קיצ'לסיזם

21 יונ

מוזיקה למזמוזים

לא הצלחתי למצוא שום כותרת אחרת לפוסט הזה שמנסה לסכם את הערב המרגש שהיה שלשום בדירה פרטית המכונה "הצריף" בקומה הרביעית של שד' בן-גוריון 88 – כי האנשים הראשונים שראיתי אחרי שעצרתי את המכונית לצד המדרכה הרותחת באחר-צהריים-גיהנומיים של שבת תל-אביבית היו האחים לבית קיצ'לס שירדו למטה לעזור לפרוק את ארגז הדיסקים הטרי (!!!), את סיר פולי החומוס החמים ושקיות המצרכים שהועלו בזריזות, בעוד אני חוזר למכונית כדי להחנות אותה בחניון המצחיק שמתחת לעיריית ת"א (וזו ההזדמנות לציין שאח"כ כשיצאתי מהחניון ורציתי לשלם – גיליתי שאני צריך לקחת משכנתא. אם לאחר המוות יתברר שאכן קיים גיהנום והוא מכיל שבעה מדורים, לא אתפלא אם שישה מהם שמורים במיוחד לעובדי עיריית תל-אביב).

אם יש רגע באותו יום שבת שאני מצטער שפספסתי זה ללא ספק אותו רגע מדוייק בו ישי קרע את עטיפת הצלופן מעל פני עותק טרי של אלבומו, "מוזיקה למזמוזים", פתח לרווחה ודיפדף בחוברת המילים וראה את מה שהיה עד אז בעצם פרי דמיונו מקבל צורה ממשית של דיסק, של אלבום חדש עליו חתום שמו באותיות חומות וכהות.

כפי שאמרתי לקהל רגע לפני שישי התיישב ליד הפסנתר לנגן – כל מה שהיה כרוך בצד הטכני של הוצאת הריליס הזה היה סוג של הימור מבחינתנו לכן לא עידכנו כאן בבלוג בנוגע לכל פרט קטן הקשור לדפוס או לדיסק עצמו, אלא פשוט נתנו את אמוננו בעולם וקיווינו לטוב (גם אם זה כלל להחזיק בכל אחד מ-21 האצבעות שלנו חזק מאוד). כפי שהסתבר – ההימור השתלם ובזמן שאני כותב את השורות הללו מחזירים לי מבט מפינת החדר ארגזים גדולים וחומים האוצרים בתוכם המון "מוזיקה למזמוזים". רוצים גם?

ישי על הפסנתר, צילום: גל בזל

ישי מנגן בפסנתר שניצב בסלון הדירה כשמסביבו יושבים בדממה אורחים, עשרות אנשים שאני לא באמת מכיר אבל בנקודה אחת באינסוף הזמן הם מתכנסים בחדר הסלון ומאזינים בריכוז לישי קיצ'לס מחליק אצבעות על פני מנענעי הפסנתר ושר על רוח, על נינג'ה אמריקאי בפריז, על אהבה אחרי השקיעה, על מזמוזים. באותו רגע, לא היתה באמת משמעות לכך שלא הכרנו אחד את השני – המוזיקה הצליחה להפוך אותנו למשפחה. משפחת קיצ'לס המורחבת. אני מניח שזהו כוחה הגדול של מוזיקה, ואולי אומנות בכלל, ליצור קרקע משותפת וחוויה קולקטיבית דרך אהבה לשירים או לצלילים לאנשים שלפני רגע רק אמרו זה לזה את ה-"שלום" הראשון.

בנוגע להמשך הערב אני מעדיף להפחית בדיבור, כפי שישי אמר לנו לקראת הסוף כשנפרדנו:"בואו נשאיר את החוויה הזו חד-פעמית – מי שהיה כאן יזכור". אמן.

אני רק רוצה למסור בשמנו (גיאחה ישי ואני) המון המון תודה למי שהגיע והצטרף למשפחה ולכיף בכלל.

ישי על הפסנתר, צילום: ערן כ"ץ

לכל אלה שהזמינו את האלבום בהזמנה המוקדמת – הדיסקים עושים בזה הרגע את דרכם אליכם! (במידה ועד תחילת/אמצע שבוע הבא הדיסקים מתעכבים – אנא צרו עימנו קשר!)

2 תגובות לפוסט “קיצ'לסיזם”

  1. שני 21. יונ, 2010 at 16:59 #

    קצת קיטש מעולם לא הרג אף אחד.

    (מתגעגעת)

  2. ג'ים 21. יונ, 2010 at 23:03 #

    היה מעולה, מרגש, טעים ומהנה (לאו דווקא בסדר הזה 🙂 )

השאירו תגובה!