לא יודעים מה איתכם, לנו יש דיסקים של נדב אזולאי ביד
27 פבר'
וככה הם נראים. מיד אחרי התמונות המרגשות – טקסט שכולל את החדשות הרעות (וגם אותו תקראו, יש לכם ברירה?)
נחשו מי עיצבה בכישרון-על את העטיפה אבל עדיין לא קיבלה את הכסף שלה? נכון, שני קדר!
ואת תמונת החזית צילם דני מכליס, אם אינני טועה בשם שלו. שם טוב, מכליס.
אז מה הבעיה, אתם שואלים?
אז זהו, האמת היא שמה שאנחנו לא מראים לכם בתמונות, מרוב בושה, הוא שיש חתיכת פאשלה ענקית בהדפסה הזאת. כלומר, כן, באלף העותקים שכבר הודפסו ושילמנו עליהם וקיבלנו הביתה בארגזים ממש ממש כבדים.
העימוד של החוברת לא נכון.
מן הסתם, בחוברת שמתקפלת לשניים ומחוברת בסיכות (כמו רוב החוברות בעולם), לא מדפיסים את הדפים ברצף ההגיוני שלהם, כי אז הכל עשוי לצאת מבולגן והלקוח יהיה ממש כועס וירצה להרוג מישהו. משנים את הסדר הטבעי בצורה הגיונית ומחושבת, כך שאחרי שכל הכפולות יודפסו ויהודקו בסיכות, דפדוף בחוברת יניב את הסדר הרצוי של הדפים. זה לא מה שקרה כאן, הכל יצא מבולגן והלקוח (אנחנו) ממש כועס ורוצה להרוג מישהו.
אז מה עושים, לכל הרוחות?
זהו, שאנחנו עדיין לא יודעים. אם זה לא מחורבן לגלות את זה אחרי ההדפסה, זה עוד יותר מחורבן לגלות את זה ביום חמישי אחרי הצהריים, כשאי אפשר כבר לתפוס אף אחד בבית הדפוס וצריך לחכות עד יום ראשון.
חרא.
אז אנחנו מקווים לטוב. האשמה היא בחלקה הקטן שלנו. קיבלנו דוגמה ממוחשבת לאישור, עם מספרי עמודים מאוד מבלבלים. נדב, בנימין ואני אישרנו כי הנחנו שזה פשוט חלק מהעולם המוטרף של בתי הדפוס בו אנחנו לא בקיאים. לעומת זאת, גם שני קדר – בעלת ניסיון רב עם בתי דפוס מתוקף היותה מעצבת – ראתה ואישרה. כך שאני די בטוח שלא כל הבעיה היא אצלנו.
כאמור, אנחנו מקווים לטוב. במקרה הכי גרוע, לכל אחד מהמאזינים יהיה משחק קטן (והאמת היא שיש לי לא מעט דיסקים מכובדים ומצליחים מחו"ל שהמילים לא מודפסות בהם בסדר השירים הנכון, ואני חושב שזה אפילו לא נובע מטעות).
טעות שלכם וחבל. לא קשה לקחת מספר דפים, לקפל, לרשום עימוד ולראות איך זה יוצא אחרי שפורסים את הדפים.
1000 עותקים ? אם ימכרו זה יהיה יוצא דופן.
בכל מקרה לא נורא/נחמד להתחיל לדפדף בחיפושים. אפשר לעבור את זה, אולם זה לא מקצועי.
עזבו אתכם, תזרקו 900 חוברות לפח, תמכרו בחמישה שקלים פחות ואת המאה עם הבלגן תמכרו בתור עותק אספנות מיוחד, זה כמו האלבום הלבן עם הכתם קפה עליו P;
אבל באמת במבה, חיים ולומדים
עזבו שטויות.
אני מבינה את התסכול, בהתחשב בכמות האנרגיה המפלצתית אותה אתם משקיעים עבור כל דיסק, אמן וחיי הלייבל הזה בפרט. אבל דברים כאלו קורים, גם לאנשי מקצוע בתחום – והרי זו לא העבודה במשרה מלאה של איש מכם. עבורי, זה אפילו לא כזה מובן מאליו שיש מילים לשירים בעטיפה של הדיסק. נדמה שלפחות חצי מהלהקות והאמנים שאני אוהבת מעדיפים לחשוב שזה לא ממש חשוב, ויוצא שעד היום, אני לא באמת יודעת את המילים לשירים האהובים עליי ביותר. אבל זה לא מה שיגרום לי לאהוב פחות את המוזיקה או את האמן או לזלזל במה שהם עושים, גם אם, חס וחלילה, פי השאול נפתח והעמודים לא מסודרים בדיוק ע"פ הסדר הנכון. בסופו של דבר, לומדים מהכל, ותדעו מה לעשות בפעם הבאה (או לקבל הנחה מבית הדפוס על 1000 העותקים הבאים).
אוה, ותשמרו לי עותק "מבולגן" בצד.
אה, וגם: חתול!
לכל מי שגיב בחמיצות פנים או שבאמת יפול עליכם עם "זו הפאשלה שלכם", אני יכול לומר דבר אחד, יאללה שטויות. עזבו אתכם. רוקנרול!
מה נהיה ?
בני וגיא כל כך כנים ונחמדים לשתף את זה,שלא יעזו לרדת עליכם בגלל זה.
אם זה היה יוצא בהד ארצי למשל, כנראה שפשוט היו מוציאים את זה ככה, והלקוח בחנות היה צריך להבין פה משהו שמעל לתבונת האדם, למה זה מסודר ככה.
אז אפשר לחושב, עוד קצת דפדוף בחוברת קדימה ואחורה.
נורא, זה בטוח לא!
האלבום הזה הולך להיות אדיר, והמוזיקה בו היא החשובה!
יאללה אזולאי!
כמי שכבר הוציא דיסקים עם שגיאות (פלד ואורטגה, מתוך הזוהמה, Punkrock.co.il), אני מבטיח לך דבר אחד – הדפסה מחודשת לא שווה את הכסף. באמת.
דוויק
הרשה לי לא להסכים איתך דוויק.
כשמוציאים לאור דיסק (שהוא מוצר פיזי) ההקפדה על העטיפה חשובה לא פחות בעיניי מההקפדה והדיוק במוזיקה (וזו גם הסיבה שאנחנו רגישים לכל נושא הדפוס כאן בלייבל): כשם שהמוזיקה היא ביטוי מדוייק לחזונו של האמן אותו הדבר תקף גם לעטיפה – ולעיתים זה גם המפגש הראשוני של המאזין עם האמן אפילו עוד לפני שבקע תו אחד של צליל מהדיסק.
אז נכון שכנראה ונאלץ להוציא יותר כסף ממה שתכננו אבל המחיר הזה עדיף בהרבה על להוציא לאור מוצר שאנחנו נרגיש (גם אם אתם לא) שהוא פגום/לא שלם/חצי אפוי.