמן ושם שיר. אם אתם ליד מחשב ולא באוטו, אפשר פשוט לגלוש לאתר. היום בדקתי את העניין תוך כדי האזנה ל-88, והמערכת של Hingi זיהתה כל שיר תוך פחות מעשר שניות – שזה מדהים לגמרי. אז אם אתם נוהגים להתווכח עם חבריכם לאוטו על "מי שר את זה", או מאזינים לרדיו באופן כללי, מומלץ לזכור את המספר 4144, הוא יחסוך לכם הרבה זמן ומאמצים.

ומה יוצא כאן למוזיקאים? אה-הא. הסכיתו ושמעו.
המערכת של 4144 בנויה על מאגר עצום של מוזיקה, לפיו היא מזהה את השירים. אבל נניח שהוצאתם אלבום או סינגל לרדיו והוא חדש-דנדש. מישהו שומע ונדלק עליו, מסמס ל-4144, אבל המערכת לא מכירה את השיר, כי הוא חדש מדי. באסה, לא? הפסדתם חשיפה. לכן קוראים אנשי Hingi לשלוח אליהם כל דבר חדש שאתם מוציאים (הכתובת שלהם נמצאת באתר, תחת "צור קשר"). בתמורה, אם תעשו זאת בזמן הקרוב, תוכלו לקבל מהם דוחות השמעה חודשיים. היום קיבלנו את הדוח הראשון שלנו, על ההשמעות של דויד פרץ בחודש יולי, ומדובר ביופי של כלי עבודה. אנחנו יכולים לדעת בדיוק מתי השמיעו אותו (עד רמת הדקה) ובאיזו תחנה, וככה לשקלל איפה משמיעים אותו יותר, איפה פחות – וזה מידע שיעזור לנו בהמשך העבודה מול הרדיו. אם אני זוכר נכון משיחותיי עם ירון מ-hingi, השירות הזה ניתן באופן זמני בחינם, ובשלב מסוים הוא כנראה יעלה כסף. אז מומלץ לנצל את האופציה ולהצטרף עכשיו.

וכהערת צד, רציתי להתנצל (שוב?) על המחסור בעדכונים לאחרונה. אבל ממש בקרוב הלחץ התעסוקתי של בני ושלי יורד, ונהיה הרבה יותר פנויים לענייני לייבל (וכמובן גם עדכונים שוטפים כאן שכוללים יותר מלינק וחצי, אלא אשכרה מילים).

הקדמה מאת גיאחה:
אהלן חתיכות וחתיכים,
סליחה שוב שאנחנו מתעכבים עם החדשות הגדולות שהבטחנו לכם על הריליס הבא – אל תדאגו, זה יגיע ממש בקרוב, אנחנו סוגרים קצוות.
בינתיים, הנה משהו קטן למוזיקאים שביניכם. אתם מוזמנים להפיץ את זה בין חבריכם, אם תרצו (ונשמח אם תתנו לינק לכאן).

אף על פי שאנחנו מתעסקים במוזיקה, ובנימין הוא גם מוזיקאי, אנחנו לא מי-יודע-מה מומחים לנסתרות שוק המוזיקה. עם זאת, בכל זאת הצלחנו ללקט כמה תובנות בסיסיות בתחומים שונים, ומכיוון שבבלוג הזה אנחנו כותבים על אחורי הקלעים של הלייבל שלנו אבל גם על אחורי הקלעים של כל התחום, החלטנו לפרסם פה משהו קטן.

מה שקרה הוא שלהקה מסוימת שלחה אלינו דמו שלה. אהבנו את מה ששמענו באופן כללי, אבל בסופו של דבר החלטנו שלא נוציא את החומרים בלייבל שלנו, וכתבנו תשובה ללהקה. חברי הלהקה כתבו לנו בתגובה שהם קצת מתוסכלים, כי הם שלחו את הדמו כבר לכמה וכמה לייבלים, ותמיד קיבלו תשובה דומה: כולם אהבו את החומרים, אבל סרבו בנימוס להוציא אותם לאור אצלם.

