3 לילות בניילון
29 אוק'
את השבוע שחלף, פתחתי ביום ראשון במפעל CDI אשר בכרמיאל. חמוש בשני ארגזים גדולים ומלאים בשני קדר, טריים מהסופ"ש הפורה והמרגש שגיא כתב עליו כאן – נכנסתי למבנה התעשייתי וביקשתי לדבר עם הממונה על האריזות.
"יש לי כאן דיסקים שצריך לעשות להם שרינק" אמרתי לו (שרינק = לעטוף את הדיסקים בניילון ניצמד, מהסוג שנורא כיף לקרוע).
הוא ניגש לארגזים, שלף דיסק אחד, בחן אותו, ניער אותו מעט וגם נשף עליו – בעוד הוא מתיידד עם הדיסקים, התבוננתי על העובדים המקומיים שארזו בניחותא את גרסת הדיוידי של "טיף וטף" ומדי פעם זרקו עליי מבטים סקרנים.
"זה בעייתי" פתח ואמר "הדיסקים קצת דקים מידיי למכשיר השרינק".
"אולי ננסה בכל זאת ?" שאלתי, מנסה בקצת לערער על חוסר הרצון של האחראי לקחת אחריות.
הלכנו יחד למכונה והוא הדגים לי בזריזות כיצד הוא משליך את הדיסקים פנימה והם יוצאים מהצד השני כשברק ניילון טרי עוטף אותם. ואז החל להסביר : "לפעמים המכונה בולעת דיסקים כאלה או גורסת אותם, העטיפה קצת עדינה מידיי ויש סיכוי שתיהרס".
העליתי על עצמי את חיוך מס' 6 (מס' 6 – חיוך של סוחר מכוניות משומשות) והסברתי לו שזה בסדר ושנראה לי שהוא התיידד מספיק טוב עם הדיסקים בכדי לשמור עליהם, בחייו. נראה לי שמה שיצר את האמון הסופי בינינו היה המבט שנעצתי בו בזמן שדיברתי.
"אז מתיי להערכתך כל הדיסקים יהיו מוכנים ?"
"נראה לי מחרתיים" ענה ללא שמץ בטחון.
"אוקי" עניתי "אז אמרת שמחר הם יהיו מוכנים?"
"כן" הוא מלמל ועפתי משם כמו הרוח, מותיר את שני ארגזי הדיסקים בין קופסאות הדיוידי של "רומא" ובין העטיפות של קרן פלס.
למחרת התקשרה אליי אשת הקשר שלנו מהמפעל.
"בנימין, השרינק נראה זוועה, עשינו ניסיון עם עשרה דיסקים וזה נראה לא טוב…"
"אוקי" אמרתי, עדיין המום משינה "אז מה את מציעה שנעשה ?"
"יש לנו ניילונים עם פס הדבקה" הציעה.
"טוב, אז מחר אני אקפוץ לקחת אותם" – כך סיכמנו.
בפעם השנייה שפגשתי את האחראי על האריזה, פניו היו מעט מכורכמות כשהבחין בי. הוא שאל אותי אם אזדקק לעובדים כדי לארוז את הכל בניילון. "לא, לא – אין צורך אני אסתדר" עניתי לו בביטחון, רציתי לחסוך את מעט המעות שנותרו לי וגם נזכרתי שבסופ"ש הקודם לקח לנו מעט זמן לארוז את הדיסקים בעטיפות, "זו לא צריכה להיות בעיה" אמרתי ולחצתי לו את היד. משהו התעורר לו בעיניים, איזה זיק קצת זדוני שלא שמתי לב אליו קודם. אספתי את הארגזים ואת הניילונים ועטתי חזרה הביתה.
"ניילונים זה כיף!" אמרתי לעצמי באותו הערב כשהתחלתי במלאכה. הדלקתי את הטלוויזיה שתזמזם בזמן שאעבוד. השעות חלפו להן וההתרגשות הראשונית של מגע בניילון בתול התחלפה בהפתעה – ערימות של דיסקים נישאו מעלה אל התקרה ואני עדיין לא גירדתי את קצה הקרחון.
