שפעם, אם רצית שחמישים אלף איש יקשיבו לתקליט שלך, היית צריך למכור חמישים אלף תקליטים.
היום אתה יכול למכור עשרת אלפים תקליטים, ויכולים להאזין לך מאה אלף אנשים.

זה לא גילוי אמריקה – ברור שבתקופתנו האמן מרוויח פחות כלכלית ויותר קהלית – אבל פתאום ניסחתי את זה בראש שלי וזה התבהר יותר מאי פעם.
וזה קשור גם לזה.

בשבועות האחרונים נתקלתי בכמה דעות ברשת בנוגע להופעות בחינם – הכוונה היא להופעה שהכניסה אליה חינמית, וסביר להניח שגם האמן עצמו לא מקבל עליה כסף. מצד אחד זה נשמע כמו עושק, מצד שני זה כלי מצוין – אז כן או לא?

לורה מארלינג מופיעה בחינם ברחוב, לאחר שלא הורשתה להיכנס להופעה של עצמה (בשל גילה הצעיר)

בראיון [קובץ PDF] שנתן שאול מזרחי, הבעלים של מועדון הבארבי, בשנת 2005 הוא אומר: "הקהל לא יגיע יותר להופעות בתשלום, אם נמשיך להשריש את התרבות של הופעות חינם". כשחושדים במזרחי שהוא טוען את זה רק מפני שכבעל מועדון אין לו שום רווח מהופעות חינמיות, הוא עונה: "אני לא נדפק מזה, מי שנדפקים הם האמנים. היום זמר צריך לסגור את סיבוב ההופעות שלו אחרי ארבעה-חמישה חודשים, כי אחרי זה כבר אין קהל. אבל שבעה חודשים אחרי שהתקליט של אלג'יר יצא, אני עדיין ממלא את המועדון. למה? כי לא ראו אותם בשום פסטיבל, לא ראו אותם בשום חינמון. אתה רוצה? תשלם כסף בכניסה, תיכנס להופעה ותעריך את זה. אבל אם ביום הסטודנט כבר ראית את ברי סחרוף יחד עם 50 אלף איש, למה שתקנה כרטיס?"¹

מזרחי מתייחס בעיקר להופעות גדולות של אמנים יחסית גדולים, אבל מה על אמנים קטנים? כאלה שלא ממלאים את הבארבי, ואולי בלי להופיע בחינם מדי פעם, לא ימלאו אותו לעולם?

עודד מזרחי, שהקירבה שלו לשאול מסתכמת בכך שהוא מנהל את מועדון ה"קולטורה" הסמוך לבארבי (שלאחרונה הפך לחברת אירגון מופעים), טוען שגם לאמנים קטנים זה מזיק. בטור קבוע לאמנים מתחילים שהוא מפרסם באתר "הסקיצה+", הוא כותב: "הופעה בחינם כמוה כמו להצהיר 'אני לא שווה שתוציאו עלי כסף'. הפגיעה פה היא כפולה – מעבר להצהרה התדמיתית, גם הקהל שהגיע להופעה החינמית לא ישמח לשלם כרטיס בהופעה הבאה".²³

הסינתזה בין המזרחיים נמצאת אצל נדב לזר מלהקת "הדוגמניות", שמחזיק גם את הבלוג המעולה והמומלץ "אטמי אוזניים". אצלו הגיעה לתשומת לבי האמירה של עודד מזרחי בפוסט מצוין שלו, ואני מסכים לגמרי עם דעתו של נדב עצמו: "מאחר ובתחילת הדרך עיקר הקהל מורכב מחברים בכל מקרה, זה לא כזה משנה אם הם חושבים שאתה שווה שיוציאו עליך כסף או לא. זה משנה רק אם הם אהבו את המוסיקה או לא – חברים הם סוכנים. אתה נותן להם תנאים מועדפים (הופעות בחינם), והם בתמורה מביאים לך לקוחות (חברים שהם סוחבים איתם, שמרחיבים את מעגל האוהדים הלא משוחדים, שיגיע גם להופעות בתשלום בעתיד). אספקט נוסף שמזרחי מתעלם ממנו הוא רכישת קהל חדש. אף זר מוחלט לא יבוא לשמוע אותך סתם כך אם זה יעלה לו כסף, אפילו אם זה רק ה-20 ש"ח שמקומות כמו הפרילנד גובים. בהופעות חינם לעומת זאת יש לך את ההזדמנות ליפול על "סתם" קהל שיושב במקום, שלא מכיר אותך ועשוי להתלהב ממך. על ההופעה הבאה שלך הוא כבר ישמח לשלם".
קפצו לפוסט של נדב כדי לקרוא גם על הפיתרון המושלם שהוא מציע בסוף הפוסט.

