Archive | טיפים ומדריכים RSS feed for this section

ככה לא אורזים דיסק

2 ספט'

כל מי שאי פעם דיבר איתנו על עטיפות דיסקים שמע מאיתנו שני דברים עיקריים:
1. בתי דפוס הם הדבר המתסכל ביותר עלי אדמות.
2. אנחנו שונאים אריזות פלסטיק.
למעשה, נשבענו (לא רשמית) לעולם לא להוציא בהיס רקורדס אלבום בעטיפת פלסטיק, מה שנקרא Jewel Case. בינתיים הצלחנו להתעלות על כך – את שני קדר ודויד פרץ הוצאנו בעטיפות נטולות חלקי פלסטיק לחלוטין, שעשויות כולן רק מנייר, קרטון, דבק ומדי פעם ספוגית (שלמען האמת עשויה מגומי מוקצף, אבל זה לא נחשב לפלסטיק ואל תגלו לאף אחד).

ג'יימס לאוול, המאסטרמיינד מאחורי UNKLE (שביום רביעי יחממו בתל אביב את Nine inch nails בהופעה שצפויה להיות מ-ד-ה-י-מ-ה), מגיע מעולם הדי-ג'ייז והלייבלים האלקטרוניים הקטנים ואוהב נורא להוציא כל ריליס שלו – סינגל, אי-פי, אלבום, אוסף רימיקסים ומה לא – בכמה פורמטים ובכמה אריזות. זה הקיק שלו. האלבום החדש של UNKLE, שנקרא War Stories, יצא החודש בעולם וכמובן שהוא יצא גם במהדורה מיוחדת שכללה דיסק אינסטרומנטלי, ובאריזה סופר-דופר מיוחדת.

עד כדי כך מיוחדת, שהמעריצים לא הצליחו לפתוח אותה.
פדיחה.

מה זה פדיחה? סופר-פדיחה. להתעקש על אריזה מיוחדת, שתבליט את המוצר שלך מעל העדר המשעמם של פלסטיקים ותהיה פריט מיוחד ואישי עבור המאזין, זה טוב ויפה. אבל להתחכם עד כדי כך שתצטרך לפרסם במייספייס שלך הוראות לפתיחת המוצר… ובכן, זו כבר התעללות במעריצים, ופשוט Bad for business.

אם נתקעתם עם הספיישל אדישן ואתם לא רוצים לפתוח אותה יותר לעולם – אחד המעריצים מצא דרך להתחכם לה. להבא – כדאי שאמנים ינסו לפתוח בעצמם את אריזת הדיסק שלהם לפני שהוא מופץ לחנויות.

איך לדעת מתי שומעים אתכם ברדיו

15 אוג'

"בשקט בשקט מחלחל אליך האלבום "הייקו בלוז", במעין צורה סודית כזאת, כמו האיש ששר אותו, כאילו לעצמו, אבל נוגע לך, בדרכו השקטה, במקומות נורא יפים בלב" – טל גורדון מראיינת את דויד פרץ.

חוץ מזה, רציתי לספר לכם משהו מגניב ושימושי, שכל אחד יכול להשתמש בו אבל הוא אקסטרה-שימושי למוזיקאים וללייבליסטים שביניכם.

[CC]

החברה הישראלית Hingi (שהיום למדתי שראשי התיבות של שמה הם Hear It N' Get It) מפעילה כבר כמה חודשים את מוקד 4144, שירות מצוין שמטרתו העיקרית פשוטה: לספר לכם מה אתם שומעים ממש עכשיו.
מה זאת אומרת? נניח שאתם יושבים באוטו ובדיוק התחיל ברדיו שיר יפהפה, אבל השדרן, יימח שמו, לא טורח לציין איך קוראים לשיר. מה עושים? האם מתקשרים לתחנה? מחכים לבדוק אם מישהו יעלה פלייליסט לאינטרנט? מתקשרים לכל החברים ושואלים "מה זה היה עכשיו, ממש עכשיו, בגלי צהל?!"
לא. פשוט מסמסים את תדר התחנה למספר 4144, ומקבלים מיד מידע על שלושת השירים האחרונים שנוגנו: שם אמן ושם שיר. אם אתם ליד מחשב ולא באוטו, אפשר פשוט לגלוש לאתר. היום בדקתי את העניין תוך כדי האזנה ל-88, והמערכת של Hingi זיהתה כל שיר תוך פחות מעשר שניות – שזה מדהים לגמרי. אז אם אתם נוהגים להתווכח עם חבריכם לאוטו על "מי שר את זה", או מאזינים לרדיו באופן כללי, מומלץ לזכור את המספר 4144, הוא יחסוך לכם הרבה זמן ומאמצים.

