Hiss Records

לפעמים אתם מבטיחים שתצאו עם הכלב, או תתלו את הכביסה, או תעשו טלפון לבנק אבל רק עוד שנייה אני מסיים פה משהו.
ולפעמים אתם מתחייבים לפרסם פוסט בבלוג מקסימום פעם ביומיים ואז מגלים שבין האהבה, העבודה, הכתיבה, עונג שבת, היומולדת, החברים והשינה – אתם לא ממש מספיקים להחליט אפילו על מה תכתבו.

לכן אעשה מה שאני עושה תמיד כשאין לי זמן, ואתן לאחרים לעשות עבורי את העבודה. בשבוע האחרון ניתן האלבום של דויד פרץ להאזנה אצלנו באתר, ובינתיים התגובות נפלאות ואנחנו מאושרים לחלוטין. כשהתחלתי לשוטט ברשת ולחפש חומרים ל"עונג שבת" שלי, שמחתי לגלות שלא מעט אנשים לינקקו והזכירו השבוע את האלבום, חלקם אפילו החמיאו.
הנה כמה מהם, ואז אמשיך בשאר הפוסט:
יאיר יונה ("מקסים, צנוע, פוגע וקולע, ובעיקר, מפוצץ ברגש"), אורן ראב, ס. אורי שמתהדר בקרנף (!), יונתן ישנוב ("הנהדרים שמפגישים שירי הייקו ומנגינות בלוז בצורה כל כך יפה ואפילו מושלמת, והכל בעברית זכה. פשוט תענוג") ואיתי סקלי.
זהו בינתיים. ראיתם את האלבום מוזכר בעוד מקומות? ספרו לנו!

תמונה של גירית, בלי שום קשר – כי צריך לדעת ממה להיזהר כשאתה קוברה!

ושאר עניינים לא מסודרים, אבל לא פחות חשובים:

*בשבת הקרובה תוכלו לראות את דויד מופיע בפסטיבל הרחוב סמילנסקי בבאר שבע.

*CDI התחילו להדפיס את הדיסקים שלנו! פירוש הדבר שבסביבות יום שני יהיו לנו מגדלים גבוהים של דיסקים נטולי-עטיפה ביד, קצת כמו תינוקות עירומים שאך נולדו. כמו הורים גאים אנחנו כמובן נרוץ לצלם ולהראות לכם (כאן ו/או בפליקר שלנו).

*בבית הדפוס שלנו לעטיפות נתקלו בכמה עיכובים (אלא מה?) שלא תלויים בנו. מסתבר שיש שם קצת בלגן השבוע, ומי נופל בין הכיסאות אם לא אנחנו. בכל מקרה, היום הם היו אמורים להדפיס הדפסת ניסיון, אחרי שכבר איימנו עליהם שאם הם לא מזיזים ת'תחת אנחנו עוברים לבית דפוס אחר כי ההזמנות הולכות ונערמות ואנחנו מאחרים כבר! לא תפסנו את יקירתנו שני אז אנחנו לא יודעים אם הגיעה אליה הדפסת ניסיון או לא. כמה שאין לנו כוח לבתי דפוס, אלוהים אדירים!
אינשאללה, אם הכל ילך כשורה עם בית הדפוס (חמסה חמסה), אנחנו מקווים להיפגש בסופ"ש הבא לסשן מטורף של מפגש מרגש בין הדיסקים לעטיפותיהם, הדבקות, סגירת עטיפות ניילונים וחגיגות. ברגע שנדע מתי זה קורה, נספר לכם כאן בבלוג ותוכלו כפי הנראה להצטרף אלינו לשבת בלתי נשכחת של חגיגה לייבלית חופשית ובלתי רשמית שתכלול קצת עבודה, הרבה אוכל ויין ביתי, מוזיקה טובה, מפגש משמח ביניכם לבינינו, ואולי – מי יודע – אולי איזו הופעה מאולתרת?
פרטים יבואו.

*בינתיים העיכוב נתן לי שהות קטנה לסיים את ענייני חוברת הבונוס, ובני פינש וליטש את ה-DVD (צפיתי בו והוא נהדר! יוקדש לו כאן פוסט נפרד כי בהחלט מגיע לו). דויד אמור לכתוב כמה מילים לסיום חוברת הבונוס ואז אנחנו Good to go. את כל מה שאנחנו צריכים לעשות עשינו, ומעכשיו העניין בידיים זרות. מי ייתן והן ישרתו אותנו נאמנה, ובעיקר בזמן.