בנימין ענה להם במייל פרודוקטיבי, שחשבתי שכדאי לחלוק גם עם עוד מוזיקאים. הוא מנוסח ללהקה הספציפית ההיא, אבל רובו יכול אולי להועיל גם לאמנים אחרים שעומדים בנקודה דומה של תיסכול-מה, כשהם עומדים עם דמו ביד ולא מצליחים לעשות איתו כלום. אז הנה כמה עצות מבנימין.

קריאה נעימה,
גיא

אהלן שוב.

ואיי ואיי, כבר קיבלתם סירובים מכל הלייבלים שהזכרת למעלה? שיט, אז קודם כל אל תתייאש – זה רק אומר שאתה שייך לאותם-90% האמנים שאינם מתקבלים ללייבלים הללו וזה בכלל לא סימן רע כי זה אומר יותר על הלייבלים מאשר עליכם כהרכב. לייבלים רגילים לקבל עשרות דמואים מכל מיני להקות (חלקן ממש קיקיוניות – האמן לי, שמעתי כמה כאלה מספיק ) – העצה הכי חשובה שאני יכול לתת היא (שוב) – לא לוותר!

הרשה לי לרגע להפוך לאודטה ולהכין לך רשימת המלצות שתעזור:

1. תתייחס לדיסק הזה כאל דמו: הוא מציג יפה מאוד את היכולות שלכם כהרכב ואת הוירטואוזיות שלכם אבל כ"דיסק" הוא לא ממש מחזיק כי הוא מפוזר מדי, חלקו הגדול באנגלית וחלקו בעברית, ההפקה לא תומכת מספיק בשירים (היא אומנם נקייה אבל לא רגישה לריבוי הסיגנוני שלכם).

2. תופיעו כאילו אין מחר! – זו דרך מעולה לחקוק את השם שלכם בתוך המוח והלב של הקהל. תמצאו מקומות בתל-אביב בירושלים וחיפה, תופיעו בתשלום ואוליי גם בחינם, תחממו הרכבים ידועים יותר – אבל תופיעו! כך שלייבלים יתחילו לרדוף אחריכם ולא להיפך. זה גם יעזור להשחיז את השירים ולבנות אתכם כהרכב מגובש וגם יצור לכם קהל מעריצים, מה שמוביל אותי לנקודה 3.

3. תמכרו את הדמו הזה בהופעות! בעלות נמוכה תוכלו לצרוב כמה עשרות דיסקים עם עטיפה פשוטה ותמכרו אותם – זה יכניס לכם כסף ובנוסף ייתן לקהל שלכם אפשרות לרכוש את המוסיקה ולהרגיש שהם תומכים בכם.

4. שלחו את הדמו הזה ל-106fm בירושלים ותל אביב, תבדקו אם יש השמעות – מי יודע? אוליי איזה שדרן יידלק על השירים וינגן אתכם בלופים? אני ממליץ גם לנסות לשלוח את זה לקוואמי בגלגל"ץ – יש סיכוי שהוא יידלק על כמה מהטרקים כאן. וחשוב לזכור – אל תשלחו את הדיסק סתם כך, הוסיפו לו קומוניקט נעים לעין וקריא והשתדלו לכתוב באופן אישי לעורכים.

5. תצלמו קליפ לאחד מהשירים ותשלחו לערוץ 24 – זה בעצם גלגל"צ של הטלוויזיה וייתכן שגם החשיפה שם תעזור לכם לגבש קהל מעריצים – אל תזניחו את הנושא הזה.

6. כשאתם כהרכב, תהיו מגובשים יותר ותאספו כמות גדולה יותר של חומרים ותשמרו על פוקוס סגנוני (פחות או יותר ) – זה יהיה הזמן לחשוב ברצינות להיכנס לאולפן טוב. אבל: תעברו היטב על השירים, תסננו ותקצצו, אל תפחדו מזה! כמובן שלא תתפשרו על האמת האמנותית שלכם אבל גם אסור שתצאו מפוקוס – דיסק ראשון הוא אבן בוחן לכל הרכב, על כן אל תתפשרו על שום פרט ובטח שלא על הפקה.

