איזמרלדה של החתולים – על הפקת הדיסק של שני קדר

15 אוק

אז עכשיו הגיע הרגע.
לפני שתמשיכו לקרוא – היכנסו לדף הראשי שלנו והאזינו לדיסק של איזמרלדה, הלא היא שני קדר והרשו לי, תוך כדי האזנה, לספר לכם מעט כיצד הדיסק הזה נולד לעולם.
מוכנים ? קדימה !

~פרולוג~

את שני קדר הכרתי לפני כשנה וחצי בערך. אוליי קצת פחות.
דיברנו בינינו באמצעות ציפור כחולה קטנה, כשאנחנו מחליפים רשמים על מוסיקה, מערכות יחסים וחתולים.
שנינו אנשי חתולים. זה סוג של אופי אצל בני אדם מסויימים, משהו מופנם קצת, שמושך אותם לחיה הזו, לעצמאות הבלתי מתפשרת שהיא מבטאת.
אני זוכר ששלחה לי תמונות של החתולים שלה, כמו אמא גאה.
כשבועיים אחר כך, שאלה אותי אם היא יכולה להתקשר כי יש לה שאלה חשובה לשאול. מכיוון שאני חצי חתול ואת ייצר הסקרנות שלי אני משתדל לספק לפחות חמש פעמים ביום (בממוצע) – מצאנו את עצמנו מייד משני צידי הקו.
היא סיפרה לי שהיא החלה תהליך שנמשך כמעט שנה של כתיבת שירים והקלטת סקיצות לדיסק עתידי. הסקיצות נבנו אט אט תוך כדי עבודה משותפת באולפן של ידיד והתגבשו להקלטות של שירים, גם אם לא מלוטשים עדיין (הרי בכל זאת מדובר בסקיצות) – אך עכשיו כשתהליך היצירה הבסיסי הגיע לידי סיום כל שנותר הוא להכנס לאולפן ולהקליט את הכל.
הבעיה היתה שכמה דברים השתבשו בדרך.
שני סיפרה לי שהיא נותרה עם סקיצות ביד ובלי אף אחד שיעזור לה להשלים את ההקלטות לדיסק. היא שאלה אותי (בנימה מלאת משמעות) אם אהיה מוכן לקחת חלק ולעזור לה להפיק את הדיסק.
קודם כל אמרתי כן.
עדיין לא שמעתי דבר מהסקיצות, אבל הסקרנות (חצי חתול!) לעבוד איתה וגם להכיר אותה יותר… המממ… פשוט לא יכולתי לענות אחרת.
ואז הגיעו הסקיצות.
אני לא יכול לשכוח את הרגעים הראשונים.
איך צלילים סמיכים, חמים, נשבו מהרמקולים כשקולה של שני ליטף וסימר את שערותיי. לא יכלתי לעשות דבר מלבד לשבת, אחוז צמרמורות, לעצום עיניים ולשקוע אל תוך החלל האדמדם שנוצר בחדר.
זו הייתה הסקיצה לשיר – This House.
"אלוהים", אמרתי לעצמי, "זה לא נשמע כמו משהו שנוצר בארץ !"
מייד ביקשתי ממנה שתשלח לי עוד.
וכך, החלו לזלוף אל תוך תיבת האי-מייל עוד ועוד קבצי מוסיקה, כשכל אחד צופן בחובו סוד ארגמני אחר.

"ואלה סקיצות ?!", שאלתי אותה אחרי שהאזנתי לכולם בריכוז.
"כן" אמרה, "השירים לא גמורים עדיין…"
"עזבי – תוציאי אותם עכשיו, כמו שהם, את ממש לא צריכה אותי…"
אך היא התעקשה ושאלה אותי שוב, אם אהיה מוכן ללוות אותה ולעזור לה בהפקת הדיסק.
לא היו בי עוד ספקות, הבטחתי לה שאני אהיה שם עד שהדיסק יהיה אצלה ביד.
לא הבנתי אז, עד כמה שזה עומד להיות פשוטו כמשמעו.

~מערכה ראשונה~

התחלנו לעבוד יחד, היא באה אליי לכמה ימים כדי לנסות להקליט באולפן הביתי שלי – והבנו די מהר שאצלי ההקלטות לא יוכלו להתקיים. אמנם הקלטנו כמה סקיצות, אבל לא היו לי תופים או ציוד מתאים כדי לממש את החזון ששני ראתה בעיניי רוחה. במהלך אותם ימים למדתי בדיוק מה שני אוהבת או לא אוהבת מתוך סבך הרעיונות שזרקתי לה בנוגע לעיבודים – לשנינו יש טעם מאוד שונה יחסית באהבות המוסיקאליות שלנו ודווקא העובדה הזו גרמה לי להתאהב בה יותר.
הרי אתה יכול ללמוד דברים חדשים רק מאנשים שונים ממך, לא ?

