היום זה עכשיו
26 יוני
[זהירות, פוסט רגשני. והודעה חשובה למזמיני האלבום]
לפני כמה ימים, עת סגרתי את המחשב והעבודה לפנות בוקר והתכוננתי לישון, עשיתי משהו שלא עשיתי כבר כמה שבועות: הכנסתי את "הייקו בלוז" למערכת.
זה מוזר, אבל לאחרונה, עם כל העיכובים, העצבים, הלחץ והדחיות – העבודה על האלבום הזה הפכה… ובכן, לעבודה.
רק עבודה. עבודה אפורה ונטולת שמחה. הדיסק, שיושב דרך קבע על המראה בחדר שלי (מחובר בעזרת ספוגית-נדבקת שתכירו בקרוב בעטיפה של האלבום), העלה שם אבק במשך כמה שבועות. זה לא שהפסקתי לאהוב אותו, ממש לא – פשוט שכחתי שהוא מכיל מוזיקה. הוא הפך לפריט שצריך להדפיס, לשלוח, להעביר, לחלק, לעטוף. מוצר ותו לא. וזה מבאס, לעבוד ככה בלייבל.
אבל לפני כמה ימים הכנסתי את האלבום למערכת שלי, נשכבתי במיטה שלי, כיביתי את האור ופשוט הקשבתי בשקט.
כשהגעתי לחצי השני של "יפה כמו שקט", התחילה לחלחל פנימה הרגשה שניפחה את החזה שלי מבפנים, ועשתה אותי כל כך עירני ונרגש שלא יכולתי לישון. יראת כבוד. שמחה. גאווה.
לא האמנתי שאנחנו באמת מוציאים את האלבום הזה. זה שכבר הפך באוזניים שלי כמעט למובן מאליו, זה שהיופי נשפך ממנו כמו עסיס מאפרסק. נזכרתי כמה אני אוהב את האלבום הזה, איך הוא נכנס לי לנימים הדקים של הנפש ומנער מהם את כל האבק וקורי העכביש.
נזכרתי בפעם הראשונה ששמעתי אותו, כשדויד שלח לי עותק mp3 שלו אי שם לפני שנה ומשהו. אמרתי לו שהאלבום הזה מוזר בעיניי, כי אין בו תחושה קוהרנטית אלא מלא תחושות וקשה לי להחליט מתי לשמוע אותו: כשאני שמח, עצוב, עייף, עירני, בחורף, בקיץ… דויד אמר לי "תאמין לי, גיא, יום אחד תעמוד על המרפסת שלך בערב קיץ ותגיד לעצמך – אח, מה שאני הכי צריך עכשיו זה לשמוע את הייקו בלוז". צחקתי. מאז הדיסק עבר כמה שינויים ומיקסים וחלק מהשירים יצאו ממנו ואחרים השתנו ושינו את מקומם. ומאז אני מקשיב לדיסק הזה בכל רגע שאני רק יכול. כמעט שכחתי את זה.
אתמול בלילה בנימין ואני נפגשנו באחד הצמתים בצפון. זה נראה מפוקפק מאוד: שני גברים (ואחיו הקטן של אחד מהם) נפגשים בצומת חשוכה-למחצה באחת וחצי בלילה, מדברים בשקט, אחד מהם נותן לשני ארגז מסתורי, השני מעביר לו בתמורה מעטפה חשודה.
האמת היא שבני העביר לי ארגז מלא בפריטים הבאים: דיסקים של DVD, חוברות בונוס ומעטפות עם הדפס נהדר של גיטרת דוברו. החוברת והדיסק ייכנסו למעטפה ויצורפו למהדורה הרגילה של האלבום, ובכך יהפכו אותה למהדורה מיוחדת. בתמורה נתתי לו הפתעה קטנה, שאלה מכם שהזמינו את האלבום מראש ונאלצו לחכות, יקבלו יחד עם הדיסק. פיצוי קטן על ההמתנה.
אחר כך הלכנו לאכול גלידה.
לפנות בוקר הכנסתי את ה-DVD למערכת שלי. הייתי צריך לוודא שהוא עובד כמו שצריך ואין תקלות. רפרפתי בין גלריות התמונות עם המוזיקה הנהדרות, הקליפים, והגירסה המיוחדת של האלבום באיכות שמע מדהימה של 24bit. הכל עבד נהדר. ואז הגעתי לראיון אחד של דויד. "דויד'ז בלוז" הוא נקרא, וצילמה אותו עדה אתגר. בשבועות האחרונים דויד פרץ הפך לקול בטלפון, לאדם שנועצים בו, מתדיינים איתו ומדווחים לו. ללקוח, או מעביד, תלוי איך מסתכלים על זה. במשך כמה דקות ישב דויד בבאר שבע בתוך הטלוויזיה שלי, ניגן בלוז ודיבר על בלוז. לא הרבה יותר מזה, אבל שוב, כמו עם הדיסק – פתאום נזכרתי כמה אני אוהב את הדויד הזה. כמה אני בר מזל ואסיר תודה על כך שבנימין ואני מוציאים דיסק של אמן שאנחנו פאקינג מעריצים. הבנאדם שיצר את הדיסק הכי טוב והכי אהוב עליי בשנה האחרונה הוא אותו אדם שאיתו אני מתבדח בטלפון על למכור דיסקים בתוך פיתות, או מחליף איתו מיילים על רשימת מוזמנים להופעה.