7. השתמשו ככל הניתן בפלטפורמת האינטרנט: מיי-ספייס, אתר להקה, דגימות משירים או שירים להורדה, לאסט פמ, פורומים שבהם תוכלו להודיע על הופעות קרובות – זו דרך מעולה ללהקה לפרסם את שמה ברבים ולעשות זאת בחינם כמעט – כל מה שזה דורש רק לשבת על העכוז כשעה ביום ולגרום לאנשים להסתקרן כך שהם ירצו להכיר אתכם.

מהרגע הזה תוכלו לגשת ללייבלים מתוך נקודה של כוח ולא חולשה: תבססו את עצמכם כהרכב שמופיע, יש לכם כבר קהל קבוע והשם שלכם יהיה מוכר בציבור (מאוד מאוד חשוב).
אל תשכחו אגב שאתם תמיד יכולים להוציא לאור את הדיסק שלכם בעצמכם ללא עזרת לייבל, זה כבר לא כל כך מסובך כמו שזה היה פעם ומשאיר את הכל בשליטתכם.

בכל מקרה אני מקווה שעזרתי במעט. אל תהסס לשלוח לי מייל – אשמח לעזור ולייעץ ככל הניתן.
שוב, אני מאחל המון המון בהצלחה ומזל,
בנימין

יש לכם עצות נוספות? אנא, הוסיפו בתגובות!

שבוע טוב, חברים, מאזינים וכוסיות מדהימות שהגיעו לכאן בגלל שלייבל עצמאי זה הדבר הכי סקסי בארץ (או כך אנחנו רוצים להאמין)!

הפעם בפוסט שלנו, חידוש: טיפים והמלצות לאמנים ובעלי לייבלים!
בנוסף, זה אולי לא נראה ככה כלפי חוץ, אבל הרבה דברים קורים בשבועות האלה אצלנו ב-Hiss Records. אז הנה עוד פוסט לא-אחיד עם כמה נושאים ועדכונים, לא רק בענייני שני קדר (יאי! עוד חידוש!). ואם אתם אמנים עצמאיים, אל תפספסו את הסעיף האחרון בפוסט הזה, הוא לטובתכם!
בקיצור: הפוסט הזה יכול לשנות את חייכם.
אבל סביר להניח שזה לא יקרה.

א. לא רוצים דיסקים? קנו מפ3!
כן, גם אנחנו התקדמנו לעידן הדיגיטלי. רבים מכם, אנחנו יודעים, בכלל לא משתמשים בנגן הדיסקים שלהם, אלא מעדיפים להאזין למוזיקה מהמחשב או מנגן המפ3 המועדף עליהם. ואנחנו אומרים: סבבה! גם לנו יש נגנים כאלה, אל תשוויצו!

אבל אם עד עכשיו נמנעתם מלקנות את הדיסק של מורפלקסיס או שני קדר כי אתם לא באמת משתמשים יותר בדיסקים – אל חשש! עכשיו תוכלו לרכוש בצורה חוקית למהדרין קבצי מפ3 איכותיים שלהם, בשירות המועדף עליכם!

את Bloodlines של שני קדר אפשר בינתיים למצא רק ב-eMusic וב-Napster, אבל בקרוב היא תגיע גם לאייטיונז ושאר מקומות. הקליקו להנאתכם:

את האלבומים של Morphlexis אפשר למצוא במלא מקומות!

ובעוד חנויות כאלה ואחרות… אל תגידו "לא ידענו"!

