בית הכלא של הד ארצי (הראל סקעת כמשל)
30 אפר'
בימים כתיקונם לא הייתי מדבר איתכם כאן על הראל סקעת. לא כי הוא זמר רע (הוא לא), אלא פשוט כי הוא לא מעניין במיוחד. עם זאת, הפרשה האחרונה שלו עם הד ארצי מעלה לפני השטח כמה דברים חשובים.
תקציר העניינים הוא כדלקמן: הד ארצי, חברת תקליטים גדולה, ותיקה ודינוזאורית בהתנהלותה, הגישה תביעה נגד הראל סקעת בטענה שהוא הפר את החוזה שנחתם בינה לבינו, בו הוא מחוייב להקליט ולשחרר את שיריו רק במסגרת הד ארצי. הד ארצי טוענת שסקעת מסיים עכשיו עבודה על אלבום שלם מאחורי גבם, ואפילו פונה לחברות אחרות במגעים להוצאתו (אנחנו, לעומת זאת, עדיין לא קיבלנו ממנו מייל בעניין).
כל זה נשמע לגיטימי, ובמקרה של הוכחת הפרת חוזה, החוק בהחלט עומד לצד הד ארצי. הבעיה היא החוזה עצמו.
ב"דה מרקר" מתפרסמים היום עיקרי החוזה המקורי בין סקעת והד ארצי, והנה כמה עקרונות מתוכו שחשוב לי להדגיש:
*סקעת, כאמור, מחויב לערוך את כל פעילותו המוזיקלית אך ורק בהד ארצי.
*פעילותו ויצירותיו מוגדרות אצל הד ארצי כ"יצירה אמנותית הכוללת מלל, לחן, קול או קולות, דמות, תמונה – כל האמור ביחד או לחוד". זה כולל גם יומן לנוער, הקראת סיפור או שיר שהוא שר לחברה שלו בסלולרי.
*לכן בתביעה דורשת הד ארצי לקבל מידי סקעת את כל ההקלטות, סקיצות, טקסטים ולחנים שבוצעו, נכתבו, הולחנו או עובדו על ידיו.
*סקעת זכאי ל-30% (!!!) מהרווחים, כלומר אחרי שהד ארצי כיסתה את הוצאותיה (שכוללות גם בגדים חדשים לסקעת, נסיעות, ארוחות וכל מה שחברות גדולות מציעות לאמן חדש כדי שירגיש כמו סטאר). במקרה של מכירות פורמטים דיגיטליים (סלולרי, מחשב, שידור בטלוויזיה), סקעת זכאי ל-50%, אחרי כיסוי הוצאות.
*אם זה לא מספיק, קבלו את הסעיף הבא: אם התקליט לא יכסה את הוצאותיו תוך שנה אחת (אתם יודעים כמה זה קשה בארץ, ועם הוצאות של שיווק כוכב פופ?), הד ארצי זכאית לגבות את תמלוגיו של סקעת, כלומר את הכסף שמגיע לו כיוצר ולא כאמן מקליט, כדי לכסות את ההוצאות.
שאמשיך, או שכבר הקאתם?
השורה התחתונה ברורה: הד ארצי הם בעליה הגאים של הראל סקעת, האיש והיוצר, וכל דבר שהוא עושה שייך להם, ואם הוא לא יהיה סופרסטאר מיידי הוא לא ירוויח מזה הרבה כסף. זו עבדוּת אמנוּתית, וזה ניצול בוטה ומכוער שלא צריך להתרחש בתחומי היצירה המוזיקלית (אלא אם כן אנחנו מדברים על כתיבת מוזיקה בהזמנה לפרויקט מסוים, כמו פרסומת, ולא זה המקרה).
וכל זה למה?
כי הד ארצי חושבת שהאמן עובד בשבילה, בעוד המצב צריך להיות הפוך: הד ארצי צריכה לעבוד בשביל האמנים שלה.
הראל סקעת, ולא משנה מה אתם חושבים על כוכב נולד, הוא אמן מוכשר וכפי הנראה גם לא טיפש. הוא היה תמים או שלא נתנו לו ברירה, והוא חתם מלכתחילה על חוזה דרקוני, כוחני ולא הוגן. ולמרות שהוא נמצא בלב המאפליה של המדיה המיינסטרימית והפריים-טיימית בה שיקולים כלכליים ומיתוגיים מניעים כל דבר, הוא יודע שמגיע לו יותר. הוא יודע שהאמנות שלו, אותה הוא יוצר בעצמו, צריכה להניע את המנגנונים השיווקיים והמסחריים שמסביבה, ולא להיפך. והוא צודק.
