Archive | עידכונים לייבליים RSS feed for this section

דויד פרץ על הצלחה וחיפוש

21 דצמ

לא תמיד נפרסם כאן את "ד"ש מב"ש" – רשימת התפוצה המעולה של דויד פרץ, ולכן אנחנו ממליצים לכם בחום להימנות עליה – פשוט שלחו מייל אל cactus.records.bs@gmail.com ובקשו גם.
השבוע כתב דויד קטע נהדר על מהי הצלחה, ועל יצירה ללא פשרות אמנותיות. קראו והחכימו:
—————-

שלום

בפעם האחרונה שכתבתי לכם היה קיץ והעתיד נראה ארוך קרוב ופתוח. אך ממש עכשיו מסתיים לו עוד סתיו ישראלי אכזרי, מבולבל ואביך ואני תוהה איזה חורף משונה עומד לו בפתחנו. זה לא מקרה שההופעות שלי בשנים האחרונות מתרחשות סביב הזמן הזה שבו כדור הארץ משנה פאזה במסלולו ועונה חדשה מתחילה. מלימודי הגיאוגרפיה אני נוצר בקרבי תקווה שכאן, רגע שינוי המסלול, מיד לאחר הלילה הכי ארוך בשנה, מהמקום הנמוך והחשוך ביותר, מהיכן שכל סולמות הימים מתחילים לטפס, כאן יתחיל משהו אחר.

היום בבוקר קבלתי במייל הזמנה מאקו"ם להשתתף בסדנת שיווק וקידום המוזיקה בפיייסבוק. אני מבין שעולם המוזיקה השתנה לחלוטין בעשור האחרון, אני יודע שזו אולי הדרך האחרונה שנותרה למוזיקאים אלמונים להגיע לקהל. אך עדיין, בהכרה הרגשית שלי, משהו בהודעה הזו ובעיקר בחיבור בין מוזיקה, שיווק ופייסבוק, עושה לי רע מאוד. לא מזמן התארחתי בתוכנית המצוינת של קובי מידן אנשים בלילה. מידן הוא ללא ספק המראיין הקשוב והרגיש ביותר שראיין אותי. ואחת השאלות שהוא שאל אותי היתה מדוע אני לא מצליח/מוּכר/מוֹכר יותר. זו שאלה שנשאלתי לא פעם בעבר, ולרוב השאלה חלפה לי ליד האוזן. אולם דווקא מפני שהשאלות של מידן היו כל כך קשובות וענייניות, הטרידה אותי השאלה הזו ביתר שאת מאשר בעבר. אני מבין למה מנהל החשבונות שלי יהיה מוטרד, אבל למה זה כל כך מטריד אנשים שמגלים או מכירים את המוזיקה שלי שאני לא מצליח יותר? האם המוזיקה עצמה עולה בדרגה ככל שיותר אנשים מאזינים לה? האם העובדה שהשיר הזה נמכר ליותר אנשים בכדי להעיד במשהו על מה שהוא? האם הצלחה זה רק קיסריה והיכל נוקיה?

לא אכחיש, כשהתחלתי הצלחה ובעיקר הכרה, היו חשובים לי מאוד. אך ככל שהתבגרתי הבנתי שאהבה של קהל היא לא תחליף לאהבה של הקרובים לך, והערכה של זרים אינה תחליף להערכה עצמית, ובעיקר הבנתי שהיש הרבה מאוד דרכים למדוד הצלחה. האם ההצלחה לא יכולה להיות העובדה שאני יושב כרגע בסלון ביתי, צמוד לאולפן ההקלטות המשוכלל שלי, כותב את הגיגי לכמה מאות אנשים המתעניינים במוזיקה שלי . עושה את המוזיקה שמסקרן אותי ליצור, ללא תכתיבים ואילוצים של חברות תקליטים, מעלה אותה לרשת ללא מתווכים ומתווכחים ובעיקר נהנה מזה. חשוב לי להדגיש שאלו אינן שאלות רטוריות. אשמח לשמוע את דעתכם באם חשוב להיות "אמן מצליח" כדי ליצור מוזיקה מוצלחת או מכל סיבה אחרת.