*בגלל שאנחנו יודעים כמה כיף לקבל דברים בדואר עם מילה אישית או הפתעות, אנחנו עובדים על תוספת זעירה אך מעוררת-חיוך שתתווסף לכל מעטפה שתישלח אליכם מאתנו. דרכנו הצנועה לומר לכם תודה.
אנחנו עובדים על זה ממש עכשיו וזה יהיה מוכן עוד השבוע.

בינתיים, עד שאתארגן על פוסט נורמלי או שבני יכתוב משהו, אתם מוזמנים לנסות את כוחכם ולכתוב הייקו בתגובות.
אלה הכללים, אבל ממש לא חייבים להישמע להם. באופן כללי אנחנו נגד רשמיות וכל העניינים המיותרים האלה.
הנה הניסיון שלי (לפי הכללים):

השרב נשבר
שומע את דיינג'רדום
והפוסט נגמר.

See you soon!

כשדויד, גיא ואני בנינו לוח זמנים מסודר להוצאת "הייקו בלוז" וכולם ריחפו בעננה המשכרת של אופטימיות סמוקת לחיים לאחר ש-CDI (מפעל הדיסקים בכרמיאל) ובית הדפוס התל-אביבי שלנו התחייבו כל אחד בנפרד לייצר-להדפיס-לקפל במהלך שבוע עסקים יחיד את הדיסק והעטיפה, רק אני הייתי זה שכישכש בזנב פסימי בעקבות הניסיון שלי עם דד-ליינים ושיגיונות של מפעלי דיסקים למיניהם.

- "כל הלוח זמנים הזה מעולה אבל אתה לא לקחנו בחשבון כמה דברים אחרים" – הזהרתי את גיא.
- "מה לא לקחנו בחשבון?" שאל
- "את כל מה שעלול להשתבש…"
ואכן דברים השתבשו, ביניהם גם החיים של משפחתי ושלי.

לפני כשבועיים וחצי ניסינו להעריך שוב לוחות זמנים והפעם השתדלנו להיות מעט יותר ריאליים. הגראפיקה של מארז הדיסק נשלחה כבר לפני שבוע ומשהו לבית דפוס (וע"פ לוחות הזמנים שהם התחייבו עליהם – המארז כבר היה צריך להיות בידיים שלנו היום), ביום חמישי ערכתי ביקור נימוסין חגיגי ב-CDI והעברתי להם את המאסטר הסופי (סופי! דויד שמעת?) של "הייקו בלוז", מה שהוביל לאנקדוטה הבאה:

נכנס בצעד תקיף למשרדים הממוזגים של CDI, יש לי דיסק מאסטר ביד, רוח קרבית והבעה של צ'ארלס ברונסון מרוחה על הפרצוף (זה תמיד עבד לי כשהייתי צריך להתמודד עם פקידי מס-הכנסה). עולה במדרגות וניגש לדלפק שם מקבלת את פניי במאור פנים גברת ח'.
- "היי, אני בנימין מהיס רקורדס. הבאתי לכם את הדיסק שדיברנו עליו קודם בטלפון."
- "היי בנימין, אתם כבר רשומים אצלנו?"
- "ודאי, הדפסנו אצלכם דיסק לפני חצי שנה."
- "אוקיי, רק רגע אני אבדוק…"
אני ממתין לצד הדלפק ומקיש עליו בעשר אצבעות את מקצב נעימת הפתיחה של הסידרה "נשואים פלוס".
- "איך אמרת שקוראים לכם?" היא מעירה אותי לאחר כמה דקות משרעפיי.
- "היסססס רקורדס", הקפדתי להדגיש את ה-ססס כדי שלא תטעה ותחשוב שאנחנו "היסק רקורדס" כמו בפעם שעברה.
- "אתם לא מופיעים כאן במחשב", העירה והביטה בי בפקפוק.
- "הו, אנחנו בהחלט רשומים כאן, אפילו מילאתי את טפסי ההרשמה – אני זוכר את זה בברור", אוליי דמיינתי את כל זה?
- "אני אבדוק במסמכים כאן, הזמנתם דיסק ב-2006, נכון?", אישרתי.
בינתיים, בזמן שהיא פתחה תיקיות ובדקה הזמנות מ-2006, עזבתי את טריטוריית הדלפק והתחלתי לשוטט לאורך המסדרונות הלבנים שהיו תלויים עליהם עשרות תעודות וכשהגעתי ל"העסק הנבחר שנת 2004", גברת ח' קראה לי לשוב ולצידה הופיע הבחור שאמור לטפל בצד הטכני של הזמנת הדיסק.
- "טוב, אני לא מצליחה למצוא אתכם אצלי, מה שם הכותר שהזמנתם לפני חצי שנה?"
- "שני קדר, בלאדליינס", אני רושם את זה בשבילה על חתיכת נייר כדי לוודא שלא יהיו בעיות איות.
- "אתה יכול לשבת בינתיים עד שנמצא את החברה שלך בקטלוג שלנו."
איכשהו הנעימות של גברת ח' גורמת להבעת הברונסון שלי להתמסמס ובמקום לשבת אני חוזר לשוטט במסדרונות ולבהות בקירות. אחרי תעודות ההוקרה הגעתי לשלב הפוסטרים ותקליטורי הזהב של שלמה ארצי. יש לציין שזה היה מסדרון ארוך.
כשהגעתי לאיזור השירותים – קראו לי לחזור.
- "מצאנו את בלאדליינס אבל זה רשום תחת חברת גיא חג'ג'", אנחת רווחה.
- "כן, זה אנחנו!" אפילו השם שלי מופיע שם, בקטן.
- "יופי, אז רק תמלא את הטפסים האלה ותסביר לבחור כאן מה צריך לעשות", כל עוד לא מדובר בפוסטרים של שלמה ארצי – אני מוכן לעשות הכל!
נסעתי משם כשליבי טוב עליי, הנה, עוד שלב בנידבך ה"הייקו" הסתיים לו.