ב. איך לא לדפוק את האמן שלך 1: שקיפות
(אמנים, ראו את הסעיף האחרון: איך לא להידפק כאמן עצמאי)

כשפתחנו את Hiss, חרטנו על דגלנו כמה עקרונות, שזה מוזר כי לא היה לנו דגל ובאופן כללי, איך אפשר לחרוט משהו על פיסת בד? אם נשאיר לרגע את הלוגיקה בצד, חרטנו על דגלנו כמה דברים שחשובים לנו מאוד, ביניהם הגינות ושקיפות כלפי האמן. מה זה אומר? זה אומר שבניגוד ללייבלים אחרים שאנחנו מכירים (אם כי לא כולם, מן הסתם), לאמנים שלנו יש גישה בכל עת (גם באמצע הלילה) למסמכים בהם מפורט כמה עותקים מהדיסק שלו נשלחו לאיזה עיתון, לאיזו חנות, כמה עותקים נמכרו, כמה כסף יצא על כל דבר, כמה כסף נכנס מהחנויות, הכל הכל הכל. הכל חשוף ופתוח לאמן, כי זה הדיסק שלו ומגיע לו לדעת. איך עושים את זה? אנחנו ממליצים בחום על Google Spreadsheets, שם אפשר לפתוח מסמך דמוי-אקסל, ולתת הרשאות שיתוף למשתמשים אחרים. במילים אחרות: אתם יכולים לקבוע מי רשאי לצפות ולערוך את המסמכים שפתחתם. נורא קל ונורא נוח, ובעיקר מאוד הוגן.

ג. איך לא לדפוק את האמן שלך 2: הגינות

השבוע סגרנו עקרונית על האלבום הבא שנוציא! את האמן נחשוף בקרוב, בינתיים נוכל להגיד לכם שמדובר בזכר, ושם הקוד שלו בינתיים יהיה… אה… קורנליוס, או משהו כזה. ובכן, דיברנו עם קורנליוס על האלבום שלו, שאנחנו מקווים להוציא בסביבות מרץ-אפריל, והגענו לנושא הכסף. כי אין מה לעשות, עד כמה שאנחנו שקועים במוזיקה והכל, מסתבר שלייבל זה עדיין עניין של כסף. הוא אמר שהוא מתכוון להשקיע חלק מכספו בהוצאת הדיסק, והתחלנו לחשוב על דרך, שיטת חישוב, לפיה נוכל לקבוע כמה אחוזים מההכנסות והרווחים יקבל האמן במקרה כזה.
במקרה בו האמן לא משקיע שום כסף בריליס ואנחנו משקיעים הכל, הדיל הסטנדרטי שלנו הוא חלוקת רווחים של 50%-50% (אחרי שההוצאה הראשונית הוחזרה). בחברות התקליטים הגדולות החלוקה היא בדרך כלל לרעת האמן, אבל ככל שהצלחנו לברר, בלייבלים קטנים החלוקה המקובלת (וההוגנת) היא 50-50. נשמע לנו טוב. עם זאת, אם האמן שמוציא אצלנו דיסק משקיע חלק מהכסף, חלקו ברווחים יכול להגיע עד 70%, שזה כיף מאוד גם לו (כי הוא מרוויח יותר) וגם לנו (כי אנחנו צריכים להוציא פחות כסף על ההתחלה). אנחנו, כמובן, עדיין עושים את העבודה של הייצור, ההפצה, היחצ"נות וכל המסביב, לכן 70% הוא הנתח המקסימלי שאמן שלנו יכול לקבל, כי גם אם הוא שילם בכספו את כל הוצאות הייצור, עדיין מגיע לנו נתח על העבודה הרבה שאנחנו משקיעים סביב כל ריליס. מצד שני, הנתח המינימלי שהוא יקבל הוא חצי מהרווחים, ולא שקל פחות.
אז ברור שלכל לייבל יש שיקולים כלכליים משלו, אבל אנחנו ממליצים לכולם: פנקו את האמנים שלכם! אתם עובדים בשבילם, לא להיפך!

אה, ואנחנו משלמים.
מסתבר שזה לא מובן מאליו. היום בנימין התקשר לבית דפוס מסוים כדי לברר מחיר לגבי האלבום של קורנליוס, ושאל לגבי העטיפה של "שרות לאה גולדברג", שיצא בלייבל העצמאי נענע דיסק, כדי לדעת כמה עולה עטיפה מאותו הסוג. הדיסק ההוא יצא ב-2003, ובבית הדפוס אומרים שהלייבל עדיין לא שילם על העטיפות (!!!). אם זו לא גניבה, אני לא יודע מה זה.

