Hiss Records

"הצלחות הן רק תחושות בטן שמיושמות בפועל"
(וינסטון צ'רצ'יל)

[הבלוג מתקדם סוף סוף לווב 3.0 - פוסט עם תמונות מצורפות! תצלומים: אביטל וגיא]

בני ואני אוהבים מדבקות. מהרגע הראשון היה לנו ברור שאנחנו רוצים מדבקות עם הלוגו של הלייבל, וכשהלוגו נוצר ונדלקנו עליו, חשקנו אפילו יותר במדבקות שישאו אותו בגאון, יצורפו לדיסקים שנמכור דרך האתר (כדאי לכם לקנות דרך האתר! עוד מעט!), ובאופן כללי יודבקו על כל דבר שרק נוכל להדביק עליו מדבקות.

הבעיה היא שאנחנו לא יודעים כלום על הדפסת מדבקות. אנחנו לא מכירים סוגי הדפסה, סוגי נייר למדבקות, מחירים – שום דבר. מה ההבדל בין מדבקת PVC בהדפסת פרוצס למדבקת נייר דיגיטלי למדבקת ויניל בחמישה צבעים כולל מטאלי?
טבועים בים של מושגים חדשים בלי מצוף-הצלה בצורת ניסיון, היינו קצת אבודים.

ובכל זאת, ניסינו. כי אנחנו מאמינים בללמוד מהניסיון, ובכך שאם לא ננסה – בטוח לא נבין אף פעם. התחלתי להרים טלפונים לבתי דפוס ולברר מחירים, חיפשנו בית דפוס קרוב, בגליל, כדי שיהיה לנו קל להתנהל מולו. כל בתי הדפוס איתם דיברתי נתנו לי מחירים גבוהים, איכויות נמוכות, או שפשוט לא חזרו אליי עם הצעת מחיר. שאר בתי הדפוס – רחוקים לנו. מה עושים?

ביום רביעי נסעתי למרכז. זוגתי הנפלאה אביטל ואני התהלכנו ברחובות רעננה ועשינו חיים. בדיוק סיימנו ארוחת בוקר של קרואסונים וקפה, והעברנו את הצהריים בטיול עצל ברחוב הראשי. אחרי שהתאוששנו מהתקפת הצחוק שתקפה אותנו למראה שני השלטים האלה, חלפנו על פני סמטה, שהייתה אפלולית גם באמצע הצהריים. "אוווו, סמטה אפלולית!", גררתי את אביטל פנימה, ושם הופתעתי לגלות שלט קטן של בית דפוס. המשכנו בעקבות השלט, וגילינו חצר אחורית, וחלונות מותרסים ואפלים של בית דפוס. "שיט, סגור", חשבנו, "חול המועד הארור הזה". החלטנו להתקרב בכל זאת. בית הדפוס היה פתוח, ובחור מקסים בשם ניר קיבל את פנינו בחיוך.

שלפתי מהתיק דוגמאות למדבקות שאני אוהב, ודיסק עם קבצי העיצוב למדבקה (בעיצוב שני קדר, כמובן), ואחרי שהגיע בעל המקום הנחמד, אייל, התיישבנו לדבר תכל'ס. עדה הנחמדה והמצוננת עברה על הקבצים במחשב, הדפיסו עבורנו הדפסות ניסיון, התלבטנו ארוכות אודות ההבדלים בין גירסת הפריהנד (של שני) לגירסת הפוטושופ (של בני ושלי), ואחרי ששאלנו את כולם, אביטל הכריעה – הפריהנד נראה טוב יותר.
אחרי שבועיים של רדיפות, טלפונים, נסיעות ובלגנים, תוך חצי שעה סגרנו על המקום דיל נהדר וזול לכמה אלפי מדבקות, שיהיו מוכנות כבר ביום ראשון.