המממ…. זה ידרוש קצת יותר עבודה ממה שחשבתי. ניסיתי לשכנע את גיא שיבוא ויעזור: "נסיים את זה צ'יק צ'ק ביחד" אמרתי לו – אבל הוא לא ממש השתכנע. כך ביליתי את הלילה השני, רותם ומדביק את הניילונים, עוטף כל דיסק בליטוף כשברקע הטלוויזיה משדרת את "לוק,סטוק ושני קנים מעשנים", הצווחות הבריטיות הלחיצו ובהחלט עזרו לי להאיץ.
אני כבר לא זוכר אם אכלתי באותו יום.
אני כן זוכר שכשקמתי למחרת, טעם ברור של ניילון גירד לי את החלק העליון של החיך. ניסיתי לשטוף את הטעם הטורדני בכוס מים צלולים שהתבררו כניילון נוזלי וכך גם הקפה של הבוקר. למעשה, לא הייתי מצליח להגיע לעבודה אם לא הייתה באה לעזרתי שן השום המופלאה ומחקה במחי יד כל שרידי ניילון בהבל הפה, לוקחת עימה גם כמה קולטני טעם חיוניים בלשון – אך זה נראה לי כמו סתם קטנוניות להתלונן על זה, מה הם קולטני טעם לעומת מרירות וסירחון הניילון בחלל הפה?
כשחזרתי הביתה, הייתי במצב רוח תוקפני. "תראו" אמרתי לניילונים הנונשלנטיים שהיו סרוחים על השולחן בסלון, "התפקיד שלכם הוא להגן על הדיסקים, יהיה לכולנו הרבה יותר קל אם תשתפו פעולה". ניגשתי שוב לעבודה.
"היום אני עומד לסיים עם זה…" מלמלתי לעצמי וירקתי פיסות ניילון מבין השיניים. גיא התקשר וניסה לדבר איתי על הלייבל ודברים שעוד צריך לעשות תוך כדי שאני נאבק, משחיל את הדיסקים לניילונים ומהדק לסיום את סרט ההדבקה. אני לא זוכר בדיוק מה גיא ניסה להגיד, רק יכולתי לפלוט כל פעם במהלך השיחה את השאלה הבאה: "נחש מה אני עושה עכשיו?", "מה?" הוא שאל, "אני מניילן!". כשחזרתי על השאלה הזו בפעם הרביעית גיא שתק ונפרדנו כידידים, הבנתי מאוד לליבו. אסור ששום ניילון יפריד בינינו, והעובדה שהחבר והשותף שלו ללייבל משתגע אט אט לקול רשרוש עטיפות פריכות וניילון דביק – איננה סיבה למעשה נמהר כמו חיוג לאמבולנס או אשפוז כפוי.
באותו הלילה אל-הניילון-הנורא כנראה שמע את תחינותיי והערימות התלולות שהיו קודם על השולחן הפכו לגבעות ואחר כך לתלים נמוכים ובארבע בבוקר השולחן היה ריק לחלוטין. מכיוון שלא אכלתי כלום כל היום מלבד שן שום – הלכתי לחגוג עם סנדוויץ' קר וכוס וויסקי חם. קצת משעשע אותי לחשוב שאחרי כל הבלגן הזה, אנשים יוכלו להתענג על קריעת הניילון שטרחתי עליו כל כך, אבל כשחושבים על זה לעומק, הבנתי שגם אני כמותם אוכל כעת למצוא הנאה אמיתית בקריעת פיסות ניילון ולהשליך אותם לפח הקרוב, גם אם הן אינן מכילות בתוכן דבר – רק לשם ההנאה שבעניין.
השבוע אני וגיא עומדים להתרכז בהפצה לחנויות – זה לא דבר פשוט ושנינו עדיין מנסים להבין את כל חוקיי המשחק הזה שהוא לעיתים משתנה מחנות לחנות. אם במקרה מבין הקוראים בבלוג ישנם קניינים של חנויות דיסקים ועדיין לא קיבלתם מאיתנו טלפון – אתם מוזמנים לפנות אלינו במייל שנמצא בראש העמוד, נשמח לעמוד לרשותכם.
אגב, לכל השואלים – דיסק הבונוס של שני קדר זמין רק לאלה המזמינים מהאתר, לא יהיה ניתן להשיג אותו בחנויות ומדובר במספר עותקים יחסית מצומצם, על כן מי שחושק לזכות בחבילה יפה ושמנה במחיר זול כדאי שיזמין עכשיו לפני שיאזל ! 