ומה יוצא כאן למוזיקאים? אה-הא. הסכיתו ושמעו.
המערכת של 4144 בנויה על מאגר עצום של מוזיקה, לפיו היא מזהה את השירים. אבל נניח שהוצאתם אלבום או סינגל לרדיו והוא חדש-דנדש. מישהו שומע ונדלק עליו, מסמס ל-4144, אבל המערכת לא מכירה את השיר, כי הוא חדש מדי. באסה, לא? הפסדתם חשיפה. לכן קוראים אנשי Hingi לשלוח אליהם כל דבר חדש שאתם מוציאים (הכתובת שלהם נמצאת באתר, תחת "צור קשר"). בתמורה, אם תעשו זאת בזמן הקרוב, תוכלו לקבל מהם דוחות השמעה חודשיים. היום קיבלנו את הדוח הראשון שלנו, על ההשמעות של דויד פרץ בחודש יולי, ומדובר ביופי של כלי עבודה. אנחנו יכולים לדעת בדיוק מתי השמיעו אותו (עד רמת הדקה) ובאיזו תחנה, וככה לשקלל איפה משמיעים אותו יותר, איפה פחות – וזה מידע שיעזור לנו בהמשך העבודה מול הרדיו. אם אני זוכר נכון משיחותיי עם ירון מ-hingi, השירות הזה ניתן באופן זמני בחינם, ובשלב מסוים הוא כנראה יעלה כסף. אז מומלץ לנצל את האופציה ולהצטרף עכשיו.

וכהערת צד, רציתי להתנצל (שוב?) על המחסור בעדכונים לאחרונה. אבל ממש בקרוב הלחץ התעסוקתי של בני ושלי יורד, ונהיה הרבה יותר פנויים לענייני לייבל (וכמובן גם עדכונים שוטפים כאן שכוללים יותר מלינק וחצי, אלא אשכרה מילים).

הפצה דיגיטלית בעולם אנלוגי

24 יולי

הפוסט הנוכחי יוקדש לאחד האלמנטים המשמעותיים לכל אמן עצמאי שרוצה להוציא לאור את המוזיקה שלו ולעקוף את גבולות הגלובוס החומרי (חברות הפצת דיסקים), לצלול היישר אל ההפצה הדיגיטלית (כמו אתרי iTunes, eMusic וכו') ובכך לצמצם עלויות (הדפסת דיסק) או אם כבר הוצאתם לאור דיסק – זו הזדמנות נהדרת להרחיב את מעגל ההפצה לחו"ל בצורת mp3 (נכון,בעל איכות מפוקפקת אם תשאלו אותי ודויד יקירנו כבר הרחיב על זה כאן – אבל קשה להתווכח עם מיליוני נגנים שהאות i דבוקה להם בתחילת השם).

אז איך מתחילים?
קודם כל רצוי שתהיה לכם הקלטה כלשהיא, גם לואו-פיי יכול לעבוד או ביצוע מרגש ל-"איש-זאב בחלוני" בליווי שקיות ניילון ונפיחות – כל עוד זה מוקלט, ייתכן שאי שם בצידו השני של האוקיינוס יש מישהו שישמח לשלם על זה כסף כדי שיוכל להתייחד עם היצירה שלכם באינטימיות שנוצרת בין שתי ממברנות האייפוד שלו.

