[רוצים לקבל עדכונים מדויד פרץ + מוזיקה בלעדית להורדה? הירשמו לרשימת התפוצה שלו]
שלום חברים
במשך שנים סברתי שאלבומים, צריך לעשות כמו יחסי מין, לאט ובטוח. אבל השנה הפרתי את כל הסטנדרטים שלי וסוף כל סוף לאחר זמן עבודה קצר במיוחד של שנה וחצי, יצא האלבום/פרוייקט "כולם מעשים בודדים", שבו אני שר משירי המשורר אורי ברנשטיין (כמה שינים יא אללה). מאחר ואתם פה כבר כמה פעמים אז סביר להניח ששמעתם על האלבום הזה לא מעט בדרך, אבל עכשיו הוא יצור שקיים והולך בזכות עצמו לחנויות התקליטים או מתגנב להופעות שלי ושם הוא מוכר את עצמו לכל המרבה במחיר! (אוקי אני יודע, האלבומים של היום זה לא מה שהיה פעם, אין להם שום כבוד עצמי והם מוכרים את עצמם בחמישים שקל, רק בשביל לא להרגיש בודדים, והאלבומים היום, כולם מעשים בודדים… )
לא תכננו את תאריך היציאה, אבל בסופו של דבר העטיפה יפה וסתוית (שעצבה וצילמה מיכל שולמן המוכשרת) הסתנכרנה לחלוטין עם מזג האויר הרפוי הזה. איכשהו אני חש שהאלבום הזה מרגיש הרבה יותר נכון כשקר וחם בחוץ בו זמנית. אבל עם מעט ההערכה העצמית שאני רוכש לעצמי מדי פעם במכולת של החיים, אני יודע שאין לי שמץ של יכולת להגיד על האלבום הזה משהו בפרספקטיבה מאחר ואני יצרתי אותו ויצירה מעוותת כל פרספקטיבה. אז בואו ניפרד כידידים כבר עכשיו.
שלום ידידים
רגע, מה לא הלכתם?
מה אתם רוצים לקרוא עוד משהו על האלבום?
בטוחים?
ממש ממש בטוחים?
טוב אז אם אתם ממש ממש מתעקשים…
ובכן מדובר באלבום שבו אני מממש (המממ כמה ממים….) את כישוריי הבימוי ההוליוודי שלי, ולכן החלטתי להתייחס לכל שיר באלבום כאל מיני-סרט ( במחשבה שניה אני מבין שחבל שלא התייחסתי אליו כאל סרט מיני…) שבו המילים של המשורר הם התסריט והמוזיקה היא הסרט.
נשמע מוזר? קחו למשל את השיר הפתוח של האלבום – "מעל עננים", השיר שמתוכו לקוח שם האלבום – "כולם מעשים בודדים". הנה הטקסט לפניכם:
זה זמן רב שאני מסרב, לבוא עם עצמי בדין
אני יושב, והולך, ועומד. וכולם מעשים בודדים
וכשאני נוסע מעל הארץ, כשאני באויר
בין שמי להבים בשעה נידחה, אז אני מעביר
את עצמי ממקום למקום, מעל עננים,
נדמה לי לרגע יקר שלא סר חיני
שיומר המראה שתשמע נגינה,
שירדו מחנות, מראשי ההרים רק תנועות נכונות, אחדות.
ויחל מבראשית ושונה, איש נרמז בקלות
אך בקי וזהיר, איש יושב ולא זז
ורואה בעוצמה מוכרה, בדיוק שמכאיב
איך גז נוף של זיו אחר נוף של זיו
איך איננו על סף הגנים, איך ערבית,
איך איננו רואה מרחקים איך איננו מביט.
כשקראתי את הטקסט זיהיתי וחשתי באותו מצב יחודי מוכר ומורכב שבו אתה מתקדם במהירות עצומה אל יעדך ובכל זאת תקוע במקום. גבוה מעל הכל אך מרגיש שפל מאי פעם, מקום שבו חייך נתונים לגחמות איתני הטבע ואתה תלוי על חוט השערה של חוקי הפיזיקה. והנה למרות הסיטואציה הזו האיש מסרב לעשות חשבון נפש עם עצמו. וכל חייו מעשים בודדים.