והכל בגלל שראיתי סמטה ברעננה. כמה טובה האהבה.
בינתיים, בתחילת השבוע הקרוב, אמורים להגיע אלינו הדיסקים המודפסים והעטיפות המוכנות. עוד כמה סידורים, ואז נשב להכניס את הדיסקים לעטיפות בעצמנו, לצרף אליהן מדבקות, לשלוח את כל הדיסקים לנִיילוּן, והסטוק שלנו מוכן. ואתם תקבלו פה הפתעה גדולה בעמוד הראשי של האתר.

Stay tuned.

שוב לא ממש הצלחתי להירדם בלילה.
אני תמיד מוצא את עצמי בעת האחרונה נכנס למיטה בארבע בבוקר, כשהמוח עדיין דוהר במחילות המקשרות בין האתמול למחר ופתאום אור בחוץ, שש בבוקר, ציפורים מצייצות ואוויר קריר, טרי של בוקר, נמזג כמו חלב מהחלון.
אין כבר טעם לנסות להירדם כי כל היום ילך לאיבוד.
ואני מאוד אוהב לישון.

הבוקר התחיל בטלפונים.
צריך לוודא שהאישורים של אקו"ם הגיעו ליעדם – כלומר לחברת ייצור הדיסקים בכרמיאל, צריך לוודא שאכן אנחנו רשומים שם כלקוחות ושעל הקבלות ירשם השם הנכון, שהעיצוב על הדיסק של איזמרלדה יראה בדיוק כפי שאנחנו רוצים ולוודא אלף פעם שאין טעויות – כלומר שאני "לא" מנחם פינטו מראשל"צ ושבעצם הזמנתי 5000 עותקים של אוסף לטיני ישראלי חדש.
לא, זאת איזמרלדה.
ווידאתי.
כשקיבלתי טלפון בצהריים מהמפעל ואמרו לי שהם רוצים את מספר כרטיס האשראי שלי, חיוך קטן של ניצחון עלה בי.
זהו, הגלגלים מתחילים להסתובב ולנוע קדימה.
המפעל יתחיל בקרוב בייצור.

הדפסת עטיפת הדיסק, לעומת זאת, לוותה עד כה בקשיים.
אי הבנות כאלה ואחרות בתקשורת עם בית הדפוס יצרה עיכובים, למעשה כמעט עמדנו להדפיס את העטיפה בפורמט שלא רצינו בו במחיר של הפורמט הרצוי (שהוא עולה מעט יותר) – והכל בגלל טעות קטנה בשטאנץ ששלח בית הדפוס.
למזלנו, אני ואיזמרלדה התגלגלנו ביום חמישי האחרון לבית הדפוס בכדי לבחון העתק שמש, דוגמית מהעטיפה – שם הבחנו בטעות. אני עדיין מאוד משועשע כשאני חושב על אנחת הרווחה המשותפת, שלי ושל איזמרלדה, כשחזרנו לאוטו ונסענו הלאה משם.
בקרוב מאוד מכבשי הדפוס יחלו לעבוד.

לעיתים אני מרגיש קצת כמו צופה מהצד על כל ההתרחשויות הללו. ולחשוב שרק לפני חודשיים זה היה רעיון מופשט, משהו שאני וגיא דיברנו עליו כמשהו משעשע – פתאום מתגשם לו אט אט מול העיניים שלנו.
חודש מרתק בא עלינו

חג שמח !

הספר הנהדר "ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי" (מאת מייקל שייבון) נפתח בציטוט של ויל אייזנר: "יש לנו היסטוריה של מציאת פתרונות בלתי אפשריים לבעיות שאין להן פיתרון". מכיוון שהן הספר והן ויל אייזנר מזוהים באותה המידה עם ההיסטוריה של הקומיקס ועם זהות יהודית פוסט מלחה"ע השנייה – לא ברור עד היום על איזה מהנושאים הוא דיבר כשפלט את המשפט הנפלא הזה.