לאחר כחודש וחצי שני התקשרה אליי וסיפרה לי שהיא מצאה אולפן בהרצליה ששייך לאורן להב (ג'יי ווק-סנייל) – אולפני "גרם"

זמן קצר אחר כך החל תהליך ההקלטות.

כשיש לך הרכב מגובש שעימו אתה רגיל כבר לחרוך במות ולכתוב יחד מוסיקה, אין כל קושי להכנס לאולפן, לנגן הכל מייד היישר למיקרופונים פתוחים ובזה נגמר הסיפור. אך כאשר אתה צריך לחפש מוזיקאים שיקליטו עימך, וללמד אותם את השירים באולפן עצמו – הדבר הופך להיות תהליך מאוד לא פשוט ולעיתים אף סזיפי.
למזלה של שני, היא כבר הכירה חבורה מוכשרת של נגנים :
דיויד בלאו (להקת "אד") – גאון גיטרה ויוצר מוכשר מאוד בפני עצמו.
יונתן בירנבאום (גם הוא מלהקת "אד") – תרם את הבאס.

היה לנו רק שבוע פחות או יותר להקלטות.

שני החלה בהקלטת ערוצי גיטרה אקוסטית, בכדי לתת את הבסיס לשירים כך שדיויד ויונתן יכלו להקליט עליהם מאוחר יותר.
אני הצטרפתי לאולפן בשלב מאוחר יותר, רק אחרי שערוצי הגיטרות והבאס כבר הוקלטו.
ואז נתקלנו בבעיה חדשה: למצוא מתופף.
אני ושני נלחצנו מאוד בעיניין הזה, הזמן דחוק ואנחנו צריכים מתופף עכשיו !
יש תקופות שחצי מן האנשים שסובבים אותי הם מתופפים, אבל כשאני מחפש אחד – יש להם נטייה להיעלם אל תוך האין (אני ממש אשמח לשמוע הסבר מניח את הדעת בנוגע לעיניין הזה).
התייעצתי לבסוף בחברי היקר ושותפי ללייבל דאז של "בית המוסיקה" – יעד ון-לייבן.
רצינו מתופף שלא יהיה רק טכני וידע להרביץ לתופים, אלא שתהיה לו גם רגישות ואוזן מוסיקאלית. יעד הציע את חגי נחתומי כי הוא הופיע יום קודם עם הלהקה שלא הייתה בבית המוסיקה ולמעשה גם נזכרתי שראיתי אותו קודם, אצל דויד פרץ בבאר-שבע, ומאוד התרשמתי ממנו.
חגי התגלה כבחירה מעולה.
כמעט ללא היסוס, הוא התנדב להקלטות אחרי שהוא שמע כמה סקיצות של שני ויום קודם, לפני שחגי בא לאולפן, הספקנו להקליט ערוצי שירה מהירים כדי שיוכל לנגן עליהם.
האולפן של אורן הוא אולפן מופלא. באמת, אין לי דרך אחרת לתאר אותו. הוא סיפר לי כיצד חפר את המרתף ויצר את החלל של האולפן, ככה, באמצע הבית. האווירה שם היא בייתית ונעימה והציוד ההקלטות שאורן ואחיו אספו לאורך זמן נראה כמו הגשמת חלומם הרטוב ביותר של אלפי אודיופילים. ריירתי כשהציג בפניי בגאווה את המיקרופון הרוסי משנות השישים שהוא שומר במיוחד בשביל להקליט תופי סנר. למעשה, אפילו התחלתי לבנות תוכניות משלי על האולפן שלו… 🙂
לאחר שהכל הוקלט – חטפנו את הערוצים אליי כדי להתחיל בשלב המיקסים.

~מערכה שנייה~

מיקסים – תהליך שבו מאזנים את עוצמת הצליל של כל ערוצי הכלים, מכוונים את התדרים שלהם ומוסיפים אפקטים כנדרש.
לעיתים קרובות זה פשוט מתמצה בבהייה ממושכת בגראפים ואקולייזרים תוך כדי מריטת שערות ממקומות מוזרים.