אז איך מעבירים את התחושה הסטטית ודינמית כאחת של המטוס מעל העננים, איך מעבירים את רוגע מרבד העננים עם הלמות הלב הממאן להתחשבן? כשהתחלתי עם השיר הזה לא היה לי מושג.
היום כשאני מתסכל אחורה אני רואה את הדרך אל השיר בצורה ברורה, אבל בואו נבהיר דבר אחד כבר מעכשיו, העבודה שלי על השירים היא לרוב אינטואיטיבית ולא שכלתנית, ככה שיוצא לך לא פעם להבין למה ומה עשית רק במבט לאחור.
השיר התחיל עם פריטת אקורדים מתגלגלים שכאלו, משהו שנשאר אצלי באצבעות מלנגן הרבה שירים של לאונרד כהן. הבסים הלכו וירדו בכל אקורד אבל הצלילים הגבוהים נשארו סטטים לחלוטין, תקועים בתוך עצמם, מסרבים לזוז עם הבסים ולעגל את ההרמוניה. לאורך כל הבית נשארו הצלילים התקועים להדהד ובאינטרקציה עם הבאסים המתחלפים יצרו מהלך הרמוני די מוזר, שבו כל האקורדים נשמעים טיפה מעוותים עם כל מיני תוים שלא אמורים להיות בתוכם ובכל זאת הם שם.
הייתי צריך למצוא את הקצב של הלמות הלב החשאי, את הדם שמתנחשל בעורקים מהמתח הפנימי שגואה אל נקודת הרתיחה למרות שמבחוץ זה נראה כאילו אתה יושב בשלווה.
אז איך יוצרים תופים שנשמעים כמו לב? הסתובבתי עם המחשבה הזו במשך כמה שבועות עד שבסוף הבנתי שלא צריך לחפש תופים שישמעו כמו לב כשאפשר לדגום את הלב עצמו. ככה יצא שהלמות הקצב הבסיסי ביותר היא לב אנושי פועם שנדגם אל תוך המחשב ושם עבר את הטרנספורמציה לכלי נגינה. גיל נמט האולטרה מוכשר מוסיף כמה מצילות, בס, ופסנתר שנעטף בעשרות אפקטים כדי לגרום לו להישמע כמו כוכבים כבים, נדב אזולאי מנגן על האקורדיון את אחת המנגינות העצובות ביותר שאני מכיר, וכך פותח את השיר. בין לבין אני מחפש משהו שיעשה סולו בין הפזמונים וגיל שולף מאי שם איזה כלי שאף אחד לא בטוח מהו בדיוק אבל הוא מתעקש שקוראים לו "חזפון" ולי הוא פשוט נשמע כמו קלרינט מזרחי, אבל אליה וקוץ בה הכלי הזה יודע לנגן רק בסולם אחד מה הסיכוי שזה אותו הסולם של השיר? אחד ל-24?
אבל הפעם זכינו בלוטו. השיר וה"חזפון" מתואמים בסולם ואני מרגיש שאלת המזל ממשיכה להאיר לנו פנים עם השיר הזה.
מאוחר יותר נוספת פעמוניה (גלוקן) לחיזוק הבית השני של השיר כדי שיבדיל את עצמו מהבית הראשון אבל אז אני קולט שהפעמוניה נשמעת כמו ההתראות האלו בשדה התעופה, דינ דונג "נוסעים יקרים הטיסה ל… יוצאת משער חמש…" אני מחליט להעתיק את הפעמוניה מאמצע השיר להתחלה כמה רוחות נושבות אחרך כך ו-וואלה, יש לנו פתיחה לשיר.
