לאחר כאב ראש נוראי של תיאומים, הפגישה עם וינסטון צ'רצ'יל התקיימה בתחילת השבוע, כלומר ביום ראשון האחרון. אלוהים יודע כמה לא קל לתאם בין 3 אינדיווידואלים, בייחוד בטווח המרחקים הצפוניים שאנחנו צריכים לגמוע – אבל מה לא נעשה עבור אמן שהדיסק שלו כבש כל חלל פנוי בלב וגם כזה שלא היה פנוי. אוף. הדיסק הזה מלווה אותי כמעט כל יום, אני כמעט מצפה שהוא ימאס עליי, אבל באורח לא ייאמן הוא עדיין מנקב חורים בחזה ובאוזן גם לאחר מספר כמעט תלת סיפרתי של השמעות.

איך הצלחנו מכל המקומות שבעולם לקבוע פגישה דווקא בהרצליה פיתוח – את זה לעולם כנראה לא אבין.
גיאחה אסף אותי מתחנת הרכבת ונסענו בין מיני-גורדי שחקים ומבנים תעשייתיים עד שהתמקמנו בבית הבליעה הידוע בשם "מוזס", שהתמחה במבחר מפוקפק של המבורגרים (המבחר, לא ההמבורגרים), הייתי די רעב ושיחת טלפון קטנה אישרה שגם וינסטון שלנו חפץ במזונות, אז בזמן שהמתנו לאדון צ'רצ'יל וחברו גיאחה פתח את המשרד הנייד של היס וחימם אצבעות על המקלדת, ואני הזמנתי קציצת בשר טלה בלחמניה שהגיעה בדיוק כשוינסטון צ'רצ'יל בכבודו ובעצמו פסע לתוך מוזס.

ראוי לציין גם את החששות שהיו לנו לקראת המפגש עם ויני צ'רצ': היס רקורדס הוא לייבל משפחתי – אנחנו לא נוציא דיסק שלא נעמוד מאחוריו ב-120%. גיא ואני נשבענו בליל ירח מלא רווי השבעות ולחשים שכך יהיה, וכמו כל משפחה מופרעת אנחנו רוצים לוודא שהרגש הוא הדדי – כך שההתחלה היתה מעט מגומגמת, כמו כל דייט שאתה בא אליו עם ציפיות גדולות ומפחד שתספר את הבדיחה הגסה במקום הלא נכון.

בחסות ההמבורגרים הדשנים והבירות (טוב, מיץ תפוחים סחוט טרי לגיאחה – בסדר?) שהוגשו על השולחן, חומות המבוכה הראשוניים התמסמסו לשיחה ערה ומשעשעת בה התוודנו על נפילתנו המוחלטת בשבי הדיסק הצ'רצ'ילאי ובתגובה וינסטון, בחור צנוע שכמותו, רק הנהן ואמר תודה. המשכנו להתבדח על חברות תקליטים שלוקחות את האמנים שלהן לדייט ראשון במסעדת המבורגרים במרכז הרצליה פיתוח והבטחנו שהפגישה הבאה, בניגוד מוחלט לזו הנוכחית, תתרחש בטבע (אני מציע את חוף קיסריה הנהדר – או קרחת יער ליד הבית שלי!). צ'יקו (שם בדוי) שהתלווה לצ'רצ'יל שאל אם יש לנו משרד. "בטח! יש לנו שניים!" גיאחה פלט, עיניו של צ'יקו נפערו "וואו!" – "בטח!" המשיך גיאחה בעוד ידו מפשפשת בצ'יפס כדי לדוג משם נתח שמנוני, "אחד בחדר שינה שלי והאחר בחדר שינה של בני." ואני חושב לעצמי במירמור קל שפעם חדר השינה שלי נועד לדבר אחד בלבד. טוב, בעצם שניים אם מקדישים לזה מחשבה, אני גם יכול להיות עייף לפעמים.