יום ראשון בבוקר.
אני ממלא וחותם על המסמכים לאקו"ם כדי שיאשרו ל-CDI להדפיס את הדיסק. דויד פרץ מצידו שולח מייל גם הוא לאקו"ם ומאשר שהוא מסמיך אותנו להדפיס עותקים מהדיסק ושאין צורך שנעביר לו תמלוגים. אני מצליח להגיע סוף סוף למי שאחראית על הוצאת אישורי הדפסה למפעל (האמינו לי, זה לא פשוט והייתי צריך לשבת שעות מול הטלפון עד שתפסתי אותה) ומוודא אלף פעם שהכל הגיע, הם מבטיחים לי שישלחו אישור למפעל ושהכל בסדר. אני אופטימי.

יום שני בצהריים.
מגיע פקס המודיע לי ש"היס רקורדס" חייבים לשלם כמה אלפי שקלים לאקו"ם כדי שיהיה ניתן לאשר את הדפסת הדיסק (אני מניח שתאורטית הכסף הזה אמור להגיע גם לדויד).
- "מה?!" מזדעקים גיאחה ודויד, כל אחד בתורו כשאני מבשר להם את זה בטלפון.
מייל מ-CDI מבשר לי שהכל מוכן להדפסת הדיסק ורק מחכים לאישור הנכסף.
אני שוב מנסה להגיע לאקו"ם ולברר מה בכלל קורה פה.
אין תשובה.

יום שלישי (היום).
ברוח קרבית ונחושה אני מחליט לשבת על הטלפון ולהסדיר את כל העיניין המגוחך הזה עם אקו"ם. למזלי, אלת-הדיסקים-הכסופה האירה לי פנים ובנסיון הראשון ענתה לי האחראית על האישורים.
לא, היא לא קיבלה את המייל של דויד, אנחנו צריכים לשלוח אותו שוב. ברגע שהמייל יגיע היא תשלח אישור ל-CDI. אין בעיה היא תעשה את זה מהר. תודה.
אני מזניק את דויד מכיסאו באולם ההרצאות של האוניברסיטה בבאר-שבע, אנחנו שולחים שוב מייל בהול לאקו"ם.
בפעם השנייה, כשניסיתי להגיע לאחראית בטלפון, זה לקח שעות. כנראה אלת-הדיסקים-הכסופה זקוקה לעוד קורבנות אדם ואני, מרוב תיסכול, מוכן כבר להניח את עצמי על המיזבח.
אחרי זמן-אין-קץ של נידנוד טלפוני, מישהו עונה מהצד השני.
כן, היא קיבלה את המייל.
כן, הכל מסודר ולא נצטרך לשלם כלום לאקו"ם, היא תשלח מייד ל-CDI ולי פקס שמאשר את ההדפסה.
הכל יופי טופי ועננים זהובים גולשים להם במורדות הגליל לצד עדרי הצאן הכחולים.
על הכייפאק!
כעת רק נותר לדרבן תוך הפלקות נימרצות באחורי בית הדפוס בתל-אביב.
(בנימין מכין את הרטייה השחורה ומותח את השוט)