מאוחר יותר כשאני עובר לאולפן של חברי הטוב ארן לביא, עימו אני עובד על המיקס של השיר הזה, ארן שומע את הקצב הבסיסי ובאחת מההפסקות הוא מתופף על כל הכלים שהוא הביא עימו מהחופשה בברזיל. כששמעתי את המקצבים הברזילאים שהוא מאוהב בהם התחלתי גם לשמוע אותם מתלבשים מעל הלב הפועם, הדברים החלו להסתחרר באויר לרגע ואז לפול למקומם.
ההרמוניה של הפזמונים היתה הרבה יותר עגולה ומשוחררת ועדיין, ככשהתחלנו לעבוד על המיקס של השיר (לכאורה תהליך שבו העיבוד של השיר סגור לחלוטין) חשתי שהשיר עצמו לא "נפתח" מספיק למקומות הגבוהים האלו של התקווה ולו הקלושה ביותר שקיימת בשורה כמו "שיומר המראה שתשמע נגינה שירדו מחנות מראשי ההרים, רק תנועות נכונות אחדות…" או במילים אחרות מעבר לרוחות שמשוטטות בשיר רציתי גם עננים.
עמוק בתוך אחד הלילות האלו אני שומע קולות בתוך הפזמונים, קולות של אשה שממלאת את החלל בתדרים הגבוהים האלו הרחק מהקול שלי, משהו שיתן לי קצת תקווה בתוך האפילה העגומה הזו.
אבל מאיפה מביאים זמרת באמצע הלילה?
מה הבעיה אומר ארן, אחותי טליה גרה פה ליד האולפן, טלפון אחד וכמה דקות אחר כך היא באה ומכפילה את עצמה שוב ושוב עד שמקבלים את מרקם העננים הסמיך הזה.
בנתיים הבאס שהקלטנו בבאר שבע נשמע לי עמוס מדי וחלול, שולפים סינטי מוג וגיבור מהסבנטיז ומייד מקליטים תפקיד בס די מוזר שמשמיט את הפעימה הראשונה כל פעם כדי לתת ללב להיות נוכח במלואו. למרות שכל חוקי המוזיקה הפופלרית אומרים שצריך לנגן באס על הפעימה הראשונה (חוץ מרגאיי שהם הפכו הכל על פיו) פה זה פשוט עבד יותר טוב להשמיט את הפעימה הראשונה, התוצאה שיר שמרגיש כל הזמן בלחץ פנימי כאילו שאף מעגל פנימי שבו לא מצליח להיסגר.
בכדי שיהיה ברור איזה מעבר האיש התקוע שלנו עובר בין הבתים לפזמונים הייתי צריך ליצור מעברים חדים יותר בין שני העולמות. וכך נזכרתי באחד המעברים היפים ביותר של הקפנטרס הנבל שפותח את Superstar, אבל הצליל של הנבל נשמע לי חלול מדי וכך שוב נקרא המחשב לעזרתנו ובלי קשיים רבים החליף את צליל הנבל בצליל הקוטו היפני, אותו כלי משוגע שרק יפנים יכולים להמציא, ושטדאו סוואי עושה בו פלאים ושמות, כך הרכבתי אחד על השני והתוצאה מתנגנת לאורך השיר לפני כל פזמון.
ככל שאני שומע את השיר יותר ויותר חסר לי הסוף של השיר.
ממש רגע לפני שאנחנו מסיימים את המיקס של השיר, אני חש שצריך לשתול בסוף השיר את צליל ה-A.K.G ממש ממש חלש, בכדי לסמן לגיבורנו התקוע שזמנו תם.
וכך גם זמני
אז עד הפעם הבאה : )
להתראות
חלק מהשירים אפשר לשמוע ביוטיוב כאן. וגם במייספייס.
ביום שלישי הקרוב 17/11 הופעת הבכורה של "כלם מעשים בודדים" ב"עשן הזמן" רינגלבלום 86, באר שבע. שעה 21:00, כניסה 30 ש"ח.
[רוצים לקבל עדכונים מדויד פרץ + מוזיקה בלעדית להורדה? הירשמו לרשימת התפוצה שלו]
תגובות אחרונות