נ.ב. אם מישהו מבכירי הד ארצי קורא את זה, רשת הדיסקים שלכם, טאוור רקורדס, עדיין חייבת לנו כסף משנה שעברה. אתם יודעים איך למצוא אותנו.
אהבתי את צורת הכתיבה ואת הכותרת.
מסכימה עם כל מילה!
אני מרחמת על הראל. הכניס את עצמו לסיוט שעכשיו קשה לצאת ממנו.
פשוט ככה.
הראל זמר מוכשר וכל התיבעה עצמה באה ממקום אחד של בצע, ורדיפה אחרי הכסף.
פשוט בושה!
ראשית, אני בכלל מוטרד ממחירי האורז.
שנית
סקעת זמר חמוד, אבל צריך להיזהר. החברות האלה צריכות לפרנס הרבה פיות. והן יגנו על עצמן ככל שניתן.
לא פייר, אבל יש פה חוקים אחרים.
אני יכול להבין את הרשעות של החברה שצריכה להשקיע במוצר שנקרא אומן/סקעת.
זה כלום לעומת הגנות חוזיות בתחומים עסקיים אחרים.
יוצא שזה די תמים מצדך לרשום הדברים שרשמת גיאחה.
היום, מראש לא צריך להתעסק עם הגדולים. אם כן ? זו הבעיה של האומן. שילך עם עורך דין. צעיר,תמים, לא משנה.
לא נעים, אבל אם זה החוזה, אז סקעת יכול רק לקוות לטוב ליבם.
אני בכלל לא מקיא ממה שקראתי.
לגבי הצד האומנותי:
כל אחד מנסה היום לבד. יש הרגשה כאילו יותר קל, יותר הוגן. אולי רק בהתחלה. בסופו של דבר כאל אחד , אינדי, גומר עם 4 שירים במייספייס.
כישרון אמיתי ימשיך הלאה.
מנגד, חברה גדולה בוחרת את המועמד שלה, נניח סקעת, ומאביסה את הסביבה.
על הכח הזה ועל הגנת ההשקעה, מישהו צריך לשלם. גם האומן.
אני לא מסכים, לחמן. ברור שצריך להיות מפוכח וכשמתעסקים עם הגדולים צריך לבוא עם עורך דין בקיא או פשוט להכיר את המשחק.
מצד שאני, הפסקה הלפני-אחרונה שלך פשוט שגויה. גם כישרון אמיתי שמתחיל מלמטה (במקרה הזה, מייספייס) ועולה להצלחה לא צריך להידפק אם הוא מגיע לחברה גדולה. לא כל חברה מציעה כאלה חוזים, ואני די בטוח שלא כל אמן בהד ארצי מקבל חוזה נוראי כמו של סקעת.
בנוסף, "החברות האלה צריכות לפרנס הרבה פיות" כי רובן לא מנוהלות נכון. גם זה נובע מאותה גישה שגויה: האמנים כאן בשביל לפרנס אותנו, ולא להיפך.
טוב, על הפסקה האחרונה אסכים איתך, יש הרבה פיות, ויש ניהול לא נכון, והרבה מכוניות ודלק, ראה השחיתות באקו"ם. לפחות ככה דיווחו.
בכל מקרה אומנים-חברה זה סוג של סימביוזה, עד שמישהו מרגיש מנוצל, או רוצה לשדרג. ככה מתחיל הסיפור הנוכחי, כשפרנסה וכסף, ופיות ברקע.
לגבי הפיסקה הלפני אחרונה, אולי לא הבנת אותי, מי שיש לו כישרון אמיתי, וגם התחיל מלמטה, נניח במייספייס, אז ימשיך, רשמתי את זה.
יש הרגשה שגוייה שם, שאיזה יופי, השיוויון באינטרנט, כולם אינדי מוכשרים וכו'. רוב רובם, גומרים עם 4 שירים במייספייס, 60000 כניסות, 3000 חברים, ומאות תגובות על "כמה השירים שלך נפלאים" , וכמובן "תודה על ההוספה".