ולאן דעתכם נוטה בעניין הופעות חינם? בין אם אתם קהל, מוזיקאים, או שניהם?

1. קריאה נוספת: גיאחה מתכסח עם שאול מהבארבי [בחזרה]
2. קריאה נוספת: המדריך למוזיקאי העצמאי של עודד מזרחי [בחזרה]
3. קריאה נוספת: הקולטורה הופך למשרד הפקות [בחזרה]

"אז מה קורה עם הלייבל?"
זו השאלה שמתדפקת על אוזניי ועל תיבת המייל שלי לאחרונה יותר מתמיד. הסיבה? עוד מעט עוברת שנה מאז יציאת האלבום האחרון שלנו (הייקו בלוז, סוף יוני 2007), ועל פניו שום דבר לא קורה.

זה קצת נכון.

ראשית, זה לא נכון. הוצאנו אלבום להורדה בחינם שהוא אלבום לכל דבר ועניין מלבד העובדה שקשה יותר להניח אותו על המדף. הוצאנו גם סמפלר, וחולצה, ערכנו ערב לייבל, ואפילו ערב לייבל בעירום מלא (אה, לא הזמנו אתכם?).

אבל אלבום חדש שאפשר להרים מהמדף בחנות ולקחת הביתה (הלו, תשלמו בקופה) – זה לא.

ועל כך שואל הילד המעצבן מהפרסומת: למה?

ובכן, כפי שאנחנו מסבירים לרבים שפונים אלינו במייל כדי שנקשיב למוזיקה שלהם (ותודה לכל הפונים!), התקציב שלנו מצומצם והטעם שלנו אנין. לכן אנחנו צריכים ממש להתעלף וליפול ארצה מאוהבים ממשהו חדש שאנחנו שומעים, כדי שנגיד – "אוקיי, בשביל זה אני מוכן להיכנס למינוס לחודשיים ולקרוע ת'תחת שלושה חודשים, כי האלבום הזה צריך להגיע לכמה שיותר אוזניים וידיים".

ולא שזה לא קורה. זה קורה.
זה קרה עם טליה אליאב, שבחרה בסוף בתו השמיני – אי אפשר להאשים אותה עם התקציב שלהם, ולמען האמת אני חושב שזה לטובת האלבום (המעולה!) שלה, שיוצא עוד מעט, ואין בלבי עליה דבר מלבד הערצה. זה קרה עם עוד כמה שמות קטנים וגדולים, וזה בסדר. זה מעט מתסכל לפעמים, אבל זה בסדר. אנחנו פה בשביל האמן ולא להיפך, ולא נכריח אף אחד ואפילו לא נעשה לו ריגשי (שמעת, ברי? זה בסדר! לנו זה לא מפריע שנשארת בנענע דיסק, מה פתאום שיפריע?!). (סתם).

אז מה קורה עכשיו, בעצם? עכשיו מחפשים, בסבלנות. מצד אחד כבר מדגדג לנו בקצות האצבעות להוציא משהו חדש, לא להיעלם מהשטח, לעשות. מצד שני, מה לעשות, עדיין לא התאהבנו (מוזיקלית, כמובן – שנינו מאוהבים מאוד, ולא רק זה בזה אלא בחברותינו הנפלאות).

כתבתי בעיקר כדי לעדכן את כולכם, אבל הנה עולה לי רעיון טוב יותר: למה שלא תמליצו לנו על אמנים?

הרי יש לכם אוזניים, ואם אתם קוראים בהיס רקורדס סביר להניח שיש לכם טעם מוזיקלי טוב. אל תחשבו "מה יתאים להיס רקורדס?", תחשבו "איזה אמן או הרכב ישראלי ממש ממש טוב אני מכיר?" – ושפכו את ההמלצות (לינק למייספייס יתקבל בברכה) בתגובות, או במייל אם לא נוח לכם כאן.

סומכים על סבלנותכם,
The Hisses