בתום ענייני המזונות נשענו אחורה ואז החלה השיחה האמיתית. הסברנו לצ'ר'ציל את כל העניין הזה של היס – מה אנחנו מסוגלים להציע כלייבל, איך אנחנו עובדים ועם מי, במה אנחנו מאמינים מבחינת הקשר שלנו עם האמנים ועם הקהל, סיפרנו לו על הבלוג ועל כך שכינינו אותו "וינסטון צ'רצ'יל" לציבור הרחב, ואני רק מקווה שהוא קיבל את זה בהבנה ושלא ינטור לנו על כך טינה מאוחר יותר. ויני שאל שאלות והתעניין כמעט בכל אספקט של הנושא "במה-כרוך-להוציא-דיסק" וענינו כמיטב יכולתינו. פגישת תיאום ציפיות קראנו לה, ממש כמו בדייט ראשון: האם אני מתאים לך? האם אתה מתאים לי? האם אתה מרים את האסלה בבוקר? וכשכל השאלות נשאלו ופרטים עלומים הובררו – שני הצדדים ישבו זה מול זה כלא מאמינים, כי הנה, ככה כמעט בלי הכנה (לוקח נשימה וירטואלית…) הצטרף לשורות היס אמן חדש!
כן כן, עכשיו זה רשמי.

אם הכל כל כך טוב ויפה מר. בנימין היקר, למה הוספת בלוז לכותרת הפוסט?
אחרי שחתמנו את סוף הפגישה המוצלחת בגלידה אדירה וזר קוצים ריחני על פיסת דשא בהרצליה פיתוח, גיאחה הסיע אותי לתחנת הרכבת ההרצליינית והשעה היתה 21:20. כשהמתנתי שם על הרציף בעוד הזמן עובר ואף רכבת לא עוצרת בתחנה, הבנתי שכך בוודאי נראה הגיהינום האמיתי: אדם בודד, תחנת רכבת חשוכה ורכבות שלא עוצרות אף פעם.

הגעתי באחת וחצי הביתה. אוף. איזה מזל שהדיסק המדהים של נדב אזולאי עומד לצאת אצלנו בחודשים הקרובים.

הקליקו והקשיבו.

ומה חוצמזה (לא הפסטיבל, ההלחם)? חוצמזה מחר (יום ראשון) בערב אנחנו נפגשים ברעננה עם שובה הלבבות החדש וינסטון צ'רצ'יל, שם הקוד לאמן המדובר, ששמו יתגלה לכם בסופו של דבר. בינתיים נכנה אותו וינסטון צ'רצ'יל. זו תהיה פגישה משולשת ראשונה בינינו (שנינו מהלייבל, וצ'רצ'יל) ואחרי שכבר נכבשנו בקסמיו, אנחנו מקווים לכבוש אותו בקסמינו.

בהמשך השבוע אנחנו מקווים למצוא זמן להיפגש עם שני קדר, ולהיוועץ בה לגבי עיצוב מחודש לאתר שלנו. בזמנו קיבלנו מחמאות על העיצוב של העמוד הראשי (תודה, אגב!), אבל בעינינו הוא כבר מיושן וצרכינו האינטרנטיים מכתיבים אתר שנראה אחרת ומתנהג אחרת. הבלוג, למשל, יהיה בעמוד הראשי כי גם כך הוא לב לבו של האתר. גם החנות תשתנה ותהיה נוחה יותר, ובכלל יהיה פה הרבה יותר הגיוני. כבר חודשים רבים אנחנו מנסים להתיישב על זה ולהוציא את התכנית לפועל, ועכשיו הגיעו מים עד מקלדת.

ובעוד חודש תהיה באוזן באר הופעה כפולה של שני קדר ו-The Aprons, הרכב צד של טליה מ-Pits. )מתי בדיוק? אני לא יודע! בחמישי בלילה, אחרי ההופעה של הברידרז, ישבתי עם שני על כריך ליד הבית שלה ורשמתי את הפרטים על דף פרסומת של הלבונטין 7, שנשאר שם ממש איפה שישבנו. סטופד מי). ב-2.10, מזכירה לי שני בתגובות, ומוסיפה: "האפרונז הן גוש קסם".

ומה עם מורפלקסיס, אתם שואלים בצדק?! הוא חמוד, ובזמן שאנחנו מחכים לאלבום הבא שלו (שיעול), אתם מוזמנים להרגיע את הקריז עם בלוג המיקסטייפים החדש והמעולה שלו. מי מכם שזכה לקבל פעם מיקסטייפ ממורף יודע שמדובר במיקסטייפאי בחסד עם טעם ועולם מוזיקלי עשיר ומובחר, ויכולת קולנועית מופלאה ליצור פסקולים בדיוניים. אנג'וי.