עוד עידכון קטנטן – דיוידי הבונוס (הידוע בשם הקוד: "דיוידיפרץ") הושלם סוף סוף לאחר מאבק איתנים עם תוכנות סוררות שגרמו לי לשאוג בשעות הקטנות של הלילה: "לא!!!!!!!" ולהעיר תנים תמימים משנתם. וגיא מוסר מצידו שהשלים את עיצוב חוברת הבונוס (הידועה בשם קוד: "פייפרפרץ") ובקרוב היא תשלח לדפוס.

צ'ארלס ברונסון, כבר אמרנו?

שתי חדשות טובות, קוראינו הטובים בעלי הטעם המוזיקלי המשובח:

מהיום אפשר להזמין את הייקו בלוז במוזיקה נטו!
מדובר במהדורה הרגילה, ולא המיוחדת, אבל היא עדיין שווה לא פחות. לרגל המאורע ובגלל שמוזיקה נטו הם אלופים, תוכלו לקנות שם את הדיסק בהזמנה מוקדמת ב-40 שקלים בלבד, עשרה שקלים פחות מהמחיר הרגיל בכל שאר החנויות (וגם לפני כל שאר החנויות, מלבד האתר שלנו).
ואם זה לא מספיק, מוזיקה נטו כל כך התלהבו מהאלבום, שהעלינו יחדיו באנר קטן לראש האתר, ממש שם בין סלין דיון למופע האימים של רוקי. זה חת'כת כבוד ואנחנו מרגישים מצליחנים – אמר גיא בעוד שערו מתבדר ברוח כשהוא מקליד זאת מהמכונית הפתוחה שלו בכבישי האיים המאלדיביים.

בנוסף, עכשיו לא צריך יותר לרוץ ולחפש בפורומים איפה ומתי יופיע דויד פרץ, כי פתחנו לוח הופעות של דויד פרץ, אצלנו באתר! בקמרקו, הירשמו לעדכונים במייל או לפיד ה-RSS ולעולם לא תפסידו הופעה (או הודעה על הופעה). דויד עצמו מעדכן את הלוח, כך שכל האחריות על המידע (והטעויות, אם יהיו) מוטלת על כתפיו הרחבות.

חוצמזה, המאסטר שלנו נמצא עכשיו במפעל של CDI ומחכה שישכפלו אותו להמוני דיסקים כדי שיהיה לנו מה לשים במערכת!
למה הם מחכים? לאישור הדפסה שאנחנו צריכים לקבל מאקו"ם. בעיקרון, אקו"ם צריכים לאשר ל-CDI שאנחנו מוסמכים להדפיס חומרים של דויד פרץ (דויד, מצידו, שולח לאקו"ם אישור בו הוא מסמיך את היס רקורדס לעניין הזה). תיאורטית מדובר בבדיקה מהירה במאגר של אקו"ם ושליחת מייל או פקס. בפועל זה עניין בירוקרטי שלוקח הרבה זמן, בעיקר כשאקו"ם התעקשו לא לענות לטלפונים כבר שבוע. תודה רבה לאקו"ם, כאילו שחסרים לנו איחורים. בכל מקרה, בנימין הצליח לתפוס אותם היום סוף סוף, והם אומרים שזה ייקח להם כמה ימים. למה? לא יודע, אף אחד לא ממש יודע איך מתנהלים הדברים באקו"ם, אבל את המרירות נשאיר לפעם אחרת. כרגע, העיקר הוא שהדיסקים כבר ב-CDI, וברגע שיגיע האישור מאקו"ם המכבשים יתחילו לפעול, ולנו יהיה דיסק!

לסיום – כל היודע דבר על פירושה של תמונה זו, בה מופיע הלוגו של היס ללא כל הקשר ברור לעין, מוזמן לשפוך אור על הנושא ולהחזיר את שנתנו הנודדת. נתקלנו בתמונה הזו תודות לחברתנו יעל מאירי, ואנחנו עדיין מגרדים בראש ומנסים להבין מה פה קורה פה.

