רוצים להתעדכן מדי חודש בהופעות ובמחשבות של דויד פרץ? הצטרפו לרשימת התפוצה שלו (כתבו בכותרת "גם אני"!).
שלום,
כל מי שרקד פעם דיסקו ביפו או גלגל כמה רולים בסושיה יכול להגיד לכם שמוזיקה מורכבת מכמה חתיכות קטנות שחוזרות על עצמן שוב ושוב, בדיוק כמו סושי. לרוב, החתיכות האלו יוצרות מוזיקה רקידה או כזו שמנסה להיות רקידה. נאמר האוס, היפ הופ, דיסקו וכיוצא בזה. אבל גם במוזיקה קלאסית מודרנית יש כמה חובבי סושי רציניים כמו פיליפ גלאס וסטיב רייך, שאוהבים לחזור על אותה נקודה שוב ושוב ושוב עד שאף אחד לא יוכל לפספס אותה. העניין הוא שבפולק ורוק, מוטיב רול הסושי החוזר על עצמו לא ממש רלוונטי. רוקנרול ופולק היו כמעט תמיד עניין אמריקאי של צ'יזבורגר וקוקה קולה או חטיפי גרנולה ושייק פירות, מה שאומר שהעניין של אנרגיה פרימטיבית פרועה ואקראית או לחילופין שלל רעיונות ומחשבות אסתטיות לא מתחברות עם סושי, סליחה, עם הלופ.
אולי בגלל שפגשתי חייזרים כרומוזומים כשהייתי בן שמונה, או סתם בגלל שאני מסטול מטבעי, לופים תמיד הילכו עלי קסם, יותר נכון הפנטו אותי לתוכם. כששמעתי לראשונה את העבודות של בריאן אינו בגיל עשרים ומשהו הרגשתי כמי שסוף סוף הגיע אל הסושיה שאליה הוא רצה להגיע מאז הרחם.
אינו לקח סרטי הקלטה באורכים שונים וגרם להם לנגן יחד שוב ושוב ושוב. בכל פעם שניגנו הסרטים הם נגנו את אותם התווים ממש, אבל מאחר וכמה סרטי הקלטה ניגנו ביחד, ובאורך שונה, בכל פעם שהסרט חזר על עצמו הסרטים השונים היו במקומות אחרים וככה נוצרה מוזיקה אינטראקטיבית, שאמנם נשמעה כמעט כמו משהו שחוזר על עצמו, אבל אם הקשבת מקרוב יכולת להבחין בשינוי הקטן שיצר כל מחזור של הסרטים הלא מסונכרנים.
נדמה לי ששיר טוב לא צריך שום הפקה בשביל לעבור – קח גיטרה אקוסטית וקול אנושי וזה כל מה שצריך בכדי לנצח את העולם. במשך שנים עבדתי קשה כדי להיות מסוגל להופיע לבד עם גיטרה ולהצליח להעביר את השירים שלי הלאה. אבל ככל שהופעתי יותר ויותר הופעות אקוסטיות הרגשתי שחסר לי משהו מהמרקם המוזיקלי של השירים שלי. בסך הכל השירים שלי הם די פשוטים מבחינה מוזיקלית, אין בהם אקורדים מסובכים או מהלכים הרמוניים מתוחכמים, לא בגלל שאני לא רוצה או לא יכול, פשוט אקורדים מסובכים נוטים להסמיך את המוזיקה, להעכיר אותה בהרבה גווני ביניים, ליצור עולם הרמטי ותחום ומה שאני הכי אוהב במוזיקה זה בעיקר את המרחב הגדול שהתווים הפשוטים רק מרמזים עליו, רק משרטטים אותו מרחוק, מרחב שאקורדים בסיסיים לא ממלאים עד סופו ומשאירים לך אפשרות למלא אותו בעדינות עם תוים שחוזרים על עצמם.
לופים.
למרות שאני נחשב כמי שבא מעולם הרוק-פולק, האמת היא שתמיד הייתי לופיונר בגישה המוזיקלית שלי. מהאלבום של בלובנד ועד הייקו בלוז, המוזיקה שלי הורכבה מהרבה לופים. "ערים וזכרון", "מריונטות", "יפה כמו שקט", "היום זה עכשיו", אלו דוגמאות מובהקות ללופים, אבל לא רק הם, וכשחשבתי כיצד להעשיר את ההופעות האקוסטיות בלי להביא עוד כמה נגנים, הגעתי אל הלופר.
מי שהיה בהופעות האחרונות כבר מכיר את המכשיר האדמדם (Boss RC 50, אם אתם מוכרחים לדעת) שנמצא על הרצפה לצידי, ועליו אני יכול להקליט כמה וכמה לופים שפשוט מנגנים שוב ושוב ושוב ושוב עד שאני מחליט להחליף או להפסיק אותם.