לפני כמה חודשים העליתי לאתר הbandcamp שלי, אלבום ראשון מפרוייקט – "הפרעת קשב" אין זה מקרה שלא ספרתי לאף אחד על האלבום הזה ופשוט העליתי אותו. מדובר באלבום שונה ממה שהוצאתי עד היום. אלבום של מוזיקה ללא מילים. מוזיקה שנוצרה בעקיפין כתוצאה מזה שלפני כשלוש שנים אובחנתי כמי שסובל מהפרעת קשב חמורה. אין ספק שיש משהו אירוני בחיבור בין מוזיקאי להפרעת קשב, ומהאירוניה העגומה הזו נולד האלבום הזה. סבלתי מהפרעת קשב הרבה לפני שהובחנתי ככזה, מאז שהייתי ילד יש לי זכרון חי וחזק ממוזיקה, או יותר נכון מהדרך שבה האזנתי למוזיקה בהקשבה מרוכזת וקיצונית. אך לא למוזיקה עצמה הקשבתי, אלא למוזיקה שהסתתרה בתוך המוזיקה. האזנה שיצרה בי תחושה שבתוך ובין הצלילים, מסתתרת לה מוזיקה אחרת, מוזיקה נפלאה. אולי החויה הזו נוצרה מפני שילדים חווים את העולם כמי שנמצאים דרך קבע בטריפ של אל.אס.די, אבל כשהתחלתי להתעניין בהפרעות קשב ובהשלכות שלהן על פעולת המוח הבנתי שחלק גדול מאותה מוזיקה שבתוך המוזיקה, היה ככל הנראה הונאה עצמית שהמוח שלי עשה כדי לספק את רעבונו הבלתי פוסק לגירויים חדשים. שנים רבות לאחר מכן לכשהכרתי את מוזיקת האמביינט של בראיין אינו, הרגשתי שחזרתי לילדות, המוזיקה שלו היתה בדיוק כמו המוזיקה ששמעתי או אז, מוזיקה שמכילה בתוכה אינסוף עולמות צליל ומאז ומתמיד נמשכתי למוזיקה הזו שילבתי אותה בתוך הדברים שעשיתי (בעיקר בתקופת בלובנד) אבל איכשהו אף פעם לא ניסיתי ליצור מוזיקה כזו במנותק משירים.
לפני כמה שנים התחלתי להתעניין ביצירת מוזיקה גנרטיבית. חיפשתי ליצור מעין מכונה כזו שמוזנת בצלילים והמכונה, שהיא בעצם מטריצה אולפנית מורכבת, משנה את מה שאתה מזין לתוכה בדרכים נפלאות, משונות או מזעזעות ובעיקר בדרכים אקראיות. כך שכיוצר היו לי שני תפקידים בעשיית האלבום הזה, האחד היה להזין את המכונה בצלילים, להתחיל ולהניע את מסע הקסם, והתפקיד השני היה להקשיב לצלילים שנוצרו בתוך המטריצה ולהגיב אליהם. כך בעצם נוצר לו אלבום של חיפוש אחר צליל טהור, חיפוש אחר המוזיקה הנסתרת שבתוך המוזיקה, אלבום שבדיעבד הבנתי שהוא הדבר הכי קרוב לדרך שבה אני חווה את העולם עם הפרעת הקשב שלי. אני גם כאן ובמקום אחר, מקשיב ולא מקשיב, מאזין לצלילים, אך בעיקר שומע את המוזיקה שבין הצלילים.
אני מודע לעובדה שמה שכתבתי עשוי להיות לא מובן, או גרוע מכך להיקרא כאיזה קשקוש אמנותי. אם זו המחשבה שלכם, אני ממליץ לכם לא להקשיב לאלבום הזה. סביר להניח שתסבלו קשות, אבל אם מה שכתבתי נראה לכם מעניין, תנו ל"הפרעת קשב" האזנה לא קשובה, נאמר לפני השינה שהאורות כבר כבויים והרחשים הרחוקים הופכים להיות חלק מצלילי הלילה. אולי זה יעבוד, אולי זה ירדים אתכם אחרי שתי דקות בכל מקרה אני באמת מקווה שזה יעשה לכם משהו מעניין בחלומות.
נשתמע
ביי

דויד פרץ

דויד פרץ על מוזיקה בחינם

20 יול

[הקטע הבא לקוח מתוך רשימת התפוצה החודשית של דויד, ד"ש מב"ש. אם אתם רוצים לקבל אותה למייל שלכם מדי חודש – וכדאי לכם! – פשוט שלחו מייל לכאן]

לא בדקתי את נתוני השירות המטראולוגי, אבל חודש יוני 1999 זכור לי כחודש חם במיוחד. אולי זה בגלל שאת רובו ביליתי במכונית החבוטה וחסרת המזגן של אלעד שופן, שותפי ללהקת בלובנד, עמוק באמצע הדרך בין תל אביב לבאר שבע, נוסעים הלוך ושוב אל העיר הגדולה בכדי להשלים את הפרטים האחרונים הנוגעים להוצאתו של האלבום הראשון שלנו, בלובנד.