חדשות, התפתחויות ואולי אפילו תמונות – בהמשך השבוע. Stay tuned!

ליחצו על התמונה והגבירו את הרמקולים

האם אני באמת צריך להוסיף לזה משהו?

ותזכורת קטנטנה – עדיין ניתן לרכוש את "הייקו בלוז" בהזמנה מוקדמת דרך החנות-הפתוחה-תמיד של "היס רקורדס", היו הראשונים לקבל עותק לפני כולם!

תודה רבה רבה לסיגל קרנדל האגדית שעזרה ללא לאות להכין, לתכנת ולבשל את נגן ההיס (גירסת אלפא – בקרוב הביתא הרשמית).
סיגל את מלכה.

כשהקמנו את הלייבל, לפני כמעט שנה, בני ואני החלטנו שנשתדל לעשות כמה שיותר דברים יחד. זו לא חוכמה לנהל לייבל בצמד אם כל אחד פועל בנפרד, וגם כך אנחנו מאמינים ביחס אנושי לפני הכל. לכן את רוב שלבי העבודה על הקמת הלייבל והדיסק של שני, עד יציאתו, עשינו יחד. עם זאת, רגע לפני צאת האלבום הבנו שיש שלב בו צריך לפצל כוחות. את רוב עבודת ההכנה אנחנו עושים לגמרי ביחד. מה זה עבודת הכנה? לערוך רשימת חנויות להפצה, לתכנן את ההתנהלות באתר, לעצב כלמיני דברים (בעזרתה המעולה-תמיד של שני), לבנות את לוח הזמנים (מתי משחררים שיר להורדה, מתי ה-DVD צריך להיות מוכן, וכן הלאה), להתנהל מול בתי הדפוס ועוד. אבל מרגע יציאת האלבום לאוויר, אפשר לחלק בחלוקה די גסה את העבודה לשניים: בעיקר הפצה (גם לכם, המזמינים באתר, ולא רק לחנויות) ופרומושן (הגירסה הלועזית ל"יחסי ציבור" העברי המכוער) . לא יכולנו לטפל שנינו בפרומושן או בהפצה בו זמנית, וכך נוצרה החלוקה הטיפה מאולצת, והלא-תמיד-מדויקת, בה ענייני ההפצה הם ממלכתו של בנימין בעוד פרומושן הוא העסק שלי. זהו, כמובן, ממש לא חד משמעי.

אצל שני קדר, הפרומושן היה שונה לחלוטין מאשר במקרה דויד פרץ.
הקשיים בשיווק של שני היו בעיקר: א. אף אחד לא הכיר אותה. ב. היא לא התכוונה להופיע הרבה. ג. הסגנון באלבום שלה דיבר למעט מאוד אנשים בארץ.
מצד שני: א. בני ואני משוגעים על שני באופן אישי, היא חברה טובה של שנינו ואנחנו אוהבים אותה. ב. שנינו מטורפים על הדיסק שלה ומאמינים שהוא פשוט מדהים.
דווקא הקשיים האלה החדירו בי רוח קרב, והאהבה שלי לדיסק נשפה רוח נוספת במפרשיי. כך הפרומושן של שני הייתה Easy-peasy בעיניי. כן, הרמתי הרבה טלפונים ושלחתי המון אי-מיילים, אבל גיליתי שרוב העבודה נעשתה מעצמה. מהרגע שמישהו אחד כתב עליה, מישהו באתר או עיתון אחר רצה גם ופשוט הרים לי טלפון או שלח לי מייל בעצמו. הופתעתי מכמה קל היה להביא אמן חדש לגמרי לתקשורת, שנחשבת עוינת (ולפעמים היא אכן כזו). כל מה שנדרש אז היה התמדה, ואני הייתי חדור התלהבות, מרץ ונחישות.

אצל דויד פרץ הדברים שונים לגמרי.
למעשה, אני עדיין חושב שיהיה לנו קשה נורא להשיג ביקורות על האלבום, ואנחנו לא יודעים מה יקרה עם זה (קודם שיצא האלבום). הסיבה היא שדויד שלנו, מוזיקאי ותיק שעבד עם המון אמנים ובחור חברותי באופן כללי, התיידד כך או אחרת, כמעט עם כל עיתונאי שכותב היום על מוזיקה. בועז כהן, שרון מולדאבי, תימורה לסינגר, עמי ברנד, כולם עברו תחת חיבוקו בשלב כזה או אחר, והרשימה נמשכת.
"למי נשלח עותקי פרומו?!" שאלתי אותו בעודי מורט בייאוש שערות מפדחתי, "אף אחד לא יכתוב על האלבום הזה!"