שם זה נגמר.
לא בא לומר שזו הדרך הנכונה. זו האופציה הקיימת והפופולרית כיום, וזה סופה של האופציה.
4 שירים במייספייס.
אני חושב, התעסקות עם חברות גדולות צריכה להיות לפי החוקים שלהם. להשתמש בחוקים שלהם לטובתך. בשביל זה יש עורך דין.
סקעת בלי גב מאחור, בלי כוכב נולד, ובלי דחיפה, מצבו היה אנונימי לדעתי.
לכן, אם זה החוזה, אז שיבקש רחמים ורצון טוב. מה שמעבר לזה שיגיד תודה.
נשמע לא טוב, אבל ככה אני מסתכל על זה מהצדודית.
היי גיא,
סחטיין על הלייבל והבלוג, פעם ראשונה שאני כאן ושומע עליכם.
שיהיה בהצלחה ובשמחה גדולה!
קראתי את ההערות שלך לחוזה של סקעת ואני ממש מתקשה להבין איזה חוזה אחר היית רוצה שיהיה בין חברה גדולה לאמן מיינסטרים. תוכל בבקשה להציע סעיפים חלופיים במקום אלו שאתה מתקומם עליהם?
לדוגמה:
מה היית מנסח במקום: "סקעת, כאמור, מחויב לערוך את כל פעילותו המוזיקלית אך ורק בהד ארצי."
???
היי עמיחי,
ברור לי (לצערי) שחברות גדולות לא מציעות חוזה הוגן כמו חברות קטנות יותר (אנחנו, למשל). אבל לדעתי זה בסיסי שלאמן יגיעו לפחות 50% מהרווחים. בלי היצירה שלו, לחברה לא היה אפילו מה למכור.
בנוסף, לחוזה הזה, ככל הידוע לנו, אין תאריך תפוגה או גבולות. הוא אופף ומקיף את כל הדברים שסקעת עושה, וזה פשוט מופרז. חוזה כזה צריך להגדיר את עצמו, למשל כחוזה למספר מסוים של אלבומים או שנים. אין שום סיבה שאמן לא יוכל לעבור חברת תקליטים, כמו שמלצר יכול לעבור לעבוד במסעדה אחרת או מעצב שעובר למשרד פרסום אחר.
הנקודה היא שמדובר בסעיפים דרקוניים המשעבדים כל חלקיק מגופו ונשמתו של היוצר לידי חברת תקליטים – מישהו מכיר עוד תנאי עבודה כאלה? כי אני לא מצליח לחשוב כרגע על דוגמא דומה.
גיא, תודה על התשובה הכנה
רואים שאתה כותב מהלב והנשמה
אבל עם כל האהדהקשה לי להסכים איתך.
אין מה להשוות בין כוכב פופ למלצר, או מעצב.
הרל סקעת, כדי להפוך למותג מצליח, חייב שישקיעו בו הרבה עבודה וכסף. צריך לבנות לו רפרטואר, לעצב אותו כאמן מבצע, לגבש לו תדמית אהודה, לייחצן אותו, להכניס אותו לאולפן, לעבד לו, לנגן לו, להפיק לו, למקסס לו, למאסטר לו, לצלם אותו, לאפר אותו, לייחצן אותו, לדאוג לו למאמן כושר, פיתוח קול, שיעורי תנועה, משחק מול מצלמה, הלבנת שיניים, תספורת אופנתי ובטח שכחתי עוד דבר או שניים.
למען האמת, כפי שאני רואה את זה – ללא חברת התקליטים שמנהלת לו את הקריירה, הראל סקעת היה סתם עוד יוצא כוכב נולד שהלך לאיבוד.
כך שבעיני הוא חייב להתחלק איתם בתהילה ובהצלחה. ובעיני בהוא בהחלט חייב להם. ואם אחרי שהם בנו אותו הוא הולך ומקליט מאחורי הגב שלהם, קשה לי לגבות את הצעד הזה שלו.