קרה המקרה ובאותו חודש ממש בא לאויר העולם שירות מוזר ומשונה שנקרא "נפסטר". חמש דקות אחרי שהפעלתי את התוכנה וחמישה ימים לאחר מכן כשסיימתי להוריד שירים שעליהם קראתי ואותם חיפשתי במשך שנים (ספיציפית זה היה הבוטלג המגה-נדיר של אלטון ג'ון לפני הפרסום הגדול שלו. תקליט שיצא רק לחברות מולו"ת ובו אלטון בצע ארבעה שירים של ניק דרייק, איך קרה שאלטון ג'ון הקליט את ארבעת השירים האלו זה סיפור מרתק כשלעצמו רק אני לא בטוח שהוא מרתק אחרים לכן לא ארחיב.:) הבנתי שלושה דברים.
א – זה הסוף של חברות תקליטים, חנויות דיסקים, ובאופן כללי תעשיית המוזיקה כפי שהיתה עד אז
ב – המושג "נדיר" הפך לנדיר
וג – בעתיד כל המוזיקה תהיה מרושתת.
בחיינו.

מיד לכשיצא האלבום של בלובנד שיתפתי אותו ברשתות השיתוף של אותה תקופה, הנפסטר ולאחריו הסולסיק, הדבר הוליך לכמה שיחות הזויות ומשעשות להפליא עם אנשים שהורידו ממני את בלובנד אך החלו לגמגם ולהתנצל כשגילו שאינני איזה מעריץ של הלהקה המשתף קטעים שלה, אלא חלק ממנה. "אה, אני מבטיח שאקנה את הדיסק כשיצא לי, אני צעיר מדי ואין לי כסף לקנות את הדיסק שלך, אוי, אני ממש מצטער חשבתי שאתם "בלוזבנד" ומיד מחקתי את הדיסק מהמחשב", וכמובן השאלה שתמיד עלתה – "רגע אם אתה בלהקה, למה אתה משתף את המוזיקה שלך בכלל?
למרות שיש אנשים שבטוחים אחרת (נאמר רואה החשבון ומנהל הבנק שלי) אני מאוד אוהב להרוויח כסף מהמוזיקה שלי, למעשה, למרות שלכסף אין ריח, אני יכול להבטיח לכם שלכל שקל שהרווחתי עבור המוזיקה שלי יש טעם מתוק מכל שקל אחר.

<a href="http://davidperetz.bandcamp.com/album/--5">ערים וזכרון 2 by David Peretz דויד פרץ</a>

ואגב זו ברכה שקללה בצידה, אין כסף שאני מתקשה יותר לבזבז יותר מאשר כסף שמגיע אלי מתמלוגים או מכירת דיסקים, אבל זה כבר עניין אחר.
אני לא קפיטליסט באופיי; אבל כשמישהו משלם לי עבור היצירה שלי זה ממלא אותי בשמחת עניים העשירים בחלקם, שמחה מוצדקת ומוסרית, שמחה שמלווה בהכרה הזו שמישהו אי שם, שאולי אני בכלל לא מכיר, התרגש/התלהב/העריך עד שהוא יעשה את הדבר המוזר הזה וייתן למישהו כסף על מה שקיבל בחינם. מישהו ששלח לי פעם צ'ק הביתה, צירף לצ'ק ההוא הודעה אישית, "אני לא משלם לך עבור המוזיקה שלך, אלא בעבור הדברים שהיא עשתה לי…"
למרות שהצ'ק היה גדול בהרבה ממחירו הרשמי של הדיסק באותה תקופה, ההודעה ההיא שימחה אותי יותר מהצ'ק עצמו.