מוסיקה, עבורי, היא קודם כל חלל.
למקסס משהו, מקביל לבניית חדר: אתה בוחר את המרחב שלו, צבע, ריהוט (עתיק ומאובק או חדש והיי-טקי), דחיסות ואת הנוף הנשקף מהחלון. כל שיר דורש את היחס האישי שלו, המרחב שיאפיין רק אותו.
כפי שכבר כתבתי, הטעם המוסיקאלי שלי ושל שני די שונה (ועל כך יעידו המיקסטייפים שהכנו האחד לשנייה) – זה הפך את תהליך המיקס למרתק.
החלטנו על השיר הראשון עליו נעבוד – "This House", מה שיצר כדור שלג של תכתובות הדדיות :
אני – שולח מיקס ראשון במייל
היא – מגיבה על המיקס ושולחת תשובה
אני – מנסה לפענח מה היא בדיוק רוצה שאעשה, מכין מיקס שני ושולח
היא – מבהירה לי שלא הבנתי בדיוק למה התכוונה ומסבירה שוב במייל מפורט יותר
אני – מנסה לפענח מייל מפורט יותר עד שלבסוף אני מתעלם ממנו ושולח מיקס חדש
וכן הלאה….
כך סיימנו את המיקס לשיר שבמהלכו הקלטתי תוספות שונות כמו גיטרת-סלייד וכלי הקשה באולפן שלי.
למיקסים הבאים השבעתי אותה שתבוא אליי ונשב יחד, אחרת הדיסק שלה יצא ב-2012.

הרבה שירים השתנו בתהליך הזה, כל שיר החל לקבל את הצורה והצבע הסופיים שלו, על חלק מהשירים הוספנו כלים, גיטרות והקלטנו גם מחדש קולות רקע בשיר או שניים בסשנים כמעט אין-סופיים והתחבטויות רבות. חששתי בעיקר שלא נצליח לשחזר את הקסם שחשתי כששמעתי לראשונה את הסקיצות ההן, שמשהו ילך לאיבוד בדרך, פחדתי שנפספס.
כשהסעתי את איזמרלדה לתחנת הרכבת, אחרי סשן אחרון משותף של מיקסים, הקשבנו לדיסק הטרי במכונית.
תוך כדי השתיקה שנוצרה, בריכוז הזה, שנינו הבנו שהדיסק כמעט גמור. זו הייתה תחושה חזקה כמו תהליך לידה ארוך מאוד, לעיתים אף מכאיב ומתסכל, כשפתאום נוצרת ההקלה הזו שזה נולד, שזה נכון, שכך זה צריך להיות.

אבל נותר לנו שיר אחד, בן ממזר, שעשה לנו בעיות ושנינו הרגשנו שחסר בו משהו בסיסי שעדיין לא הוקלט.
זה היה השיר Nymph.
ככל שעמלנו עליו, הוספנו והחסרנו כלים, זה אף פעם לא נשמע כמו שצריך: הוא היה זקוק לפסנתר – אבל פסנתר מאוד מסויים.
שוב פניתי ליעד ון-לייבן ושאלתי אותו אם הוא מכיר פסנתרן טוב שיוכל לעזור, הוא מייד הפנה אותי לירון וולף.
ירון הוא יוצר צעיר, מוכשר ואדם נעים באופן כללי. תיארתי באוזניו את ההתחבטויות שלנו בנוגע לשיר וביקשתי ממנו שיקליט את תפקיד הפסנתר בשיר, המזל האיר לנו פנים והוא הסכים. הקלטתי אותו ב-"בית המוסיקה".
היה קצת מצחיק לראות אותו באוזניות, יושב מול הפסנתר באמצע חנות דיסקים בירושלים ומקליט בצהריי יום שישי כשאזעקת השבת מתערבבת בהקלטות ואנשים פוסעים להם בחוץ עם סלי הקניות לשבת, עוצרים לרגע ומתבוננים.
ירון הציע שגם נקליט את המלודיקה שלו, מין מקלדת עם צינור נשיפה שנשמעת כמו מפוחית. היו לו כמה רעיונות ואני הייתי די ספקן בנוגע לכלי הזה.
"אני לא בטוח שזה יתאים" אמרתי לו "אבל בוא ננסה בכל זאת".
כשלקחתי את ההקלטות אליי למיקס וניסיתי לעשות סדר בעירבובייה של הכלים – פתאום זה הבליח כמו יהלום. הפסנתר ישב בדיוק היכן שהיה צריך והמלודיקה, הו המלודיקה…
שלחתי לשני שתי גרסאות – האחת עם השירה שלה והפסנתר נטו והשנייה עם הפסנתר וכל יתר הכלים חוץ מהגיטרה האקוסטית.
"ואוו !" היא כתבה לי.
החלטנו בסוף, אחרי התחבטויות, ללכת על הגירסה המלאה.
זהו, שלב מיקסים מפרך שלקח לנו כמעט חצי שנה הסתיים לו. הדיסק כמעט מוכן.