כשבנימין חזר מפרנקפורט, ישבתי מול מחברת הלייבל שלי עם עשרות סעיפים שיש לידם סימני שאלה.
יש לנו חודש עד שיוצא הדיסק. חודש. אולי חודש וחצי, ושום דבר לא סגור.
אין לנו חוזים, אין לנו הפצה, עוד לא התחלנו להדפיס את הדיסק בכלל, אין לנו אתר בנוי ללייבל, אנחנו לא מצליחים לשכנע את איזמרלדה לכתוב את השם שלה על העטיפה, צריך לקבוע תכנית שיווק, להדפיס מדבקות עם הלוגו של הלייבל – ושום דבר מהדברים האלה לא נעשה עדיין עד הסוף.

אז נפגשנו. בני הגיע אליי מדיף ריח גרמני ובידו שקית מתנות (תקליטים ואלכוהול מצופה שוקולד!), הכנתי לו קפה משובח והתיישבנו במרפסת להביט בנוף. ב"פגישות העבודה" הקודמות שלנו, תמיד תכננו לעשות הרבה דברים והספקנו רק חלק. הרבה דברים נשארו פתוחים, נשארו ב"צריך לבדוק…". הפעם, למרבה הפתעתי, פשוט עבדנו. וזה היה כיף. לפני חודשיים כשהגינו את הלייבל הזה, החלטנו שנעשה את זה רק אם זה כיף לנו. והפעם עבדנו, ממש עבדנו, וזה היה כיף נורא. למרבה ההפתעה (בעיקר שלי, אני חושב), לא רק שהספקנו כל מה שרצינו, אפילו הספקנו יותר מזה.

חילקנו תפקידים בינינו, עברנו על רשימות ההפצה, חישבנו עלויות להדפסת הדיסק, קבענו מחיר לחנויות ומחיר לצרכן (35 ש"ח), וחשוב לא פחות – פתרנו תוך עשר דקות שתי בעיות שניסינו לפתור במשך חודש, אחת בנוגע למבנה האתר (משהו שתקע אותנו בצורה רצינית), והשנייה בנוגע לעטיפה של איזמרלדה.

עכשיו, סוף סוף, המנוע מותנע. במשך כל יום כיפור אנחנו רק לוחצים על הדוושה על ניוטרל ודוחסים גז לוורידים של הלייבל, אבל ביום שלישי בבוקר נעביר להילוך והרכב החדש הזה יתחיל לטוס! יש לנו חודש. בשבועיים הקרובים אנחנו הולכים להדפיס את העטיפות ואת הדיסקים עצמם, והתכנית היא שעד אמצע השבוע השלישי של אוקטובר, הדיסקים המוכנים, כולל עטיפת ניילון הדוקה, יהיו אצלנו ביד, לצד גלילים גדולים של מדבקות-לייבל שיודבקו על כל דבר שזז (כולל על עצמנו, על המשפחות שלנו, החברים שלנו, וישבנים חטובים ברחוב). מערך ההפצה צריך לקום עד אז והחוזה עם המפיץ צריך להיחתם, כנ"ל מערך היחצ"נות. באתר הרשמי שלנו יעלה עמוד פרומו מיוחד, ועותקי פרומו ישוגרו לתחנות רדיו, עיתונאים ואתרי אינטרנט. ועוד ועוד דברים שלא את כולם נגלה פה.

זה מרגש בטירוף, זה פיצוץ של אדרנלין, וזה מדהים לחשוב שצפויה לנו חודש וקצת של עבודה מאומצת (ומהנה מאוד!), שבסופה האלבום הראשון שלנו ושל איזמרלדה (שזהותה תיחשף בעוד שבועיים) יישב על מדפי החנויות בארץ, יסוקר במדורי המוזיקה, יושמע בתחנות רדיו מובחרות, ויהיה באוזניים של האנשים. אנחנו לא מצפים לסטארדום, תהילה, וכיבוש המצעדים. בכלל לא. אבל אנחנו כן מצפים לעשות את כל מה שאנחנו יכולים כדי שהאלבום הזה יגיע לכמה שיותר אוזניים אוהבות.
וזה מתחיל, רשמית, ממחר בבוקר. איזו התרגשות!