Musicians Gear

יש לי טרק מעולה ואפילו הכלבה שלי מיצי מתארחת לסולו יללות קורעות לב – מה אני עושה?!
אוקיי, הירגע, נשום עמוק והאכל את מיצי שלא תנבח.
הבה נעשה סדר בדברים.
רוב אתרי המוזיקה בחו"ל לא ממש אוהבים להפיץ או לרכוש זכויות הפצה דיגיטאליות ישירות מאומנים לא מוכּרים: זה הימור מבחינתן וכאב ראש עצום להנהלת החשבונות, אז עצתי היא לא לבזבז את זמנכם בפנייה ישירה אליהם – בשביל זה יש מתווכים. בין המתווכים הפופולאריים ניתן למצוא את CD Baby, שרבים בקרב האמנים העצמאיים בארץ מצאו בה פינה חמה ואוהבת. אני, לעומת זאת, לא אוהב את העובדה שכדי לפתוח שם חשבון אמן, עוד לפני שמכרת דיסק אחד אתה נדרש לשלם 35$, על כן אני ממליץ על חברה אחרת – IODA והם אפילו לא דורשים דמי הרשמה, רק נתח של 15% מסכום המכירות (אנא עיזרו לבנימין למצוא מפיץ שיהיה מוכן לחטט באוזן תמורת אחוז דומה).

ספר לי קצת על… נו… איך קראת לזה?
IODA. כעיקרון הם משמשים חברת הפצה לכל החנויות המקוונות של מדיה דיגיטאלית – רשימה מסודרת של אתרים אליהם היא מפיצה ניתן למצוא פה. בנוסף, יש להם שירות מעולה בשם PromoNet. השירות הזה מהווה דרך נהדרת להפגיש בינך, האמן, לבין עשרות אלפי בלוגרים ורשתות חברתיות שמנויות על השירות הנ"ל וזה עובד בערך ככה: האמן בוחר מס' שירים שישמשו אותו כסוג של סינגלים למטרות פרומו, השירים הללו עוברים ל-PromoNet ומוצעים להורדה למס' גדול של מנויים, נניח פלוני בשם גיא חג'ג' שנרשם כמנוי ומחזיק בידיו בלוג (מופרך לחלוטין) בשם "עונג שבת" יוכל להוריד את השיר שלך, להתלהב ממנו כאילו אתה ג'ואנה ניוסום הישראלי ולשתול אותך כשיר השבוע בבלוג. ככה כולם מרוויחים – אתה זוכה לחשיפה כשאיזה דרדק עם בלוג מתלהב ממך ומפיץ את הבשורה והוא בתורו מרוויח, כי יש לו אפשרות לתת באופן חוקי וכשר את השיר שלך להורדה לקול מצהלות הקהל, כולם כאן מרוויחים בסופו של דבר.

ואוו, מגניב! אני רוצה להיות ג'ואנה ניוסום הישראלי ושגיאחה יתלהב ממני!!!
רד מיד מהשולחן ותלבש בחזרה את החולצה!
ולמה יש לך חזייה?!

אל תשאל – זה סיפור ארוך. אתה חייב להגיד לי איך בכלל נרשמים ל-IODA?
זה די פשוט, קודם כל רצוי שיהיה לך אתר אישי או לפחות בסטה ב-myspace כדי שתוכל להפנות את אנשי IODA להתרשם מהרפרטואר שלך. תתחיל עם מייל מנוסח היטב ונעים באנגלית שיכיל קישורים שונים להיצע המוזיקלי שלך, מנסיוני הם עונים יחסית מהר והם יתנו לך טיפול אישי וחם.

Looking for the Band

אוקיי, נניח והתקבלתי, השיר שלי הפך ללהיט ואני רוצה להגדיל את מס' החזיות שברשותי – איך אני חוטף מהם את הכסף?
קודם כל רצוי שמאזן ההכנסות שלך ממכירות ברשת יעלה על 25$. אם עלית על הסכום הזה, אתה עדיין צריך למלא כמה טפסי מס הכנסה באנגלית (שיסופקו לך עם כניסתך ל-IODA), ורק אז יונפק לך הצ'ק השמן ותוכל לחגוג באגף ההלבשה התחתונה במשביר.
היי, תעזוב לי את היד!

נכון שאתם הולכים להפיץ כך את דויד פרץ דיגיטלית ברחבי הרשת? נכון?
אהה… כן. אבל זה מידע מסווג – אל תגלה לאף אחד: ככה גם הפצנו את שני קדר ואת מורפלקסיס.

מי זה?
אין לי מושג..

איך לא להתייאש כשהדמו נדחה

19 פבר'

הקדמה מאת גיאחה:
אהלן חתיכות וחתיכים,
סליחה שוב שאנחנו מתעכבים עם החדשות הגדולות שהבטחנו לכם על הריליס הבא – אל תדאגו, זה יגיע ממש בקרוב, אנחנו סוגרים קצוות.
בינתיים, הנה משהו קטן למוזיקאים שביניכם. אתם מוזמנים להפיץ את זה בין חבריכם, אם תרצו (ונשמח אם תתנו לינק לכאן).