אבל ככל שמועד היציאה מתקרב אני מגלה שלהיות איש הפרומושן של דויד פרץ זו כנראה העבודה הכי קלה בעולם, מהסיבה הפשוטה שהפרומושן נעשה מעצמו. עוד לא הספקתי לערוך את רשימת הפרומושן (=למי שולחים עותקי פרומו, למי לצלצל כדי לנסות לקבוע ראיון, וכולי), אבל כל כמה ימים אני מקבל מדויד טלפון שנשמע בערך ככה (שמות העיתונים בדויים, כי עוד לא סגרנו כלום):

"שומע גיא, אנחנו צריכים להחליט איפה אני מתראיין."
"אתה צודק לגמרי, אני באמת צריך לשבת על הרשימת פרומושן…"
"אה לא תראה, ב[דבר לילדים] רוצים לתת לי את הטור בצד של המדור מוזיקה שם, מכיר? אבל הם רוצים בלעדיות ואני לא יודע, מה אתר אומר?
"מ…מה..?"
"כי ב[רולינג סטון] דיברתי עם [זרובבל] ויתנו לי כנראה כפולה במוסף תרבות."
[דממה קצרה בעוד גיא מנסה לשמור על הכרה מלאה]
"ואני בכלל חושב – בוא נלך כבר עם הכפולה ל[פלייבוי] כי שם בתכל'ס הכי מתעניינים באלבום וכבר ראיינו אותי פעמיים והכתב מוזיקה שלהם נורא התלהב".
"אבל-אבל-אבל, מתי הספקת לדבר איתם יא משוגע?!"
"אה אני מדבר עם כולם כבר איזה חודשים, הם הרימו לי טלפונים וגם יש לי חבר ב[טיים מגזין] אז הוא לוחץ שם על העורך שלהם".
בקיצור, אני עוד לא מספיק לשלוח מייל אחד ודויד כבר אירגן סביבו בנונשלנטיות מערך פירסום שלם. הבנאדם הוא חור שחור לעיתונאים. הם לא יכולים לברוח.

אז מצד אחד, נראה שכל מערך היחצ"נות סביב דויד נבנה מעצמו עוד לפני שהספקתי להגיד "לונדון וקירשנבאום".
מצד שני, לדויד פרץ – חייבים להודות – יש שם של זמר מזרחי. זה מעולה אם רוצים להכניס אותו לטברנה, אבל במקרה שלנו זה קצת מקל בגלגלים. בנוסף, אחד הדברים הכי קשים שנתקלתי בהם עד היום הוא לתאר את המוזיקה של דויד בשניים-שלושה משפטים כך שהיא לא תוצג כמו ניו-אייג', כמו מוזיקה לילדים או כמו קאנטרי-נטו. שוב ושוב ישבתי מול המחשב במצח קמוּט ומחקתי משפטים מהקומוניקט וכתבתי אותם ומחקתי שוב. עד היום הקומוניקט עדיין לא גמור. מזל שבני ואני מאמינים בכך שהמוזיקה היא הפרומושן הכי טובה. לכן ממש בעוד כמה ימים, כשתסתיים העבודה על נגן הפלאש שלנו, נעלה כאן סוף סוף האזנה מלאה לאלבום כולו, כדי שכולם יוכלו להחליט בעזרת אוזניהם ולא לסמוך על ניסוחים מעורפלים של יחצ"נים מתוסכלים.
לו יכולתי, הקומוניקט שלנו היה מכיל מילה אחת: תקשיבו.

אחרי מאמצי הפרומושן סביב "הייקו בלוז" תוכלו לעקוב ממש כאן אצלנו, כמובן. נשתדל לעדכן אתכם בכל מה שקורה, ואולי גם בדברים שלא הצליחו לקרות.
בינתיים, אני חוזר לעבוד. בימים הקרובים יגיע פוסט חדש מבני או ממני, כמובטח (אני מזכיר, החלטנו שמעכשיו נגביר את קצב הפוסטים ונשחרר אחד כל יום-יומיים בערך). יש לנו הרבה מה לספר וגם כמה עדכונים מגניבים בשרוול. Stay tuned!