נתעדכן בקרוב,
גיאחה,
ממפקדת ההיסים בלב הגליל

כן! אפילו בגלגלצ יש אנשים שאוהבים מוזיקה טובה! ולחלקם אפילו לא קוראים קוואמי!

במוצ"ש הקרוב, בחצות הליל בדיוק (00:00-:02:00), בגלגלצ, תארח הדס אהרון את דויד פרץ לספיישל בן שעתיים על פריחת הסצינה הבאר-שבעית, זו שגם אנחנו בצפון מתגאים בה. אין לנו מושג מה יושמע, אבל אנחנו יכולים להמר על מריונטה סול, נדב אזולאי, מפעלות דויד פרץ, טריקסרין, צרי, סייד ועוד המון דברים שלא עולים לי כרגע בראש כי אני ממש ממהר, אבל אולי אפילו נשמע את יהודית רביץ! מה, היא באר שבעית במקור, לא?

האזינו במקלט הרדיו הקרוב לאוזנכם, או תנו דרור לפס הרחב שלכם עם השידור האינטרנטי של גלגלצ.

קיבלנו די הרבה דמואים מדי הרבה אמנים בשנה שחלפה מאז שיצא הייקו בלוז. חלקם אמנים מוכרים יחסית, חלקם אלמוניים לחלוטין, ופעמים רבות מצאנו את עצמנו עונים תשובה בערך בזו הלשון:

"הדיסק שלך נהדר, אבל יש לנו כל כך מעט משאבים והוצאת כל דיסק דורשת מאתנו כל כך הרבה מאמץ, שאנחנו צריכים ממש ממש להתאהב קשות באלבום כדי להוציא אותו. והדיסק שלך נפלא, אבל לא התאהבנו בו. מצטערים, אבל זה כנראה עניין של טעם".

אבל לפני שבועיים הגיע אלינו דיסק, שבעצם הגיע אלינו בפעם השנייה. בפעם הראשונה שמענו אותו לפני כשנה וענינו בדיוק כנ"ל, אבל בינתיים הוא הוקלט ברובו מחדש, ופשוט הפיל את שנינו מהרגליים בלי שהיינו אפילו צריכים לתאם את זה מראש.

"נו", התקשר אליי בנימין מהגליל כששהיתי ברעננה, "שמעת את הדיסק?"
"כן!" עניתי נלהב, "אני לא מפסיק לשמוע אותו, הוא מעולה!"
"כן, גם בעיניי. אז… מה אתה אומר?"
"אני אומר שהוא נשמע טוב יותר בכל האזנה, אבל שמעתי אותו די מעט פעמים. בוא נקשיב לו עוד קצת ואז נחליט. נדבר בעוד כמה ימים?"
"סבבה."

למחרת על הבוקר:

"תשמע, בני, אנחנו חייבים להוציא את הדיסק הזה".
"נכון?! זהו, אני מתקשר לקבוע פגישה!"

אז זהו, זה קרה. התאהבנו.
נפלנו שדודים, מוכים על ידי אלבום כל כך טוב שכל כך מרגש אותנו, שאנחנו רק רוצים לדאוג שהוא יגיע לאוזני כל מי שאנחנו מכירים – וזו האינדיקציה הטובה ביותר לכך שאנחנו חייבים להוציא אותו. בקרוב ניפגש עם מי שאחראי לדיסק הזה, ונדבר. הדברים עדיין אינם סגורים ולכן אנחנו מקפידים לא לחשוף פה עדיין שום דבר, אבל כרגיל אצלנו, ברגע שדברים יתחילו להתגלגל נעדכן אתכם בכל שלב בדרך. גם אם יהיה זה מפח נפש בסופו של דבר (ונקווה שלא יהיה), אתם תשמעו על כך.

אז אחלו לנו ולאמן המדובר בהצלחה, ו… תתחילו לנחש.

תמונה: cc

מוטב ברגע האחרון מאשר בכלל לא: היום, יום שני, דויד פרץ יופיע וישוחח עם פרופ' נסים קלדרון על מוזיקה וכתיבה, כולל שירים מהאלבום החדש (שכרגע הסתיימו הקלטותיו!), ודברים ישנים יותר ואהובים לא פחות. מוזיאון הנגב, רח' העצמאות 60, שעה 20:30, בירת הנגב באר שבע.

עדכונים נרחבים יותר ומשמחים יותר, בהמשך.