אף על פי שאנחנו מתעסקים במוזיקה, ובנימין הוא גם מוזיקאי, אנחנו לא מי-יודע-מה מומחים לנסתרות שוק המוזיקה. עם זאת, בכל זאת הצלחנו ללקט כמה תובנות בסיסיות בתחומים שונים, ומכיוון שבבלוג הזה אנחנו כותבים על אחורי הקלעים של הלייבל שלנו אבל גם על אחורי הקלעים של כל התחום, החלטנו לפרסם פה משהו קטן.

מה שקרה הוא שלהקה מסוימת שלחה אלינו דמו שלה. אהבנו את מה ששמענו באופן כללי, אבל בסופו של דבר החלטנו שלא נוציא את החומרים בלייבל שלנו, וכתבנו תשובה ללהקה. חברי הלהקה כתבו לנו בתגובה שהם קצת מתוסכלים, כי הם שלחו את הדמו כבר לכמה וכמה לייבלים, ותמיד קיבלו תשובה דומה: כולם אהבו את החומרים, אבל סרבו בנימוס להוציא אותם לאור אצלם.

בנימין ענה להם במייל פרודוקטיבי, שחשבתי שכדאי לחלוק גם עם עוד מוזיקאים. הוא מנוסח ללהקה הספציפית ההיא, אבל רובו יכול אולי להועיל גם לאמנים אחרים שעומדים בנקודה דומה של תיסכול-מה, כשהם עומדים עם דמו ביד ולא מצליחים לעשות איתו כלום. אז הנה כמה עצות מבנימין.

קריאה נעימה,
גיא

אהלן שוב.

ואיי ואיי, כבר קיבלתם סירובים מכל הלייבלים שהזכרת למעלה? שיט, אז קודם כל אל תתייאש – זה רק אומר שאתה שייך לאותם-90% האמנים שאינם מתקבלים ללייבלים הללו וזה בכלל לא סימן רע כי זה אומר יותר על הלייבלים מאשר עליכם כהרכב. לייבלים רגילים לקבל עשרות דמואים מכל מיני להקות (חלקן ממש קיקיוניות – האמן לי, שמעתי כמה כאלה מספיק :-) ) – העצה הכי חשובה שאני יכול לתת היא (שוב) – לא לוותר!

הרשה לי לרגע להפוך לאודטה ולהכין לך רשימת המלצות שתעזור:

1. תתייחס לדיסק הזה כאל דמו: הוא מציג יפה מאוד את היכולות שלכם כהרכב ואת הוירטואוזיות שלכם אבל כ"דיסק" הוא לא ממש מחזיק כי הוא מפוזר מדי, חלקו הגדול באנגלית וחלקו בעברית, ההפקה לא תומכת מספיק בשירים (היא אומנם נקייה אבל לא רגישה לריבוי הסיגנוני שלכם).

2. תופיעו כאילו אין מחר! – זו דרך מעולה לחקוק את השם שלכם בתוך המוח והלב של הקהל. תמצאו מקומות בתל-אביב בירושלים וחיפה, תופיעו בתשלום ואוליי גם בחינם, תחממו הרכבים ידועים יותר – אבל תופיעו! כך שלייבלים יתחילו לרדוף אחריכם ולא להיפך. זה גם יעזור להשחיז את השירים ולבנות אתכם כהרכב מגובש וגם יצור לכם קהל מעריצים, מה שמוביל אותי לנקודה 3.

3. תמכרו את הדמו הזה בהופעות! בעלות נמוכה תוכלו לצרוב כמה עשרות דיסקים עם עטיפה פשוטה ותמכרו אותם – זה יכניס לכם כסף ובנוסף ייתן לקהל שלכם אפשרות לרכוש את המוסיקה ולהרגיש שהם תומכים בכם.

4. שלחו את הדמו הזה ל-106fm בירושלים ותל אביב, תבדקו אם יש השמעות – מי יודע? אוליי איזה שדרן יידלק על השירים וינגן אתכם בלופים? :-) אני ממליץ גם לנסות לשלוח את זה לקוואמי בגלגל"ץ – יש סיכוי שהוא יידלק על כמה מהטרקים כאן. וחשוב לזכור – אל תשלחו את הדיסק סתם כך, הוסיפו לו קומוניקט נעים לעין וקריא והשתדלו לכתוב באופן אישי לעורכים.