ד. Random pics
שני ענייני תמונות שעשעו אותנו השבוע, הראשון הוא התמונה של dj_hummus מחזיק את מדבקת היס בגרמניה (וואו, המדבקות האלה ממש עושות חיים באירופה לאחרונה!), השני הוא האייטם שהופיע היום ב"הארץ" על פסטיבל פולקלה, בו בחר העורך (הנבון!) לשים דווקא תמונה של שני בהופעה. קול!
מצאתם תמונות נוספות שקשורות אלינו ברשת, או ידיעות בעיתון? ספרו לנו!

ה. טיפ טלפוני

כשמנהלים לייבל ולא גרים יחד באותו בית, פירוש הדבר הוא המון המון שיחות טלפון, כלומר הרבה כסף שנשמח לא לבזבז.
אז לא בזבזנו אותו. השתמשנו ב-Jajah. מה זה Jajah? זה שירות שנרשמים אליו בחינם, ומשכנעים גם את החברים שלכם להירשם אליו בחינם. בנימין ואני נרשמנו, ואז יכולנו לדבר בטלפון בחינם. איך זה עובד? בקלות. אני נכנס לאתר עם היוזר שלי ובוחר להתקשר לבנימין, ששמו ומספרו רשומים בעמוד שלי. מכיוון שגם הוא רשום בשירות, השיחה אליו היא חינמית (כן, זה עובד גם לרוב הארצות בחו"ל! חינם!). אני בוחר להתקשר אליו, ותוך שנייה מצלצל הטלפון שלי. "אנא המתן, ג'אג'א מחברים אותך" אני שומע, והטלפון אצל בנימין מצלצל. הוא עונה, והנה אנחנו מחוברים.
שימו לב שאם מתקשרים למספרים סלולריים או לחלק מהארצות, השירות עולה כסף. אל תדאגו, כשתבחרו מספר, השירות יגיד לכם אם זו שיחת חינם או לא. עומד לרשותכם קרדיט של 63 סנט, ואל תצחקו, זה לא מעט במחירים של ג'אג'א, גם אם אתם רוצים להתקשר לארגנטינה או סין.
שימו לב שאם אתם לא מתקשרים לאף אחד במשך שבועיים, אתם צריכים להירשם שוב, אבל גם זה חינם.

ו. איך לא להידפק כאמן עצמאי

מילה אחת: לקרוא. לקרוא היטב, לא לחפף, ולא לקחת כמובן מאליו.
היום קיבלנו משגיא, מלהקת "קוביאשי פורצלן", עותק מהסכם מתן אישור לשידור שקיבל מחברת Bit. חברת Bit מספקת שירותי מוזיקה לערוצים הדיגיטליים של HOT, ולמרבה השמחה הם מתכננים לפתוח שם ערוץ של אינדי ישראלי. "מעולה!" חשבנו בקול רם כשקיבלנו גם אנחנו את ההסכם הזה לפני כמה חודשים, "ערוץ אינדי ישראלי זה מבורך, ויכול רק לקדם את האמנים שאנחנו אוהבים!"
אבל אז קראנו את ההסכם, והתרגזנו מאוד. אני באמת מאמין שהחבר'ה בביט מתכוונים לטוב, אבל ההסכם שניסחו עורכי הדין שלהם מלא בניסוחים המשפטיים מעורפלים ופרוצים במקרה הטוב, ומסוכנים במקרה הרע – לאמן.
בואו נציץ רגע בנוסח הקצר של ההסכם שלהם, ואז נדבר:

אני נותן בזאת, ללא כל תמורה, לחברת ביט אינטראקטיב בע"מ או לכל חברה הקשורה בה היתר לעשות כל שימוש בכל השירים והיצירות שלי, מתוך הרפרטואר הנוכחי והעתידי, למטרות שידור בערוצי רדיו אינטראקטיבי ו/או באתרי אינטרנט הקשורים בהם, או בכל מדיום קשור או דומה אחר, בין במלואו ובין בחלקו, לכל מטרה שהיא, לפי שיקול דעתה של החברה.
מובהר ומודגש כי אין באמור לעיל כדי לתת לחברת ביט אינטראקטיב בע"מ כל זכות לעשות כל שימוש בכל חומר שהוא מעבר למה שמוגדר במפורש לעיל.
על פי בקשתכם, בכל עת, בהודעה של חודש מראש מתחייבת החברה להסיר החומרים ולהפסיק לעשות בהם שימוש.

