הנה חדשה שאין לה הרבה ערך חדשותי, אבל יש מה ללמוד ממנה אם אתם מוזיקאים שמחזיקים מייספייס: לאחרונה שינינו כליל את עיצוב המייספייס של היס רקורדס. אבל מכיוון שיש מחשבה מאחורי העניין, כזו שעשויה לעזור גם לאחרים, החלטנו לספר כאן למה, בעצם, עשינו מה שעשינו.
אני יודע – לא מי יודע מה מרגש. בנימין עבד על העיצוב בפועל, אני הצצתי מדי כמה ימים ונדנדתי לו שיעיף כבר את התגובות וכאלה דברים. עשינו הרבה מאוד שינויים, ועכשיו עמוד המייספייס שלנו לא ממש נראה כמו עמוד מייספייס. אז למה בכלל להתאמץ?
הנה הנחת היסוד: חשוב להיות במייספייס.
אם אתה לא שם אתה עדיין קיים, אבל לא בעיניי רוב מי שמחפש אחריך בגוגל. אם ראיתי הופעה, קיבלתי פלאייר, המליצו לי על הלהקה שלך, אלך לחפש אותה בגוגל. אם יעלה לי מייספייס (ומייספייס עולה גבוה מאוד בתוצאות חיפוש של גוגל), אבחר בו כלינק הראשון, הרבה לפני פוסט שכתבו על הלהקה או איזכור שלה בוואלה. כי במייספייס אני מצפה לקבל כל מה שאני רוצה לדעת: איך אתם נשמעים, מי אתם, איך אתם נראים.
הנה הבעיה: מייספייס זה חרא.
הנגן שלהם מחורבן ומוגבל, העיצוב שלהם מזעזע (אוי ואבוי אם אתם שמים טפט מקושקש מאחורי טקסט – כבר הפסדתם חצי מהגולשים), והם עדיין מכוונים להיות רשת חברתית למרות שרוב המוזיקאים משתמשים במייספייס ככרטיס ביקור – ובפייסבוק ו\או טוויטר כרשת חברתית.
הנה הפתרון: תהפכו את מייספייס לשלכם.
זה מה שעשינו, וה"למה" שמאחוריו:
1. שינינו את העיצוב
למה? כי הוא היה מכוער ומבולגן. יש המוני אתרים שמציעים לכם עיצובים נאים מוכנים מראש כדי שלא תשבו שעות לריב עם הקוד. בנימין בחר בחוכמה בצבעים שקטים ונעימים, ובמבנה מסודר מאוד – אנטיתזה לבלגן השורר ברוב הפרופילים במייספייס. אפילו האמן הזה, שמקודם בעמוד הראשי של מייספייס, מחזיק עמוד זוועה: ארוך כמו הגלות, מלא בדברים לא חשובים, ובעיקר נטול סדר הגיוני.
2. סידרנו לפי חשיבות
למה? כי רוב האנשים לא גוללים. הם מגיעים לעמוד חדש ברשת, מסתכלים סביב, ואם הם לא מוצאים מה שחיפשו הם הולכים.
בפריים הראשון של המייספייס שלנו יש הסבר על מי אנחנו, קישורים לתמונות (דבר נחוץ אם אתם רוצים להיות עיתונאי-פרנדלי) ולמקומות החשובים שלנו (בלוג, יצירת קשר, טוויטר) והאזנה לכל האלבומים שלנו.
גללתם קצת? קיבלתם את ההופעות הקרובות שלנו. אחר כך החברים (ארבעת האמנים שלנו ראשונים, כי זה מה שאנשים יחפשו) והתמונות מפליקר. אחר כך קליפים ועדכונים מטוויטר. בסוף בסוף פוסטים במייספייס, בלוג שבו אנחנו לא ממש משתמשים.
פשוט: מהחשוב אל הלא חשוב – חשבו מה אתם רוצים להבליט, שימו אותו למעלה. ובבקשה, בלי תמונת כותרת עצומה.
3. העפנו את התגובות
למה? זו הייתה ההחלטה הכי שנויה במחלוקת, והיחידה שבנימין ואני באמת התווכחנו עליה. אני אמרתי תעיף, הוא אמר תשאיר. בסוף העפנו, לשמחתי (ואפילו בנימין מודה שעדיף ככה!). אבל למה? ראשית, התגובות הן בלוק ארוך מדי בעיצוב. שנית, הן לא מעניינות אף אחד. בימינו, כאמור, אם אתה רוצה לדבר עם אחרים ברשת אתה תלך לפייסבוק או לטוויטר. מייספייס? אף אחד לא באמת מגיב במייספייס, אלא מפרסם. וזה מאוד יפה שללהקת שולמית והציציות יש הופעה ביום שישי, אבל זה לא צריך להופיע אצלנו. עמוד המייספייס הוא כרטיס ביקור שלכם, לא לוח מודעות של אחרים.
לא רוצים להעלים לגמרי? בסדר, אז תעיפו הכי למטה שאפשר, וחסמו את האפשרות לפרסם תמונות. זו הדעה שלנו, לפחות.
3. העפנו את הנגן
ושמנו במקומו נגנים של Bandcamp לכל האלבומים שלנו. זה כל כך מובן מאליו מבחינתי שלא ממש צריך להסביר, ובכל זאת: הגולשים רוצים מוזיקה, לכן הם באו למייספייס. הנגן מגביל אתכם? תיפטרו ממנו, יש אלטרנטיבות טובות יותר.
זהו. בשבילנו זה עובד, ובתכל'ס זה לא לקח יותר מדי זמן או כוח לעשות.
עוד פרופיל מעודכן וחכם: Al Hotchkiss שם את הכל בטור אחד, מהחשוב ביותר להכי פחות חשוב.
זוועה: The Sleepers.
מסכימים עם הגישה שלנו? העבירו לחבריכם המוזיקאים, ועדכנו אותנו אם שיניתם את המייספייס.
לא מסכימים? נשמח לשמוע את דעתכם בתגובות. אנחנו לא נושכים, להיפך, אנחנו אוהבים ללקק.
הירשמו לעדכונים במייל | עקבו אחרינו בטוויטר | בואו להופעה של Morphlexis VS Pits במוצ"ש!
) שני קדר, דויד פרץ ואנוכי כשעל הפקת האלבום והאירוע מופקד גיאחה הגיבור שנושא הכל בעוז על גבי כתפיו החסונות (לא תאמינו כמה קשה להפיק דיסק רב משתתפים שלא להזכיר בכלל 2 ערבי הופעות!).