עכשיו, למה אני מספר לך על כל העניינים האלו? אל דאגה, אינני בא לבקש מכם כלום, אלא רק לשתף אתכם בחויה המוזרה הזו של קבלת כסף עבור היצירה שלך. כשאני חושב על זה, זה נס קטן שאתה יוצר משהו גם בלי שאף אחד ישלם לך עליו, נותן אותו בחינם ובכל זאת מישהו רוצה לשלם עליו כסף. ובעיקר כדי לספר שאחרי הרבה שנים, סוף סוף יש מקום לא בתוכי שבו נמצאת כל המוזיקה שלי. הודות לעשייתה של חברתי לחיים והמנהלת הבלתי נלאית שלי – ענת, סוף סוף ניתן לשמוע את כל המוזיקה (כמעט, יש עוד דברים שיתווספו לשם) שהוצאתי עד היום במקום אחד ובחינם. ואם אתם רוצים גם ניתן לשלם שם עבור המוזיקה, אבל שוב, אני חוזר ומדגיש, זו לא המטרה של המייל הזה. המטרה היא לשתף ליידע ולספר.
אז הנה הלינק לדף שלי בבנדקמפ, ואני מקווה שעד סוף הקיץ יעלו לשם עוד כמה דברים ישנים וחדשים ואני אמשיך לעדכן בד"שים מבשי"ים וכולי, בנתיים אזכיר שביום רביעי הקרוב אני מופיע בפסטיבל סמילנסקי בבאר שבע עם הלהקה (דודו חמד, גיל נמט ונדב אזולאי). הרבה זמן לא ניגנו ביחד וזה בדרך כלל מתכון או לאסון או להופעה חד פעמית, ולרוב שניהם בו זמנית.

בכל מקרה שווה לבדוק את העניין וזה בחינם אז אם אתם בסביבה ראו עצמכים מוזמנים לזרוק עלינו מזומנים (אוקי זו בדיחה 🙂

שיהיה יום קר יותר וטוב יותר נעים יותר , וצום ואבל משמעותיים למתאבלים ולצמים בתשעה באב.
ביי בנתיים
דויד

[הקטע הבא לקוח מתוך רשימת התפוצה החודשית של דויד, ד"ש מב"ש. אם אתם רוצים לקבל אותה למייל שלכם מדי חודש – וכדאי לכם! – פשוט שלחו מייל לכאן]

תנו לנו את הכסף שלכם

12 יול

ברצינות, מה עוד יש לכם לעשות איתו?

by Jenny Faber

רק רצינו לעדכן ש"מוזיקה למזמוזים" של ישי קיצ'לס, שזה הדבר שמעסיק אותנו יותר מכל בזמן האחרון, הופץ ונמצא ברגע זה ממש בחנויות ארצנו הגדולה, היפה והצודקת. אם לא בא לכם לקום מהכורסה אתם יכולים לקטוף לכם עותק במוזיקהנטו או, אם אתם כבר מתעצלים ומזמינים מהרשת, פשוט מהחנות שלנו כאן (ואז לא תשלמו משכורות של מנהלי חנויות ושל העובדים שלהן, אלא תשלמו ישר לאמן).

חשוב אף יותר: אם נכנסתם לחנות, דרשתם את העותק של "מוזיקה למזמוזים" המגיע לכם על פי חוק ונעניתם ב"אה… אני חושב שאין לנו את זה", דווחו לנו מיד! ואנחנו נצא מהבית, ניסע מהר למשרד של המפיץ שלנו ברחוב פינסקר בתל אביב, ונרביץ לו על הראש עם נבוט. רק ככה הוא מבין.

שתי בחורות מתמזמזות

26 מאי

וואו, אני פשוט יודע שהכותרת הזו תביא לנו אלפי ילדים בני 15 מגוגל. שלום ילדים, כאן יש מוזיקה טובה, הכותרת על הבחורות המתמזמזות היא סתם מתחכמת.

שתי בנות שאנחנו אוהבים הספיקו להתייחס ל"מוזיקה למזמוזים" של ישי קיצ'לס מאז הוצאנו אותו להאזנה מוקדמת ברשת. סנונית ליס ב"נענע" ביקרה ושיבחה את האלבום, הנה ציטוט נבחר:

החיים של כל אחד מאתנו מלווים במידה מסוימת של צרימה שאנו מסכינים איתה כדי לשרוד את המציאות. ב"מוזיקה למזמוזים" קיצ'לס מסרב לצרימה הזו, הוא מתמקד בה, מגדיל אותה, ומשתמש בה כחומר גלם ליצירה שלו. הוא מנסח אותה ברהיטות חסרת בושה ומציב אותה בקדמת הבמה, כשהיא עטופה ברוק מלודי. קיצ'לס מכוון זכוכית מגדלת אל נקודות החיכוך, הוא שואב מהן להט והשראה, הוא מתאר סיטואציות מגושמות וגסות בנינוחות שעלולה לעורר בכם אי נוחות – וזו גדולת האלבום.