5. תצלמו קליפ לאחד מהשירים ותשלחו לערוץ 24 – זה בעצם גלגל"צ של הטלוויזיה וייתכן שגם החשיפה שם תעזור לכם לגבש קהל מעריצים – אל תזניחו את הנושא הזה.

6. כשאתם כהרכב, תהיו מגובשים יותר ותאספו כמות גדולה יותר של חומרים ותשמרו על פוקוס סגנוני (פחות או יותר :-) ) – זה יהיה הזמן לחשוב ברצינות להיכנס לאולפן טוב. אבל: תעברו היטב על השירים, תסננו ותקצצו, אל תפחדו מזה! כמובן שלא תתפשרו על האמת האמנותית שלכם אבל גם אסור שתצאו מפוקוס – דיסק ראשון הוא אבן בוחן לכל הרכב, על כן אל תתפשרו על שום פרט ובטח שלא על הפקה.

7. השתמשו ככל הניתן בפלטפורמת האינטרנט: מיי-ספייס, אתר להקה, דגימות משירים או שירים להורדה, לאסט פמ, פורומים שבהם תוכלו להודיע על הופעות קרובות – זו דרך מעולה ללהקה לפרסם את שמה ברבים ולעשות זאת בחינם כמעט – כל מה שזה דורש רק לשבת על העכוז כשעה ביום ולגרום לאנשים להסתקרן כך שהם ירצו להכיר אתכם.

מהרגע הזה תוכלו לגשת ללייבלים מתוך נקודה של כוח ולא חולשה: תבססו את עצמכם כהרכב שמופיע, יש לכם כבר קהל קבוע והשם שלכם יהיה מוכר בציבור (מאוד מאוד חשוב).
אל תשכחו אגב שאתם תמיד יכולים להוציא לאור את הדיסק שלכם בעצמכם ללא עזרת לייבל, זה כבר לא כל כך מסובך כמו שזה היה פעם ומשאיר את הכל בשליטתכם.

בכל מקרה אני מקווה שעזרתי במעט. אל תהסס לשלוח לי מייל – אשמח לעזור ולייעץ ככל הניתן.
שוב, אני מאחל המון המון בהצלחה ומזל,
בנימין

יש לכם עצות נוספות? אנא, הוסיפו בתגובות!

איך לא להידפק כאמן/לייבל עצמאי

11 פבר'

שבוע טוב, חברים, מאזינים וכוסיות מדהימות שהגיעו לכאן בגלל שלייבל עצמאי זה הדבר הכי סקסי בארץ (או כך אנחנו רוצים להאמין)!

הפעם בפוסט שלנו, חידוש: טיפים והמלצות לאמנים ובעלי לייבלים!
בנוסף, זה אולי לא נראה ככה כלפי חוץ, אבל הרבה דברים קורים בשבועות האלה אצלנו ב-Hiss Records. אז הנה עוד פוסט לא-אחיד עם כמה נושאים ועדכונים, לא רק בענייני שני קדר (יאי! עוד חידוש!). ואם אתם אמנים עצמאיים, אל תפספסו את הסעיף האחרון בפוסט הזה, הוא לטובתכם!
בקיצור: הפוסט הזה יכול לשנות את חייכם.
אבל סביר להניח שזה לא יקרה.

א. לא רוצים דיסקים? קנו מפ3!
כן, גם אנחנו התקדמנו לעידן הדיגיטלי. רבים מכם, אנחנו יודעים, בכלל לא משתמשים בנגן הדיסקים שלהם, אלא מעדיפים להאזין למוזיקה מהמחשב או מנגן המפ3 המועדף עליהם. ואנחנו אומרים: סבבה! גם לנו יש נגנים כאלה, אל תשוויצו!

אבל אם עד עכשיו נמנעתם מלקנות את הדיסק של מורפלקסיס או שני קדר כי אתם לא באמת משתמשים יותר בדיסקים – אל חשש! עכשיו תוכלו לרכוש בצורה חוקית למהדרין קבצי מפ3 איכותיים שלהם, בשירות המועדף עליכם!

