מפגש האריזה, מבט מבפנים (1)

את הפוסט הבא כתבה אלה, "שמש שמש", בפורום מוזיקה ישראלית של וויינט, והסכימה לנו לפרסם כאן שוב. תקראו, אנחנו התרגשנו.
הפוסט שלנו על מפגש האריזה הנפלא יגיע, אינשאללה, מחר (וגם התמונות!).

לנדב אזולאי יש אלבום חדש. קראתי על זה בבלוג של היס רקורדס.

שאלה מס' 1: למה לכל הלייבלים הקטנים והחמודים שמסביב אין בלוג? אתר זה לא משהו שכיף לקרוא – לדעתי – כדי לגלות מה קורה במקומות קטנים. אשמח לטעות ולגלות שיש עוד בלוגי-לייבל בסביבה. מישהו מכיר?

בבלוג הזה היתה הזמנה: לבוא לבית של גיאחה (כן, ההוא מעונג שבת ) ולארוז את דיסק הבונוס לאלבום הזה. בדרך כלל אני עושה דברים אחרים בשעות הצהריים של יום שישי, אבל לארוז דיסק ישראלי חדש נשמע לי מגניב ברמות אחרות. נטשתי את תכניות הללכת לשוק / ללכת להתעמלות / לבהות / להכין את חלוקת הכרטיסים של השבוע הבא / לקרוא את הספר החדש של גדי טאוב / לקרוא את הספר החדש של אסף ענברי וכו'.

שאלה מס' 2: למה לייבלים לא עושים כאלה דברים מגניבים יותר? החולצה שהכנתי לעצמי באינדינגב הראשון יקרה לליבי הרבה יותר מהחולצה שקניתי בחוצמזה השני (וגם היא חולצה אהובה מאוד). הדיסק שעזרתי לעטוף אתמול משמח אותי הרבה יותר בתוך ערימת הדיסקים שלי מאשר דיסקים אחרים חדשים בערימה. במילים אחרות: ליצור בעצמך ותוך כדי כך לעזור ליוצרים עצמאיים זו חוויה נפלאה, ואם מוזיקאים/לייבלים רוצים להקים סביבם קהילות קטנות ותומכות, זו דרך מצוינת.

התחלקנו לחותכים/מדביקים/מקפלים/מחתימים/שמים במעטפה וסוגרים. אני טובה יותר בלקפל, אני בטוחה. היו שם 20 ומשהו איש, היה צפוף ומגניב, היה אוכל טעים מדי (מעל 7 סוגים של בראוניז? משהו כזה), והרגשתי שהנה, אני עושה משהו בשביל אלבום ישראלי חדש. אני רוצה תמיד לעזור לאלבומים ישראלים חדשים וזה חלק ממה שמניע אותי בפורום, ומפגש בלתי אמצעי עם קרטון, סכין יפנית ופלסטיק של קופסה של דיסק עוד לא היה לי.

שאלה מס' 3: האם הייתי מחליפה את חווית הפלסטיק של הדיסק במוזיקה שנמצאת רק על מחשב?
אי אפשר לגעת בקובץ, כמו שאי אפשר לשמוע בדיסק את החריקות שאני כל כך אוהבת של המחט של הפטיפון. זה לא עניין של נוסטלגיה, אלא של ערבוב חושים אחרים וצלילים לא קשורים בחוויית השמיעה. אני מניחה שיהיו לי דיסקים ותקליטים עד שלא יישאר לי מקום.

הלכתי הביתה עם דיסק ודיסק בונוס בעטיפת קרטון מוחתמת ומגניבה. השווצתי בה לכל מי שפגשתי. זה היה אחד הדברים הכי כיפיים שעשיתי בזמן האחרון.