שני תתארח ביום חמישי הקרוב (שעה 17:00) ברדיו 106fm תל-אביב בתוכנית "אקלקטי" עם אביעד טובי. אם אתם כמוני (כלומר לא תושבי תל-אביב) תוכלו להאזין לתוכנית דרך האינטרנט באתר הבית.
ואם תקפצו לאתר של שני קדר, תוכלו להבחין שהוא עודכן ומכיל כעת אינפורמציה על הדיסק, הורדות מוסיקה וגם את מילות השירים.
לילה טוב. רגע, כבר בוקר !
אח, זה פוסט אגדי זה! צחקתי כמו שועל, ואפילו (זה השלב בו בנימין מסמיק ומכחיש) נזכרתי ברשימות מסוימות של אפרים קישון.
"ניילון זה כיף!"
להגנתי ייאמר שהשבוע האחרון תפס אותי במצב ריכוז רעוע מהרגיל, ולכן הייתי חייב קצת "לסדר את הראש", כפי שאמרתי לבני. אבל השנאה שהלכה וגברה בכל "אני מניילן!" הייתה מצחיקה מכדי לוותר עליה
האמת שאני התניילנתי מצחוק על השורה בה אתה עוטה על פניך את חיוך הסוחר המשומש
בהחלט כואבת לי הבטן מרוב צחוק…
)
אני שמחה שהעניינים מתקדמים בקצב הסמבה-ובטוחה שהשבוע יעבור בסדר. מחזיקה לכם אצבעות (גם ברגליים!
התפספס לך "שני" אחד בלי ה"קדר" מר בנימין אסתרליס.
אני מתחילה להזות את אמא שלי קוראת לי ככה לאחרונה.
אוי אני כלכך אוהב אותכם
אני אקנה כל דיסק שתוציאו
אפילו של קולות קריעת ניילון
בא לכרמיאל ולא בא לבקר??!!
למה לא אמרת כלום? הייתי עוזרת לך!
יא! אני בדיוק פותח עכשיו את המעטפה היפה עם המדבקה שלכם וטרם הספיקותי לקרוע את הניילון אני רואה את הפוסט שלך! כל עניין קריעת הניילון הולך להיות הרבה יותר כיף!
ויש גם מדבקות ווהוו!!!!
בני, אני חושב שאנחנו צריכים ללמד את כל רוכשי הדיסק איך לבטא את השם "שני קדר" בדרך הביטוי המיוחדת שלנו!
לדעתי צריך להעלות לפה קובץ מפ3 של זה
מירון – הזהר נא בתגובותיך, אין דבר שיפתה אותי יותר מאשר להקליט ניילונים נקרעים.
ערן – ואוו, כיף לדעת שקיבלת את החבילה !
גיאחה, אתה בא להקלטות ?
מורפלקסיס: "מירון – הזהר נא בתגובותיך, אין דבר שיפתה אותי יותר מאשר להקליט ניילונים נקרעים".
יש!!! מתי מקליטים?
אני חושב שקיבלתי דיסק עם שרינק, יכול להיות?
או שאני לא יודע להבדיל (;
בכל אופן אהבתי מאוד את החבילה שהגיע אלי,
אני שמח שלא הקשבתי לקטעים באתר והזמנתי "על עיור", אני אוהב להפתיע את עצמי.
מסתבר שהתאהבתי בשני החל מהשיר הראשון
אריק, אתה הנך מיחידי הסגולה שקיבלו את 10 הדיסקים הראשונים שנעשו עליהם נסיונות שרינק
וואי, אז גם אני מיוחד!!
יש לי שרינק!
תאמת, נראה בסדר גמור לדעתי, כך שכנראה אין לי מושג קלוש… :-/
אחלה אחלה אחלה דיסק!!
מאוד מצאה חן בעיניי פורמט העטיפה (למרות, שלומר בכנות, על התמונה לא מתתי ולא הבנתי את הקשר, מקווה שאני לא פוגע פה באף אחד, רק דעה אישית של בנאדם בעל אינטיליגנציה בינונית ביותר…). אני מאוד שמח שלא בחרתם בעטיפות הפלסטיק המעצבנות! וכל זה רק ב- 30 ש"ח, יא ווארדי!!
תמשיכו כך ואני קונה אפילו כל אלבום עם הקלטות ניילון שתוציאו באמתחתכם.
ישר כוח!