אייפוד עולה כסף. גם אוזניות עולות כסף. וגם חשמל, ומחשב, ואינטרנט, ודיסק קשיח, כל אלה עולים לכם כסף. אפילו לא מעט כסף. מה שלא עולה לכם כסף, לעומת זאת, הוא אלבום-הביניים החדש של Morphlexis, הלא הוא בנימין אסתרליס שותפי המוכשר-כמו-שד ללייבל ומוזיקאי אקלקטרוני בפני עצמו.
כי אתThe Amb Works Vol.2 אתם יכולים להוריד בצורה חוקית וחינמית לגמרי, ולהעתיק כמה פעמים שתרצו. אין DRM, אין הפרת זכויות, לא ירדפו אחריכם אנשים מפחידים בחליפות שלמדו משפטים וחושבים שזה מועיל.
אז מה צריך לעשות? פחות מאי פעם, למען האמת. פשוט הקליקו כאן ועברו לעמוד האלבום המיוחד והורידו לעצמכם עותק טוב ונאה!
The Amb Works Vol.2 הוא אוסף-ביניים של שבע יצירות אינסטרומנטליות שהקליט מורפלקסיס בחמש השנים האחרונות. אבל אל תיבהלו מהכותרת המפוצצת. מדובר פשוט במוזיקה יפהפיה, פסקול מרתק לסרט שעדיין לא קיים. בעיניי אפשר למצוא כאן כמה מהקטעים הכי יפים שרקח מורפלקסיס, וכמה מהשילובים הנפלאים והאופייניים לו כל כך, של סימפולי תופים גרוביים, עבודת גיטרות מקורית ומלאת נשמה, וקלידים של פעם. אל תתנו לי לקשקש, פשוט תקשיבו. זה חינם.
וכמובן, בנימין-מורפלקסיס עצמו הסכים להתיישב ולכתוב מילה או שתיים או חמש מאות על הריליס המיוחד הזה שלנו. אני מעביר אליך את המקלדת, בני:
לפני כ-9 שנים, כשגרתי בירושלים, הייתי מחוסר בית חצי שנה בערך. טוב, לא בדיוק הומלס – שכרתי בזול קיטון שינה קטנטן אצל חבר שהיה בו מקום למיטה צרה וארון קיר ומקום להניח בו תרמיל שהכיל את כל המיטלטלין שלי, שהסתכמו בכמה פריטי לבוש ותיק רחצה. כעת מותר לגלות שכמעט ולא ישנתי שם אלא כמוצא אחרון, את רוב לילותיי ביליתי בעצם בביה"ס לתיאטרון חזותי (אני לא חושב שמישהו שם ידע מזה בכלל), ספה מאובקת הפכה למיטה ולידה נח קנבס שעליו ציירתי כמעט כל לילה. זו היתה התקופה הכי מאושרת בחיי, ללא מחויבות למקום, טיולים ליליים שנגמרו ב-4 בבוקר בעיר העתיקה והאפשרויות היצירתיות האינסופיות הגלומות בחללים האדירים של בית הספר יחד עם ציוד הגברה, מיקרופונים, מיקסרים, ציוד חשמלי, פדלים לגיטרה וטייפ 4-ערוצים. ביליתי לילות בהקלטה מבלי שאף אחד יפריע בבניין הבטון השומם של איזור התעשייה המטונף בירושלים, רח' יד חרוצים 4 ליתר דיוק. 6 שנים אח"כ, חלק מההקלטות הליליות הללו ראו אור תחת הכותרת Amb Works vol.1 במסגרת הלייבל של חנות הדיסקים הירושלמית "בית המוזיקה".
במלחמה היום יומית עם המילים ועם הצורך להיות מדויק – תמיד אעדיף את המופשט, את החלל שנוצר כשהמילים נגמרות והופכות לצליל, ולאורך זמן אגרתי לא מעט קטעים אינסטרומנטאליים כמו צאצאים חריגים ומוזרים שלא מצאו את מקומם בשום מקום.
עכשיו כששירים חדשים נכתבים, חזרתי והאזנתי ללא הרף לחומרים הישנים לאחר כמעט שנה שלא נגעתי בהם – סקיצות שהיו אמורות להיות הבסיס לדיסק הבא. הדבר הראשון שהתעורר בי הוא החשק למחוק את הכל ולהתחיל מההתחלה כי כל מה שהיה רלבנטי בהם נעלם ולא יחזור, לפחות לא עבורי. אבל עם כל האזנה, צצו ועלו אותם זאטוטים מוזיקאליים חריגים והתאהבתי בהם שוב. לפני שבועיים וחצי, באחת מאותן הפסקות בהן יצאתי לשאוף עשן, הבנתי שזו תהיה דרך נהדרת להציע להורדה דיסק שאהיה שלם איתו ויסכם את התקופה ההיא, כמו תמרור או תחנת דרכים, כדי שאוכל להתמסר להקלטות החדשות ללא הנטל של התבוננות תמידית לאחור.
אלו לא יצירות אלקטרוניות. לא ממש. למעשה, אם יש דבר שיכול לעצבן אותי הוא הצורך להיות תלוי בתוויות סגנוניות – אלקטרוני, אקוסטי, טריפ-הופ, פ'אנק… המילים הללו לא אומרות לי כלום, הן רק באות להסתיר במקום לגלות. מבחינה טכנית, רוב הקטעים הוקלטו עם כלים חיים או סינטיסייזרים שהוקלטו בעזרת מיקרופון שקלט בדרך גם את חלל החדר ועל כן ניתן למצוא לא מעט רעשי רקע והיס – מה שתורם לצליל המחוספס, המיושן, של חלק מהקטעים.
אז היצורים המוזיקאליים האלה בחוץ, רואים אור לראשונה – אני מקווה שתיהנו מהם כפי שאני נהניתי מהממזרים הקטנים.