התעוררות כזו.
פתאום האבק מתנער מהשגרה היומיומית של העבודה והטלפונים והעצבים סביב הוצאת הדיסק הזה, ואני נזכר באהבה שמניעה אותי, אותנו, לעבוד על כל זה.
וזה קורה בתזמון טוב. ברגעים בהם אני כותב את הפוסט הזה, בנימין נוסע (או יותר נכון – עומד בפקקים) בדרך לבית הדפוס בתל אביב, שם יאסוף את העטיפות. הוא ייקח אותן לבאר שבע ויארוז מהר-מהר כמה עותקים שיימכרו (גם מהמהדורה המיוחדת) בהופעה הערב באוניברסיטת בן-גוריון. מחר יהיו לנו גם דיסקים למכירה בהופעה בתמונע, בתל-אביב. אני אגיע לשם עם מארזי ה-DVD והחוברת הנוספים שאארוז היום, ואהיה זה שיושב ליד השולחן עם הדיסקים. תבואו להגיד שלום!
לכן שימו לב, מזמינים יקרים: הבטחנו לכם תמיד שתקבלו את הדיסק לפני התקשורת ולפני החנויות, וכך יקרה. אם הזמנתם את הדיסק מראש ותהיו בהופעה היום בבאר שבע או מחר בתל אביב – גשו אל בני או אליי והציגו את עצמכם. אם נמצא אתכם ברשימת המזמינים שלנו (זה עשוי לקחת רגע כי לא הספקנו לסדר אותה אלפביתית), תקבלו על המקום את הדיסק עליו שילמתם, יחד עם חיבוק מאיתנו!
אם לא תגיעו להופעות, הדיסק שלכם יישלח ביום ראשון (או אפילו חמישי הזה, אם נספיק) ויגיע לידיכם במהרה, יחד עם ההפתעה הקטנה שהבטחתי קודם.
כלום לא נחשב.
היום זה עכשיו.


פויה. היית צריך לבוא עם בני לפה.
נתראה מחר. נשיקות.
יש מצב שזה האיחור הכי לא אופנתי בהיסטוריית המוזיקה מאז "Chinese Democracy" של גאנז. מה שנקרא עשיתם ת'פדיחה.
קודם כל שאקסל רוז יוציא את הדמוקרטיה הסינית שלו, אחר כך נדבר.
אני הולכת לצטט לך את עצמך מחר.
ריגשת אותי מאוד.
אני ממש אשמח להגיד שלום מחר בתמונע וגם לקנות את עותק (מהמהדורה המיוחדת, כולל ה-DVD פרץ). אבל לצערי אני אגיע מאוחר. אני עובד בקרבת תמונע ומשתחרר בסביבות חצות פלוס. אני אעשה הכל כדשי להקדים ולהשתחרר, אבל סביר שמה שישאר לי מההופעה בטח לא יהיה הרבה, אם בכלל.
מה שכן, את העותק שלי אני חייב. לא הולך הביתה בלי עותק.
איזה יופי כתבת גיאחה. מדבק בהתרגשות (-: שימחה גדולה !
אח, איזה כיף היה היום בערב בבאר שבע.
תודה תודה תודה על כל העבודה והקשיים ועל זה שחלקתם את כל אלה איתנן, והוצאתם סוף סוף יצירה נפלאה.
תמשיכו.
צילמתי כמה תמונות מההופעה בבאר-שבע ואפשר לראות אותן כאן:
http://picasaweb.google.com/nevoyu/slnNMJ
ווהו! הדיסק בידי ומתנגן כבר עכשיו. למעשה, זו הגרסה מהדיוידי
גיא ובני ודוד כמובן – מזל טוב שהגעתם סוף סוף לרגע המיוחל. הייתה הופעה מדהימה בתמונע – נהנתי מכל רגע.
יובל – מה נסגר שם עם הפוקוס?
זה בגלל התאורה והמצלמה שלי…. (וגם הריצפה עקומה והשופט אנטישמי)
תודה
יש לכם מסיבה פרטית, ככה נראה, נקווה שהיא תתרחב. אם לא אז …
כל מסיבה היא פרטית בהתחלה ואז היא מתרחבת והולכת וגם את שלמה ארצי ראיתי ב-1981 מול 45 צופים במתנ"ס בקיראון
אני בעד. מקווה שזה אכן יתפשט מעבר.
אני אוכלת את עצמי שלא יכלתי לבוא להופעה. רגשות האשם הפולנים שלי לא נתנו לי לצאת בערב לפני בחינה (אפילו שלא למדתי….)
לעזאזל.
הי
יש מצב להראות באתר הזה גם דברים של להקת בלובלנד, בלוג
??
לא מכירה
ורוצה להכיר
תודה
הדס
סליחה שאני כותבת את זה פה
לא הצלחתי לכתוב דרך אימל באופן רגיל.
לא מצליחה לקנות דיסק של דויד פרץדרך paypal
מבקשת עזרה
הדס