וכדי לחדד את הטענה שלי, רק תדמיין מה היתה נינט בלי טמירה ירדני…
הי עמיחי,
כמה דברים:
הגענו לזמנים נהדרים בהם "בניית רפרטואר (?), לעצב כאמן מבצע (הא?), לגבש לו תדמית אהודה (???), לייחצן אותו, להכניס לאולפן…" כל הדברים האלה – אומן לא חייב חברת תקליטים מאחוריו כדי לבצע את כל זה. למעשה כל הרשימה שכתבת היתה רלבנטית לפני 20 שנה, כעת אנחנו חיים בזמנים שונים וזה משהו שחברות התקליטים אינן מבינות ומסרבות להפנים.
טמירה ירדני אגב היא יחצ"נית , לא ?
זה רק מחדד את הטענה אולי שחברות התקליטים יכולות להיות מוחלפות ביחצ"ן
עמיחי,
זה פשוט לא נכון. לפניך רשימה של כמה מאמנים הכי מצליחים בארץ: הדג נחש, אהוד בנאי, ברי סחרוף, יהודית רביץ, שלמה ארצי, שלום חנוך, יהודה פוליקר, החברים של נטאשה, היהודים…
אף אחד מהם לא צריך ולא היה צריך שיבנו עבורו רפרטואר, שינגנו עבורו, שיספרו אותו וילמדו אותו לשחק ולרקוד, שיאפרו אותו, שיעשו לו כושר, שיתנו לו שיעורי פיתוח קול, ובטח לא שיבנו לו תדמית אהודה – התדמית הזו נבנתה ממי שהם ומהמוזיקה שהם עושים.
בחורה כמו נינט, שמימיה לא טרחה (כנראה, לא בדקתי) לכתוב שיר ולהלחין אותו אלא מציעה את עצמה רק כבובה מבצעת, אולי זקוקה לכל אשליית הזוהר סביבה כדי להגיע ל"הצלחה" (שלא הגיעה, מסחרית או ביקורתית, עם הדיסק שלה).
אבל סקעת, וכל אמן יוצר ומוכשר אחר, צריך שיקשיבו לו, ולשם כך הוא צריך חברה שתפיץ את המוזיקה שלו ותקדם אותה, לא תעשה בשבילו את המוזיקה ותניח אותו לפניה כנער פוסטר נוצץ-שיניים שרק יחייך למצלמה. תסתכל שוב על רשימת האמנים שנתתי בפסקה הקודמת. חלקם היו כוכבי-על בצעירותם, לכולם היו משרדי יחסי ציבור וחברת תקליטים, אבל הם עשו את המוזיקה שלהם ונתנו לה לדבר.
לו להד ארצי היה שכל, הם היו מבליטים את הכישרון שלו ונותנים למוזיקה שלו, שהיא טובה ברובה, להביא אותם לרווחים. שוב – הם צריכים לעבוד בשביל המוזיקה שלו, ולא להיפך.
כמה אה טועה עמיחי!
ציטוט- "למען האמת, כפי שאני רואה את זה – ללא חברת התקליטים שמנהלת לו את הקריירה, הראל סקעת היה סתם עוד יוצא כוכב נולד שהלך לאיבוד."
הראל סקעת איננו עוד יוצא כוכב נולד. ההשוואה לנינט מגוחכת ומעליבה. איפה המריונטה ואיפה הבחור הנבון, הנחוש, הרציני והממוקד, שבחריצות אינסופית חרש את כל בימות הארץ בשנים האחרונות ואין אבן שלא הפך בסלילה סבלנית ומחושבת של דרכו האמנותית.
הראל סקעת יצא מכוכב נולד כמו שנכנס אליה- כשרון חד פעמי, זמר בחסד וכריזמטי בצורה יוצאת דופן שקהל רב ועצום הלך שבי אחריו. רק שכעת היה מוכר. כל זה קרה לפני שהד ארצי הסתערו למירוץ עליו, ונאבקו בכל חברות התקליטים האחרות שרצו להחתימו.
הוא הבין שעליו לשלם מחיר מסויים של דמי לימוד אבל לא התכוון ולא אמור לשעבד את הקריירה שלו, את כשרונו העצום ואת כל מה שהשיג בזכות עצמו, לעולם ועד בידי המושחתים האלו.
מורפלקסיס ידידי,
טמירה היא לא יחצ"נית אלא בעלת משרד הפקות.