~מערכה שלישית~

עוד דבר קטן נותר – מאסטרינג.
אני יכול לתמצת את זה לשלוש מילים:
דויד-פרץ-מלך.
הוא גאון ואני אוהב אותו. פשוט תענוג לראות אותו תוך כדי עבודה: מרוכז, עובר על השירים, מאזן תדרים, בוזק קומפרסורים כנדרש, מלטף את הווליום ומוסיף אניקדוטות משעשעות תוך כדי העבודה הסזיפית הזו באולפן הבאר-שבעי ששייך לו ולנדב אזולאי (יוצר מוכשר בפני עצמו).
אני רק מקווה שיום אחד יבנה לעצמו בית קיץ בצפון.

זהו. הדיסק הושלם.
~אנחה~

~אפילוג?~

תכננו להוציא את הדיסק של שני בלייבל של בית המוסיקה – "Music House Records", אבל מסיבות שונות זה לא יצא ואני עזבתי את הלייבל. למעשה, אחד הדברים שדירבנו אותי ואת גיא להקים את Hiss Records היה הדיסק הזה. לא רצינו שמישהו יחטוף אותו לפנינו.

ועכשיו מה?
לפני שאנחנו מפיצים את הדיסק של שני קדר לחנויות, אתם זוכים לשמוע אותו במלואו כאן, בעמוד הבית שלנו
ואפילו לקנות אותו בהזמנה מוקדמת במחיר מוזל שיכלול גם בונוס מיוחד למזמינים הראשונים.
אתם גם יותר ממוזמנים לבקר באתר הבית של שני.

ומשהו קטן אחרון לשני קדר:
רציתי לכתוב לך שאני כל כך שמח שהצטרפתי איתך למסע הזה, על כל הקשיים והשימחה שליוו אותנו בדרך, על כך שלמדתי להכיר אותך ולאהוב אותך ואת השירים שלך – אבל הרי את כבר יודעת שאני מעריץ שלך. אגב – אשמח אם תוכלי להתארח כאן ולכתוב מעט אנקדוטות פיקנטיות מנקודת המבט שלך, אני והזכרון שלי – בטוח שכחתי משהו חשוב 🙂

גיאחה – אני כל כך שמח שאתה שותף שלי לטירוף הזה שנקרא לייבל, זה ממש מרגיש כמו משפחה 🙂

לכל הקוראים – הדיסק הזה,בסופו של דבר, נוצר מתוך אהבה גדולה של כל אלה אשר לקחו חלק ועזרו להביא אותו לעולם. אני רק יכול לקוות שחלק מהאהבה הזו תידבק גם בכם..

בנימין

5 תגובות לפוסט “איזמרלדה של החתולים – על הפקת הדיסק של שני קדר”

  1. פרנק 16. אוק, 2006 at 13:35 #

    איזה כיף היה לקרוא את זה!
    לפעמים אני שוכח כמה חשוב התהליך ולא רק התוצאה הסופית…
    מזל טוב על הלייבל החדש, חבר'ה. נראה לי שזה ידוע שכשעושים משהו מאהבה, אז אפשר לשמוע את זה במוצר הסופי. מזל"ט לשני על הדיסק החדש ושיהיה לכולכם המון בהצלחה.

  2. חנן כהן 18. אוק, 2006 at 19:06 #

    נשמע נפלא.

    הייתי צריך לחזור כמה פעמים להתחלת השיר In The Morning כדי לוודא שאני שומע נכון שהשארתם את בליעת הרוק לפני ששני מתחילה לשיר.

    ואיפה המלים? חסרות לי באיזה אתר.

  3. אריק 19. אוק, 2006 at 14:10 #

    סיפור מעניין ומקסים וברכות על הלייבל החדש
    המוזיקה של שני באמת נפלאה

    ובלי קשר
    איך מתבצע תהליך הפצת האלבום לחנויות?

  4. ryskinder 19. אוק, 2006 at 15:58 #

    מעולה,
    עשה לי ממש שמח לקרוא את מה שכתבת
    ומה ששמעתי באתר שלכם נשמע מעולה.
    הרבה בהצלחה

  5. אלי 19. אוק, 2006 at 22:09 #

    המוזיקה של שני נפלאה,
    נהניתי לקרוא על כל מה שעברתם בדרך לאלבום
    וכמובן שהזמנתי אותו 🙂
    בנימין וגיא – תמשיכו לעשות מה שאתם אוהבים!

השאירו תגובה!