ובמגזין הכרומו החודשי והחתיכי של "גלריה" ב"הארץ" הקדישה נויה כוכבי בוקסה קטנה ונלהבת לבייבי החדש שלנו:

נויה כוכבי על ישי קיצ'לס בגלריה

אדיר, נכון? והדיסק עדיין לא יצא!

אם אתם עיתונאים, בלוגרים או שדרני רדיו שרוצים לכתוב ביקורת על האלבום, כתבו לנו ונשלח לכם עותק (דיגיטלי כרגע, פיזי מאוחר יותר) בשמחה ובגיל.

<a href="http://music.hissrecords.com/album/-">מאבן לאבן by Hiss Records</a>

האזינו ל"מוזיקה למזמוזים" במלואו!

16 מאי

ישי קיצ'לס - מוזיקה למזמוזים (עטיפה קדמית)

הו, האלגנטיות!!! לא! כבו אותה, היא דוקרת את עיניי הרכות!

אנחנו לא יכולים. היא כאן כדי להישאר. מצטערים.
ברוכים הבאים לאתר המחודש שלנו, שהוא בעצם אותו האתר אבל עם עיצוב חדש לגמרי. לא עוד אותה אפלוליות מקריפה ובלגן בבאר הצידי, מעכשיו הכל הרבה יותר מרווח ונעים. אם אתם קוראים את זה בקורא ה-RSS שלכם, אל תתעצלו – בואו לראות איך האתר נראה בדפדפן. נשארו לנו עוד כמה דברים קטנים להוריד מהם את ניילון הפקפקים, אבל בגדול כבר גמרנו. אם יש לכם הצעות לשיפור – אל תתביישו, ספרו לנו בתגובות.

החדשה הגדולה באמת שלנו אלגנטית הרבה יותר, והיא – מוזיקה למזמוזים, האלבום החדש של ישי קיצ'לס היקר שלנו, ניתן מעתה להאזנה מלאה אונליין ולהזמנה מוקדמת, ממש כאן בחנות המחודשת שלנו!
וכן, זו העטיפה הקדמית היפהפיה שלו שמתנוססת שם למעלה במלוא עסיסיותה, פרי מעשה ידיו ומחשבו של גיא ביבי, על פי יצירה של ארנט ואן טריכט.

<a href="http://music.hissrecords.com/album/-">מאבן לאבן by Hiss Records</a>

אם עדיין לא שמעתם את האלבום החרמני, הקולנועי, היצירתי והחצוף הזה (וב"חצוף" אני לא מתכוון לילד שובב עם כובע מצחייה ונזלת, אלא לבחורה שמרימה את קצה החצאית שלה באמצע המסעדה) – וברור שלא שמעתם, איפה תשמעו? – סמכו על ההמלצה הכי חמה שאנחנו יכולים לתת לדיסק: אנחנו מוציאים אותו בעצמנו. עד כדי כך אנחנו אוהבים אותו.

עד שהדיסק (דיסק של ממש! פלסטיק והכל!) ינחת על מדפי החנויות בסוף החודש, תוכלו לטחון את האלבום כאן בנגן שמעל הפסקה הקודמת, או בהיכל המוזיקה המפואר של היס רקורדס יחד עם כל שאר האלבומים שיצאו אצלנו. אם אתם בכלל בזים לפלסטיק ורק רוצים לטעון את האייפד החדיש שלכם בקבצי מפ3 או FLAC איכותיים ופריכים של הבייבי החדש, לא תצטרכו לחכות עד סוף החודש, ותוכלו להוריד את כל האלבום (+הפתעה!) תמורת כמה שתרצו, החל מ-15 ש"ח, ובאיזה פורמט שתבחרו. אין יותר פשוט מזה: צריך רק ללחוץ Download.

פיו!

בשבילכם זה אולי פוסט קטן נחמד, אבל בשבילנו מדובר בשיא קטן בעבודה קשה מאוד של הזמן האחרון. חלק גדול מהעבודה הזו עוד לפנינו. בזמן שאנחנו מזיעים, אתם מוזמנים לשוטט קצת בבלוג המחודש שלנו ובאלבום החדש שלנו, ולהשאיר את תגובותיכם – לטוב, לרע ולנערה – כאן בפוסט.

אוהבים אתכם,
מתרגשים בטירוף,

גיא ובני.