את מירב ניסיונה רכשה בזמן שהייתה אמרגנית מצליחה בשנות ה-80 וה-90 לאמנים כמו יהודית רביץ, בנאים למיניהם, היהודים וחבורת הקומדי-סטור.
בבעלותה נמצאים לא מעט אמנים, חוזר בי, זמרים, שהגיעו לכוכב נולד והוחתמו בתחילת העונה על חוזים. מותר לציין כי החוזים אמנם דרקוניים במקצת, אבל בלעדיהם לא היו קיימים אותם זמרי אינסטנט.
גם בעונה הנוכחית, שכביכול עדיין לא התחילה, כבר סומן אחד הזמרים, ראפר צעצוע מאיזור נווה שרת בתל אביב. הוא כבר הוחתם על חוזה שמבטיח לו הכרה בקרב ילדות ונשים עם ילדים בנוסף להשמעות בגלגל"צ.
הי יאיר, תודה על התיקון!
גביית התמלוגים במקרה של הפסד זה חוצפה ממדרגה ראשונה. אני תמה האם אכן נוהגים להשתמש בדברים שכאלו. איך אקו"ם לא מזדעקים על הסעיף הזה במיוחד לאחר שזה פורסם? הרי הם הולכים וגובים כסף מבעלי מועדונים. תארו לעצמכם שבעל מועדון יבוא ויאמר שאם הוא לא מכסה את ההוצאות אז שאקו"ם יוותרו על חלק מהתמלוגים האם אקו"ם יסכימו? כמובן שלא. אני מתפלא שמותר בכלל להחתים על דברים כאלו. מחר יבוא מישהו ויחתים את העובדים שלו שאם הוא נהיה חולה ונזקק לכליה הם תורמים לו. ואני משוכנע שיהיו כאלו שיחתמו.
הד ארצי יזבלות !
מה אתם עושים לסקעת?!
אתם הורסים לו את החיים !!!!!
סקעת כלונו איתך ! אתה תעבור את זה !
הראל אנחנו תמיד איתך !!
הצדק יצא לאור!
יש בנו אהבה והיא תנצח!
איך בכלל אפשר לגרום לזמר כמוהו להפסיק לשיר!
אם אני בתור משקיע מגיע לחברת השקעות או לבנק ומבקש הלוואה\ משכנתה או כל דבר אחר, מן הסתם תנאי הפתיחה למשא הם מה יש לי להציע כרגע מול מה שיש להם. זאת אומרת שחובת ההוכחה חלה על שני הצדדים כאשר כל אחד מחויב לשמור על הקלפים שלו חזק. אני מחוייב להראות נכסים קיימים מול יכולת פירעון+ סיכויי הצלחה. ככה זה בכל השווקים, מהנדל"ן ועד לביטוחים וכן הסכמי סחר. בארץ, שוק התרבות (עדיין) קטן עם תזרים מזומנים גדול אך צר ואי לכך נוצרה תרבות של מספר חברות חזקות ששרדו. חברות אלו ידועות כמכופפות את ידי האמנים השונים שבאים בשעריהן כי הן חייבות להגן על עצמן במקרה של נפילה ולפיכך גם לא מעט מהם(האמנים) מתייאשים ופונים לחו"ל. אני לא חושב שיש טעם להילחם או לבוא בטענות לחברות התקליטים מכיוון שזו השיטה שלהם במציאות הכלכלית הישראלית – לשרוד. לסיכום: הראל סקעת דווקא הגיע בנקודת פתיחה מצויינת אחרי הצלחה מוכחת אך משום מה זה לא בא לידי ביטוי בשולחן המשא ומתן ולפיכך או שהיה צריך לחתום ולנשוך שפתיים עד תום החוזה או שהיה צריך להסתובב ולחפש משקיעים אחרים- הסיבה שהוא לא הסתובב היא ברורה. הוא ידע שהוא עלול גם להיכשל ולפיכך החוזה אמנם כובל אותו במקרה של הצלחה אך גם מגן עליו במקרה של כישלון, הרי מדובר כאן בהשקעה בשיווי של מאות אלפים ואף מיליוני שקלים מטעם חברת התקליטים. אני סבור שאם סקעת היה רושם כישלון צורב חברת התקליטים לא הייתה דופקת על הדלת שלו לבקש את הכסף