את Bloodlines של שני קדר אפשר בינתיים למצא רק ב-eMusic וב-Napster, אבל בקרוב היא תגיע גם לאייטיונז ושאר מקומות. הקליקו להנאתכם:
npasterlogo.gifemusiclogo.gif

את האלבומים של Morphlexis אפשר למצוא במלא מקומות!

itunes.jpgemusiclogo.gifnpasterlogo.gifrhapsody.jpg
ובעוד חנויות כאלה ואחרות… אל תגידו "לא ידענו"!

ב. איך לא לדפוק את האמן שלך 1: שקיפות
(אמנים, ראו את הסעיף האחרון: איך לא להידפק כאמן עצמאי)

כשפתחנו את Hiss, חרטנו על דגלנו כמה עקרונות, שזה מוזר כי לא היה לנו דגל ובאופן כללי, איך אפשר לחרוט משהו על פיסת בד? אם נשאיר לרגע את הלוגיקה בצד, חרטנו על דגלנו כמה דברים שחשובים לנו מאוד, ביניהם הגינות ושקיפות כלפי האמן. מה זה אומר? זה אומר שבניגוד ללייבלים אחרים שאנחנו מכירים (אם כי לא כולם, מן הסתם), לאמנים שלנו יש גישה בכל עת (גם באמצע הלילה) למסמכים בהם מפורט כמה עותקים מהדיסק שלו נשלחו לאיזה עיתון, לאיזו חנות, כמה עותקים נמכרו, כמה כסף יצא על כל דבר, כמה כסף נכנס מהחנויות, הכל הכל הכל. הכל חשוף ופתוח לאמן, כי זה הדיסק שלו ומגיע לו לדעת. איך עושים את זה? אנחנו ממליצים בחום על Google Spreadsheets, שם אפשר לפתוח מסמך דמוי-אקסל, ולתת הרשאות שיתוף למשתמשים אחרים. במילים אחרות: אתם יכולים לקבוע מי רשאי לצפות ולערוך את המסמכים שפתחתם. נורא קל ונורא נוח, ובעיקר מאוד הוגן.

ג. איך לא לדפוק את האמן שלך 2: הגינות

השבוע סגרנו עקרונית על האלבום הבא שנוציא! את האמן נחשוף בקרוב, בינתיים נוכל להגיד לכם שמדובר בזכר, ושם הקוד שלו בינתיים יהיה… אה… קורנליוס, או משהו כזה. ובכן, דיברנו עם קורנליוס על האלבום שלו, שאנחנו מקווים להוציא בסביבות מרץ-אפריל, והגענו לנושא הכסף. כי אין מה לעשות, עד כמה שאנחנו שקועים במוזיקה והכל, מסתבר שלייבל זה עדיין עניין של כסף. הוא אמר שהוא מתכוון להשקיע חלק מכספו בהוצאת הדיסק, והתחלנו לחשוב על דרך, שיטת חישוב, לפיה נוכל לקבוע כמה אחוזים מההכנסות והרווחים יקבל האמן במקרה כזה.
במקרה בו האמן לא משקיע שום כסף בריליס ואנחנו משקיעים הכל, הדיל הסטנדרטי שלנו הוא חלוקת רווחים של 50%-50% (אחרי שההוצאה הראשונית הוחזרה). בחברות התקליטים הגדולות החלוקה היא בדרך כלל לרעת האמן, אבל ככל שהצלחנו לברר, בלייבלים קטנים החלוקה המקובלת (וההוגנת) היא 50-50. נשמע לנו טוב. עם זאת, אם האמן שמוציא אצלנו דיסק משקיע חלק מהכסף, חלקו ברווחים יכול להגיע עד 70%, שזה כיף מאוד גם לו (כי הוא מרוויח יותר) וגם לנו (כי אנחנו צריכים להוציא פחות כסף על ההתחלה). אנחנו, כמובן, עדיין עושים את העבודה של הייצור, ההפצה, היחצ"נות וכל המסביב, לכן 70% הוא הנתח המקסימלי שאמן שלנו יכול לקבל, כי גם אם הוא שילם בכספו את כל הוצאות הייצור, עדיין מגיע לנו נתח על העבודה הרבה שאנחנו משקיעים סביב כל ריליס. מצד שני, הנתח המינימלי שהוא יקבל הוא חצי מהרווחים, ולא שקל פחות.
אז ברור שלכל לייבל יש שיקולים כלכליים משלו, אבל אנחנו ממליצים לכולם: פנקו את האמנים שלכם! אתם עובדים בשבילם, לא להיפך!