הקטע האחרון ("מובהר ומודגש כי…") התווסף לנוסח המקורי אחרי שנדנדנו להם שהנוסח הזה בעייתי. אם התוספת מספקת אתכם, לכו על זה. אני באמת לא מבין למה חברה שיש לה עורכי דין לשירותה, לא ינסחו מסמך בהיר ומפורט יותר, ויהיו הוגנים ושקופים כלפי האמנים ששולחים להם את המוזיקה שלהם. "מעבר למה שמוגדר במפורש לעיל"? זו התוספת החשובה? מה שמוגדר לעיל הוא ממש לא מפורש! "שידור בערוצי רדיו אינטראקטיבי ו/או באתרי אינטרנט הקשורים בהם, או בכל מדיום קשור או דומה אחר, בין במלואו ובין בחלקו, לכל מטרה שהיא, לפי שיקול דעתה של החברה" זה מפורש? זה פרוץ לכל חשק של החברה!

הנה קטע ממה שכתבתי לחבר'ה מ"ביט" ופרסמתי גם ב"עונג שבת" בזמנו:

לפי הניסוחים בטופס שלכם, אם אמן מעביר לכם את הדיסק שלו, אז:
1. אין מניעה שתשמיעו אותו בחתונות, באתר בית אישי, ברדיו החרדי, תצרפו אותו בחינם לעיתונים, ותעשו בו מה שאתם רוצים, בלי לשאול אותו. ככה זה כשהנוסח בהסכם הוא: “למטרות שידור בערוצי רדיו אינטראקטיבי ו/או באתרי אינטרנט הקשורים בהם, או בכל מדיום קשור או דומה אחר”.
2. אין מניעה מצידכם לעשות אותו הדבר גם לכל שיר שהוא יוציא אי פעם, לכל הקלטה שהוא שיחרר רק במייספייס שלו, לכל חידוש או הקלטה מהופעה, דמו או הקלטה שלו במקלחת, גם אם הוא לא רוצה להוציא אותה לרדיו. ככה זה כשהנוסח בהסכם הוא “כל שימוש בכל השירים והיצירות שלי, מתוך הרפרטואר הנוכחי והעתידי”.
3. בשום מקום במסמך לא מפורט שמדובר בערוצי השידור של הכבלים. אם על זה אתם מדברים, תכתבו את זה בבירור. “חברת ביט אינטראקטיב” או “כל חברה הקשורה בה”, ככל הידוע לי, יכולה בעוד חודש להחליט שהיא מוכרת אוספי אינדי ולוקחת את כל הרווחים לעצמה, בלי לתת לאמן גרוש. שום דבר במסמך הזה לא מונע ממנה, ואם חתמתי על זה כאמן, אני מרשה לה לעשות את זה.

אז שוב – היוזמה של Bit באמת מבורכת ונשמח מאוד אם יעלה ערוץ אינדי ישראלי בערוצי המוזיקה של הכבלים הדיגיטליים, זה יהיה מגניב לגמרי וממש, ממש משמח. אבל לא אם זה בא על חשבון הזכויות המגיעות לאמנים. אז תיזהרו, אל תתפשרו על הזכויות שלכם כיוצרים ומוזיקאים, ועצתי היא לא לחתום על המסמך הזה לפני שמשנים אותו. אנא הודיעו לחבריכם המוזיקאים.

זה הכל לעת עתה. מחאות? רעיונות? תוספות? התפעלות מהסקסיות הרבה שטמונה בבעלי לייבל עצמאי? בתגובות, חבר'ה, בתגובות!