רוב משתמשי הלופרים למיניהם משתמשים במכשיר כדי ליצור מצע קצבי למוזיקה שלהם, אבל אני מאוהב באפשרויות שהלופים מציעים לי כדי לחבר אותם אל המצע המוזיקלי של השיר. ככה שאחרי הרבה שנים, שבהן רציתי להגיע לאיזון בין האינטמיות של הופעות אקוסטיות לבין העושר המוזיקלי של עיבודים גדולים לשירים, נדמה לי שהלופר הזה הוביל אותי למקום חדש ומאוד מאוד מעניין מבחינה מוזיקלית.
טוב נראה לי שנמאס לכם מהלופים שלי,
אז רק אציין שהחודש יוצא לי להופיע עם כמה חברים ותיקים ומוזיקאים אהובים. בשבת הקרובה אני מופיע עם אריאל קליינר בבית פית/קית בתל אביב. לטעמי הוא אחד מהיוצרים הכי גדולים שיש כאן וזה שרוב האנשים עדיין לא מכיר אותו לא משנה את העובדה. הוא היה אחד משני הסולנים של "פרוייקט הגומיה" זצ"ל אבל הוא גם הוציא את אחד האלבומים הישראלים היפים ביותר אי פעם – "כשאנחנו קורים". למרות שאני סובייקטיבי להחריד, אני ממליץ לכם מאוד מאוד לשמוע אותו (תורידו בסולסיק – הוא כבר מזמן לא בדפוס ואי אפשר להשיג אותו יותר). אחרי כמה שנים שאריאל חצי פרש מעולם המוזיקה לטובת עולם האמנות, הוא חוזר עכשיו בתור חלק מלהקת מורה חיילת, ועוד כמה הרכבים מבית פית/קית.
בירושלים אני אופיע עם "כריכה רכה", שזה בעצם ההרכב של חגי נחתומי, מי שבעברו היה המתופף של בלובנד והוא עד היום אחד האנשים הנחמדים ביותר ביקום. למרבה הפלא התכונה הזו לא מפריעה לו להיות גם יוצר מוכשר ואחרי שעבדנו יחד בשנתיים האחרונות על האלבום שלהם – הוא סוף סוף מוכן וזו תהיה הזדמנות מעולה לשמוע את כל שירי המשוררים שחגי הלחין (רביקוביץ, ט. כרמי, רחל, תמיר גרינברג).
אחרי שטעמתם כבר מהאלבום של אורי ברנשטיין (שמתקדם מאוד לעבר יציאתו ועכשיו אנחנו בענייני עטיפה וגרפיקה) אני מצרף למייל הזה טעימה נוספת מהאלבום שיצא אחריו "הדרך הביתה" – והפעם מדובר בשיר הכה-טעון שנקרא "עשן הזמן".
למרות שאישית אני חי עם השיר הזה בעוני ובאושר, לצערי הרב רובו המכריע של חברי ומכריי לא אוהבים את השיר הזה ורואים בו "שיר תהילה מגוייס" לחנות הספרים-ביתקפה- מקום להופעות "עשן הזמן", כמו לעיר שבה אני חי – באר שבע.
אני מקווה שאתם תשכילו לראות מעבר לקוצר הרואי של חבריי, מכריי ומוקירי זכרי לעתיד, ולכשתקראו את הטקסט עצמו תגלו, כמו תמיד, שהדברים הם כמעט אף פעם לא פשוטים כפי שהם נראים.
בעיני השיר היה ועודנו שיר…
בעצם למה לספר לכם? תקשיבו בעצמכם ותגידו לי אתם מה השיר הזה.
דויד פרץ – עשן הזמן – רוצים להוריד את השיר? הצטרפו לרשימת התפוצה של דויד פרץ (כתבו בכותרת "גם אני"!).
יום טוב וחודש מוצלח.
הופעות חודש יוני:
6.6 – בבית פית/קית ת"א, פרנצויז 14 פינת שניצלר. שעה 21:00
אריאל קליינר (עם שירים חדשים וישנים) ודויד פרץ (הופעת סולו עם לופר)- 2 הופעות בכרטיס 1 (20 ש"ח)
10.6 – בצוללת צהובה י-ם. רח' הרכבים 13. א.ת. תלפיות, שעה 21:00.
דויד פרץ ואיתי בלטר בהופעת סראונד עם ההרכב המלא (הופעה אחרונה בסיבוב המשותף) וגם חגי נחתומי (בלובנד, המשפחה, הלהקה שלא היתה) וההרכב החדש שלו "כריכה רכה" בהופעת טרום-השקה לאלבום . 2 הופעות בכרטיס 1 ( 40/35 ש"ח).
רוצים להתעדכן מדי חודש בהופעות ובמחשבות של דויד פרץ? הצטרפו לרשימת התפוצה שלו.