אה, ואנחנו משלמים.
מסתבר שזה לא מובן מאליו. היום בנימין התקשר לבית דפוס מסוים כדי לברר מחיר לגבי האלבום של קורנליוס, ושאל לגבי העטיפה של "שרות לאה גולדברג", שיצא בלייבל העצמאי נענע דיסק, כדי לדעת כמה עולה עטיפה מאותו הסוג. הדיסק ההוא יצא ב-2003, ובבית הדפוס אומרים שהלייבל עדיין לא שילם על העטיפות (!!!). אם זו לא גניבה, אני לא יודע מה זה.

ד. Random pics
שני ענייני תמונות שעשעו אותנו השבוע, הראשון הוא התמונה של dj_hummus מחזיק את מדבקת היס בגרמניה (וואו, המדבקות האלה ממש עושות חיים באירופה לאחרונה!), השני הוא האייטם שהופיע היום ב"הארץ" על פסטיבל פולקלה, בו בחר העורך (הנבון!) לשים דווקא תמונה של שני בהופעה. קול!
מצאתם תמונות נוספות שקשורות אלינו ברשת, או ידיעות בעיתון? ספרו לנו!

ה. טיפ טלפוני

כשמנהלים לייבל ולא גרים יחד באותו בית, פירוש הדבר הוא המון המון שיחות טלפון, כלומר הרבה כסף שנשמח לא לבזבז.
אז לא בזבזנו אותו. השתמשנו ב-Jajah. מה זה Jajah? זה שירות שנרשמים אליו בחינם, ומשכנעים גם את החברים שלכם להירשם אליו בחינם. בנימין ואני נרשמנו, ואז יכולנו לדבר בטלפון בחינם. איך זה עובד? בקלות. אני נכנס לאתר עם היוזר שלי ובוחר להתקשר לבנימין, ששמו ומספרו רשומים בעמוד שלי. מכיוון שגם הוא רשום בשירות, השיחה אליו היא חינמית (כן, זה עובד גם לרוב הארצות בחו"ל! חינם!). אני בוחר להתקשר אליו, ותוך שנייה מצלצל הטלפון שלי. "אנא המתן, ג'אג'א מחברים אותך" אני שומע, והטלפון אצל בנימין מצלצל. הוא עונה, והנה אנחנו מחוברים.
שימו לב שאם מתקשרים למספרים סלולריים או לחלק מהארצות, השירות עולה כסף. אל תדאגו, כשתבחרו מספר, השירות יגיד לכם אם זו שיחת חינם או לא. עומד לרשותכם קרדיט של 63 סנט, ואל תצחקו, זה לא מעט במחירים של ג'אג'א, גם אם אתם רוצים להתקשר לארגנטינה או סין.
שימו לב שאם אתם לא מתקשרים לאף אחד במשך שבועיים, אתם צריכים להירשם שוב, אבל גם זה חינם.

ו. איך לא להידפק כאמן עצמאי

מילה אחת: לקרוא. לקרוא היטב, לא לחפף, ולא לקחת כמובן מאליו.
היום קיבלנו משגיא, מלהקת "קוביאשי פורצלן", עותק מהסכם מתן אישור לשידור שקיבל מחברת Bit. חברת Bit מספקת שירותי מוזיקה לערוצים הדיגיטליים של HOT, ולמרבה השמחה הם מתכננים לפתוח שם ערוץ של אינדי ישראלי. "מעולה!" חשבנו בקול רם כשקיבלנו גם אנחנו את ההסכם הזה לפני כמה חודשים, "ערוץ אינדי ישראלי זה מבורך, ויכול רק לקדם את האמנים שאנחנו אוהבים!"
אבל אז קראנו את ההסכם, והתרגזנו מאוד. אני באמת מאמין שהחבר'ה בביט מתכוונים לטוב, אבל ההסכם שניסחו עורכי הדין שלהם מלא בניסוחים המשפטיים מעורפלים ופרוצים במקרה הטוב, ומסוכנים במקרה הרע – לאמן.
בואו נציץ רגע בנוסח הקצר של ההסכם שלהם, ואז נדבר:

אני נותן בזאת, ללא כל תמורה, לחברת ביט אינטראקטיב בע"מ או לכל חברה הקשורה בה היתר לעשות כל שימוש בכל השירים והיצירות שלי, מתוך הרפרטואר הנוכחי והעתידי, למטרות שידור בערוצי רדיו אינטראקטיבי ו/או באתרי אינטרנט הקשורים בהם, או בכל מדיום קשור או דומה אחר, בין במלואו ובין בחלקו, לכל מטרה שהיא, לפי שיקול דעתה של החברה.
מובהר ומודגש כי אין באמור לעיל כדי לתת לחברת ביט אינטראקטיב בע"מ כל זכות לעשות כל שימוש בכל חומר שהוא מעבר למה שמוגדר במפורש לעיל.
על פי בקשתכם, בכל עת, בהודעה של חודש מראש מתחייבת החברה להסיר החומרים ולהפסיק לעשות בהם שימוש.

הקטע האחרון ("מובהר ומודגש כי…") התווסף לנוסח המקורי אחרי שנדנדנו להם שהנוסח הזה בעייתי. אם התוספת מספקת אתכם, לכו על זה. אני באמת לא מבין למה חברה שיש לה עורכי דין לשירותה, לא ינסחו מסמך בהיר ומפורט יותר, ויהיו הוגנים ושקופים כלפי האמנים ששולחים להם את המוזיקה שלהם. "מעבר למה שמוגדר במפורש לעיל"? זו התוספת החשובה? מה שמוגדר לעיל הוא ממש לא מפורש! "שידור בערוצי רדיו אינטראקטיבי ו/או באתרי אינטרנט הקשורים בהם, או בכל מדיום קשור או דומה אחר, בין במלואו ובין בחלקו, לכל מטרה שהיא, לפי שיקול דעתה של החברה" זה מפורש? זה פרוץ לכל חשק של החברה!

הנה קטע ממה שכתבתי לחבר'ה מ"ביט" ופרסמתי גם ב"עונג שבת" בזמנו:

לפי הניסוחים בטופס שלכם, אם אמן מעביר לכם את הדיסק שלו, אז:
1. אין מניעה שתשמיעו אותו בחתונות, באתר בית אישי, ברדיו החרדי, תצרפו אותו בחינם לעיתונים, ותעשו בו מה שאתם רוצים, בלי לשאול אותו. ככה זה כשהנוסח בהסכם הוא: “למטרות שידור בערוצי רדיו אינטראקטיבי ו/או באתרי אינטרנט הקשורים בהם, או בכל מדיום קשור או דומה אחר”.
2. אין מניעה מצידכם לעשות אותו הדבר גם לכל שיר שהוא יוציא אי פעם, לכל הקלטה שהוא שיחרר רק במייספייס שלו, לכל חידוש או הקלטה מהופעה, דמו או הקלטה שלו במקלחת, גם אם הוא לא רוצה להוציא אותה לרדיו. ככה זה כשהנוסח בהסכם הוא “כל שימוש בכל השירים והיצירות שלי, מתוך הרפרטואר הנוכחי והעתידי”.
3. בשום מקום במסמך לא מפורט שמדובר בערוצי השידור של הכבלים. אם על זה אתם מדברים, תכתבו את זה בבירור. “חברת ביט אינטראקטיב” או “כל חברה הקשורה בה”, ככל הידוע לי, יכולה בעוד חודש להחליט שהיא מוכרת אוספי אינדי ולוקחת את כל הרווחים לעצמה, בלי לתת לאמן גרוש. שום דבר במסמך הזה לא מונע ממנה, ואם חתמתי על זה כאמן, אני מרשה לה לעשות את זה.

אז שוב – היוזמה של Bit באמת מבורכת ונשמח מאוד אם יעלה ערוץ אינדי ישראלי בערוצי המוזיקה של הכבלים הדיגיטליים, זה יהיה מגניב לגמרי וממש, ממש משמח. אבל לא אם זה בא על חשבון הזכויות המגיעות לאמנים. אז תיזהרו, אל תתפשרו על הזכויות שלכם כיוצרים ומוזיקאים, ועצתי היא לא לחתום על המסמך הזה לפני שמשנים אותו. אנא הודיעו לחבריכם המוזיקאים.

זה הכל לעת עתה. מחאות? רעיונות? תוספות? התפעלות מהסקסיות הרבה שטמונה בבעלי לייבל עצמאי? בתגובות, חבר'ה, בתגובות!